בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
היא כתבה על חמלה, אהבה ואמון בחיים. 67 שנה אחרי - על בסיס משנתה נפגשים יהודים-גרמנים ופלשתינים בבירת ישראל ● על יומנה של אתי הילסום - "השמים בתוכי" - חלק א'
במרכז לחקר הדתות טנטור בירושלים, מתארגנת יוזמה ייחודית לקראת יום השואה שיחול ב-כ"ח בניסן תש"ע (12.4.2010). המוטו של הכינוס המתוכנן הוא - "על-ידי פתיחת לבי לסבל אני לומדת לחלוק את אהבתי עם כל הבריאה". המוטו הוא חלק ממשנתה של יהודייה הולנדית, אתי הילסום, אשר נולדה באמסטרדם. היא הייתה תלמידה של הפסיכולוג קארל גוסטאב יונג. היא נרצחה במחנה הריכוז אושוויץ בשנת 1943, בהיותה בת 29. יומניה, אשר נכתבו בשנתיים האחרונות לחייה, הם מסמך מלא חמלה, אהבה ואמון בחיים. היומנים תורגמו לעברית וקובצו בספר "השמים בתוכי" בהוצאת הספרים "כתר". במקור ההולנדי, השם הוא "שמים כרותים". בתרגום לעברית, השם הוא "השמים בתוכי". אומנם השם בעברית הולם יותר את משנתה של הכותבת, רוויית החמלה והחיפוש אחרי הניצוץ האלוהי, אך לדעתי שגתה ההוצאה בכך שהיא ששינתה את השם שהעניקה הסופרת. היומנים מתארים אהבות ראשונות של נערה דרך אהבה לאדם בעל שאר-רוח, מבוגר ממנה בעשרים שנה. אט-אט, עם כיבוש הולנד בידי הנאצים, הופכים יומניה למסע רוחני מרגש ומעורר עניין. צמרמורת ורעד עוברים בקורא החש שהשמים והחמלה בתוכה של האישה, היודעת ומבינה שכל ההתרחשות מובילה להליכה לקראת הקץ במלוא אכזריותו החייתית. אני מבקש לשתף את הקוראים בעולמה הפנימי ובחזונה של האישה, שהייתה גדולה מהחיים. אישה שמודעת כי גיא הריגה ממתין ליהדות הולנד, והיא בתוכה, מצליחה להוציא מתחת ידיה רגע לפני הפיכתה לאוד של אש במשרפות אושוויץ שורות חצובות במילים, שרוח שמיימית נושבת בתוכן ומטלטלת את הקורא טלטלה קשה. היומן נכתב בין השנים 1942-1941. כשהתחילה בכתיבת היומן לא ידעה שהוא יסתיים באושוויץ. ביולי 1942 היא מחליטה ללכת מרצונה למחנה המעבר וסטרבורק, התחנה האחרונה לפני אושוויץ. ההחלטה נבעה מתוך הכרה, שאם יש מקום שהיא צריכה להיות ושם צריכים אותה - זה המקום בו נמצאים אנשים שמכונת ההשמדה עומדת לאסוף אותם לחיקה. היא אורזת תיק קטן ובתוכו היומנים וכמה ספרים. היא מגיעה לווסטרבורק חולה ומאוד חלשה. היא מצליחה לגייס מתוכה נחישות ובמשך שנה היא נמצאת בוטרבורק כשקדחת הכתיבה משתלטת עליה. ביומניה היא עומלת על העלאת מצב הרוח של הרעבים והמעונים. היא מצליחה לקבל אישור מיוחד ממועצת היהודים ששיתפה פעולה עם הנאצים לצאת מהמחנה מספר פעמים ולהגיע לאמסטרדם, להביא תרופות, למסור מכתבים ולהיות אשת קשר עם המחתרת ההולנדית. למרות שהיו לה מספר הזדמנויות להציל את עצמה, היא תמיד חזרה לווסטרבורק. ב-7.9.1943 היא מעבירה את היומנים באמצעות ידידה לסופר ההולנדי קלאס סמליק. למרבה הצער, היומנים היו יותר מדי שנים אצל קלאס סמליק ואף הוצאת ספרים לא מצאה בהם עניין. עד שהורמה הכפפה על-ידי המו"ל והעורך י.ח. חארלנדאט. ב-1.10.1981 יצא לאור היומן בהולנד בערב השקה מאוד מרשים באמסטרדם, באולם הקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית ההולנדית. בעברית יצא הספר בהוצאת כתר בשנת 2002. על משנתה הרוחנית של אתי הילסום ברשימה הבאה.
