מיתוס או מציאות

נמאס כבר לשמוע אנשים נאורים, התקועים עדיין בדעות קדומות על החרדים. הפעם הייתה זאת השופטת ברכה אופיר-תום, שהתבטאה בכתבה ב"7 ימים" על דאגתה מהחרדים צָרֵי האופקים, שסוגרים את עצמם בפני ההשכלה.

האומנם? מה עוד צריך לקרות כדי שהשופטת המשכילה תיחשף לעובדות, הטופחות על פני הדימוי של החרדים בעיניה ומפריכות אותו? יש לי אפוא חדשות בשבילה. בשנים האחרונות נפתחו מכללות חרדיות רבות לגברים ולנשים, המעניקים להם תארים אקדמאיים.

יתר על כן, החרדים משתלבים בהצלחה רבה בענף ההייטק והמיחשוב, התקשורת והפסיכולוגיה. ואולי השופטת הנכבדה תופתע, אולם עשרת הטייקונים המובילים את כלכלת ישראל הם חרדים.

אז אולי הגיעה השעה להתנתק מהדימוי השלילי של החרדים, ולהתעדכן בחדשות, גם אם הן מבלבלות את הציבור החילוני?

כמנהל מוסדות 'נועם-צביה', וכמחנך ותיק, האמור לחנך את תלמידיו ליושר ולאמירת אמת, אני תמהה על הרב איתן אייזמן, המזלזל בחומרת מעשהו של תא"ל צ'יקו תמיר, שהסתבך בשקרים כדי לחפות על חטאו - מסירת טרקטורון של צה"ל לבנו הקטין.

האם הרב אייזמן שוכח שהאמת היא אחד משלושת העמודים שעליהם העולם עומד? וכי מכל המידות רק על השקר המתועב נאמר בתורה "מדבר שקר תרחק"? וכך גם מסופר על רב אחד שביקש להשיב חוטא גמור למוטב על-ידי שהאיש קיבל על עצמו רק לומר אמת, ובדרך זו נמנע מכל שאר חטאיו החמורים.

העובדה שגם קצינים בכירים אחרים מטייחים על מחדלים ומשקרים, או שאינם נתפסים בקלונם, אינה רלוונטית. נהפוך הוא, זאת הזדמנות ליזום שיחה בכיתות על הנושא, שלא חשוב אם אתה נתפס או לא, העיקר לא לשקר. גם אם קיימת תרבות של טיוח ושקרים, תקפיד אתה שלא לשקר.

מעֵבר לנגיעה האישית של הרב, שנהנה מתמיכתו של תמיר (ותודה על הגילוי הנאות) בעקבות מות בנו החייל, השאלה היא איזה מודל חינוכי הוא משמש לנוער בכלל, ולמאות חניכיו בפרט, כשהוא מטיף לוויתור לקצין המוֹעֵד, עם כל הכבוד לזכויותיו הרבות? כדאי שהרב, השואף לחנך את תלמידיו ותלמידותיו בדרך האמת, יחשוב גם על כך.

נכון שירושלים היא העיר המזוהמת ביותר. אבל יש גם חדשות טובות בבירת ישראל. כך למשל, על-פי נתוני עמותת אור ירוק, מבין חמש הערים הגדולות ירושלים היא העיר הבטוחה ביותר לנהגים ולהולכי רגל, ומספר התאונות בה נמוך בהשוואה לערים אחרות.

ירושלים גם מובילה במוסר התשלומים הגבוה ביותר, ושיעור הצ'קים החוזרים בה נמוך ביותר. כך עולה מנתוני חברת ERN, הבודקת את הרגלי הקנייה של הישראלי.

ואם לא די בכך, ירושלים כאמור היא גם חלוצה בסביבה ירוקה. לאחרונה מובילה העירייה מיזם חדש למיחזור מי מקוואות בעיר, שיביא לחיסכון ניכר במים ולשיפור אקולוגי. יש לקוות שהפרויקט המבורך ישמש מודל לערים אחרות ולמיזמים נוספים בתחום איכות הסביבה.

וּבא לציון גואל.

כל הכבוד לעיריית ירושלים על המיזם החדש למיחזור מי מקוואות. מעֵבר לתרומה משמעותית לשמירה על מפלס המים בכינרת, ולחיסכון במים, אין ספק שהפרויקט המבורך תורם גם למניעת זיהום המים ולשמירה על איכות הסביבה. כל זאת תוך הקפדה על ההלכה ועל כללי ההיגיינה.

ראוי אפוא להעניק כרטיס ירוק לעירייה, בתקווה שתשמש מודל לערים אחרות ולמיזמים נוספים בתחום חשוב זה.

למי שלא יודע, בצפונה של שכונת נחלאות בירושלים שוכנת לה שכונת 'כנסת', שהיא מעוז חרדי מובהק זה דורות של אנשי הישוב הישן ורבניו, אשר איכלסו אותה עוד לפני העליות הציוניות.

לכן, עם כל הכבוד לסטודנטים של לב העיר, ברור ששכונה זו, הנחשבת 'מאה שערים של נחלאות', שהיא מעין שכונה בתוך שכונה חילונית (ובעצם מעורבת), תיסגר בשבתות. למרות אי-הנוחות הנגרמת להם, עליהם להשלים עם עובדה זו.

רחוב הנציב, השנוי במחלוקת, אשר תוחם שכונה חרדית זו, עליו אפוא להישאר סגור בשבתות, כפי שהיה מאז ומתמיד.

מצה רגילה, מצה שמורה, מצות מכונה, מצות יד. מבולבלים? לקראת חג הפסח ראוי אפוא לעשות סדר במצות.

משום מה בציבור רווחת הדיעה, שהמנהג הוא לאכול מצה שמורה בליל הסדר בלבד.

ובכן, כדאי לדייק בעוּבדות, כדי להשלים חור בהשכלה היהודית. נכון שהמנהג העממי הוא לאכול בחג מצות רגילות, השמורות משעת טחינה, ורק בליל הסדר להקפיד על מצה שמורה.

לעומת זאת, החרדים מקפידים לאכול מצה שמורה, משעת קצירה, במשך כל החג. הליטאים אופים את המצות במכונה, ואילו החסידים - כפי שהצגתם בתמונה - מהדרים יותר ואופים אותן ביד (המצות העגולות), כדי שיוכלו לפקח היטב על כל תהליך האפייה. במיוחד מקפידים לאפות את שלוש המצות, הנאכלות בליל הסדר, בערב החג, תוך ח"י (18) דקות בלבד. מנהג זה אימצו גם הליטאים, ורבים מאחינו הספרדים.

שיהיה חג שמח!