משטרה עירונית - חזון מתגשם או חלום בלהות

תגובות אחרות למאמרי הקודם התמקדו בטענות על שחיתויות בשלטון המקומי, ועל הסכנה בהכפפת משטרה לרשות מושחתת. התנגדות להצעה לתיקון המצב הבעייתי של אכיפת החוק, מבלי להציע הצעה של ממש - ציפייה לתוספת משמעותית במשאבים הקיימים אינה מציאותית, ותוספת בתקציב לארגון לא יעיל, לא תועיל ליעילותו באופן משמעותי - אינה רצינית. מאידך-גיסא, ביסוס ההתנגדות למשטרה עירונית בטענות על שחיתויות, כמוה כהשלמה עם המצב הקיים, בחזקת שב ואל תעשה. את לוז דעתי בעניין כבר הבעתי במאמר הקודם. כאן, אתייחס למספר טענות בעניין, שהעלה הנציג הבכיר ביותר של משטרת-ישראל והוא המפכ"ל, רנ"צ דודי כהן.

בתום סיור במחוז הצפוני, ביום 25.8.09, התייחס המפכ"ל לסוגיית המשטרה העירונית ובין היתר אמר כי: "משטרה עירונית תוכל להביא לפגיעה בדמוקרטיה, אם תהיה כפופה לראשי רשויות, שבשלב כזה או אחר נחקרים".

משטרות עירוניות הן דווקא מאפיין של הדמוקרטיות בעולם, ולא הפעלתה של משטרה אחת ארצית. למרבה הצער נכשל המפכ"ל פעם אחר פעם בהתבטאויותיו בעניין דמוקרטיה ואכיפת החוק. בתאריך 2.11.09, קיים המפכ"ל מסיבת עיתונאים במטה-הארצי, בה ביקש להתייחס לפענוח הרצח הנורא של משפחת אושרנקו בראשון לציון. לשאלת אחד העיתונאים לגבי עונש מוות לרוצחים, השיב המפכ"ל, כי אין עונש כזה במדינות דמוקרטיות. כידוע, טעה המפכ"ל. במרבית המדינות בארצות-הברית, וגם בתחום השיפוט הפדרלי שלה, קיים ומופעל עונש מוות. דומני כי אף לא עיתונאי אחד העמיד על אתר את המפכ"ל על טעותו.

בהזדמנות אחרת, מחייבת לא פחות, אמר המפכ"ל דברים מטרידים עוד יותר. במהלך דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, ביום 12.1.10, בעניין מעצרו המתוקשר של ראש עיריית בת-ים, אמר המפכ"ל בפתח דבריו כהאי לישנא: "... אני גם נעתרתי לפני כעשרה ימים לבקשת יושב-ראש הוועדה לבוא ולשמוע אתכם... ולהשמיע לכם...". ראוי להדגיש כי לוועדת הכנסת עומדת הזכות המלאה, מכוח סעיף 106א לתקנון הכנסת, לזמן אליה כל עובד מדינה, אשר חייב להתייצב כאמור, ולמסור לוועדה את המידע שבידו הנוגע לנושא הדיון. מכאן כי המפכ"ל לא "נעתר" להזמנת יו"ר הוועדה, אלא קיים חובה חוקתית, היורדת ללב ליבה של הדמוקרטיה. הגעתו לדיון לצורך "שמיעת חברי הכנסת ולהשמיע להם דברים", אינה אלא סגנון דיבור מתנשא מצד פקיד, בכיר ככל שיהיה, בפני נציגי הרשות השלטונית האמורה לפקח על עבודתו. מעיון בפרוטוקול לא מצאתי אף לא חבר-כנסת אחד שהעיר על התבטאות בלתי-דמוקרטית זו.

בהמשך הדיון אמר המפכ"ל, כי בשלוש השנים האחרונות נפתחו במדינת ישראל כ-160 תיקים נגד נבחרי ציבור ועובדי ציבור, כאשר כ-70 מתוכם הם נגד ראשי רשויות מקומיות. משטרת-ישראל, לדבריו, מזהה שני מוקדים עיקריים לשחיתות ציבורית. האחד הוא ברשויות המקומיות, והמוקד השני הוא במכרזים הציבוריים. לטענתו, ניכרת ברשויות המקומיות חדירה מתמשכת של גורמים עברייניים לתוכם. אכן, דברים קשים המתארים מציאות עגומה, במענה למעצר המתוקשר של ראש עיריית בת-ים. ודי לחכימא ברמיזא.

לו הייתה המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), מפרסמת באורח שגרתי ומפורט נתונים על כמויות התיקים שנפתחו על ידה נגד אנשי משטרה, לפי דרגות וסוגי עבירה, ולו (אילו?) הייתה מפרסמת מח"ש תמונת מודיעין כללית על התחברויות של אנשי משטרה עם חוגים מהעולם התחתון, ייתכן שהמפכ"ל היה מתנסח באופן שונה. אפשר שלא הייתי נדרש להשוואה זו, אלמלא היה המפכ"ל בעצמו משווה בין מצב ראשי הרשויות המקומיות ובין אנשי משטרה. בהמשך לאותו דיון בכנסת, קיימה הוועדה גם דיון על הפגיעה המתמשכת בראשי הרשויות ובפקידות הבכירה של השלטון המקומי. בדיון זה, כאשר הנתונים היו לכאורה לטובת המפכ"ל, היינו, מניין השוטרים המאוימים היה גדול ממספר ראשי הרשויות המאוימים, הוא לא היסס לפרטם בפני הוועדה.

צמצום מספר הרשויות, וצמצום מוטת השליטה של הממונה על המשטרה הארצית לתחומים ייחודיים כמו פשע מאורגן ושחיתות ציבורית, תביא בהכרח לצמצום תופעת השחיתות ברשויות המקומיות. עם זאת, הפעלת המשטרה המקומית במתכונת המסייגת את סמכויות ראש העירייה, כמו למשל בדוגמה שהבאתי מאנגליה, הינה ערובה סבירה להתנהלות תקינה ואתית של משטרה עירונית.

לאור כל האמור לעיל, השאלה הנשאלת לעניינו אינה מי מפחד ממשטרה עירונית, אלא איזו הצעה עם אחיזה במציאות, מציע מי שמתנגד לה למען שיפור אכיפת החוק במדינה ותחושת הביטחון בקרב אזרחיה?!

תחנת ראשון לציון משרתת את העיר הרביעית בגודלה בישראל, המונה כ-230,000 תושבים, את העיר נס-ציונה המונה כ-35,000 תושבים, את הישוב (מועצה מקומית) בית-דגן, המונה כ-6,400 תושבים, ועוד ישובים אחדים הנכללים במסגרת המועצות האזוריות: עמק לוד וגן רווה, כשהגדול מביניהם הוא כפר חב"ד (5,500 תושבים), ובין הקטנים שבהם ניתן לציין את קיבוץ פלמחים (326 נפש), ומושב גן-שורק (333 נפש). בסך-הכל אחראית תחנת ראשון לציון על כ-275,000 תושבים, מספר הנמוך בהרבה ממספר התושבים בעיר השנייה בגודלה בישראל (תל אביב).

מדוע זקוקים אנו לחמש רשויות מקומיות שתנהלנה מספר זה של אוכלוסיה, כאשר ארבעה מהן ביחד, מכילות פחות תושבים משתי שכונות גדולות באחד הכרכים במדינה?! טיעונים על שמירה על צביון היישוב ואיכות החיים מושמעים על-ידי אלו שיש להם מה להרוויח מריבוי הרשויות, ובעיקרם פוליטיקאים כמובן, הנהנים מאיוש המשרות ומחלוקת השלל, בניגוד לכל הגיון כלכלי ודמוגרפי. איחוד כל הישובים האלו תחת קורת גג מוניציפלית אחת לא תגרע מאף לא תושב אחד, נהפוך הוא. אגב, בשנות השמונים בוטלה המועצה המקומית נחלת יהודה והישוב צורף לתחום העיר ראשון לציון כשכונה קטנה ונאה. איש לא ניזוק.

תחנת המשטרה בראשון לציון כפופה למטה מרחב שפלה, שמושבו ברחובות, הכפוף למטה מחוז מרכז, שמושבו ברמלה, הכפוף למטה-הארצי שבירושלים. אינני יודע כמה אנשי משטרה משרתים כיום בתחנת ראשון לציון. הנתונים אינם זמינים לציבור כפי שאמורים היו להיות בחברה דמוקרטית. לצורך הדיון נניח כי מספרם הוא 180. במבנה המוצע על-ידי יבוטל מטה המרחב המיותר. כך "תרוויח" התחנה את החלק היחסי המתאים לה. נוסיף לכך את תקני יחידות השיטור העירוניות, ואת התקנים שנחסוך מכפל מוקדי החירום באזור (משטרה, מד"א וכיבוי האש וההצלה), והנה הוספנו לתחנת ראשון לציון כ-80 תקנים לפחות, שהם תוספת של כ-45% לכוח-האדם הקיים היום בתחנת ראשון לציון. זאת מבלי להוציא מכיסו של האזרח אף לא שקל אחד נוסף. דומני כי במצב הקיים יכולים המפכ"ל והשר לביטחון הפנים רק לחלום על תוספת כזו למשטרה. למותר לציין כי הוצאות נוספות ככל שיהיו למשטרה עירונית זו, יכוסו מצמצום התקורות באותן רשויות מקומיות מיותרות, שתובטלנה כאמור.