|
תאריך:
|
03/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
06/04/2010
|
|
איתן קלינסקי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ענבל.
|
4/04/10 05:13
|
|
2
|
|
קורא ותיק
|
4/04/10 09:45
|
|
|
|
ישראלה לוי
|
4/04/10 19:23
|
|
|
|
עמית דולב
|
6/04/10 10:47
|
|
3
|
|
י.ש
|
4/04/10 12:34
|
|
|
|
מורה נבוכים
|
4/04/10 15:21
|
|
|
|
יהודה לוי
|
4/04/10 19:37
|
|
4
|
|
רב. אביבית
|
4/04/10 13:49
|
|
5
|
|
ענת קותאי
|
6/04/10 09:10
|
|
6
|
|
יהודית אברהמי
|
6/04/10 18:03
|
|
7
|
|
שני
|
10/04/10 15:33
|
|
לא, אל תיתנו לכותרת הבומבסטית להטעות אתכם. כותב שורות אלו לחלוטין לא שינה את עורו, כי אם ההפך הוא הנכון, לפחות מנקודת מבט שמאלית בריאה ומתוקנת. וזאת מכיוון שמעולם לא היה גזע יהודי. אך בעידן המדע, המחקר והטכנולוגיה, נוהגים אנו לחשוף את חצרו האחורית של האדם השמרני והפרימיטיבי, שלצערנו, נמצא הוא בקרבנו, ובתוך עמנו, כל העת.
|
|
|
בכל חג פסח חוזרת ועולה השאלה, על-ידי פובליציסטים והיסטוריונים כאחד - האם סיפור יציאת מִצרים על-ידי המנהיג משה כפי שהוא מתואר בתנ"ך, איננו אלא תוצר של הגות מאוחרת, בעיקר בעלת אופי תיאולוגי, או שמא הוא אכן משקף אירוע היסטורי כלשהו; האם יש בו גרעין של אמת היסטורית, או שמא הוא אך ורק פרי דמיונם של סופרים ותיאולוגים מאוחרים.
|
|
|
עשרות אלפי יהודים הגיעו למערת המכפלה כדי לחגוג את חג הפסח ואת הכרזת מערת המכפלה כ"אתר מורשת", ובין האורחים היה גם איוב קרא, חבר שדולת ארץ ישראל בכנסת וסגן שר, אשר קיבל במעמד ההכרזה על מערת המכפלה כאתר מורשת - תעודת הוקרה על פעילותו למען ארץ ישראל בכלל וחברון בפרט.
|
|
|
מנהיגי העדר המסומם בתקשורת ותועמלני השמאל הרכרוכי הרופס והמתרפס זועקים ומזכירים לנו השכם והערב כי: "חובה עלינו להקים מדינה פלשתינית", אחרת - אומרים וטוענים התבוסתנים: "תהיה כאן מדינה דו-לאומית, והערבים ישתלטו עלינו ובכלל כנראה שתפרוץ מלחמת עולם שלישית". ברצוני להרגיע את הרכיכות מהשמאל - הערבים לא ישתלטו עלינו כל-כך מהר, כל האיומים שמאיימים עלינו תועמלני השמאל על ה"סכנה הדמוגרפית", הינם פאניקה ועיוורון מוחלט במקרה הטוב או שקר גס ושטיפת מוח שמאלנית טיפוסית במקרה הרע.
|
|
|
השחקן איתי טיראן הוא אדם רע. נקודה. האגואיזם, הנחוץ לכל שחקן במידה מסוימת, משתכשך אצלו במי מדמנה. הסביבה שלו היא הקהל שאותו הוא מקסים וזה אמור לגמול לו בתשואות חן. זהו. אין הוא חייב לאותה סביבה דבר וחצי דבר על עצם קיומו ועל ביטחון חייו. הדבר מובן מאליו. מגיע לו. ראיתי ושמעתי אותו ב"אולפן שישי" וחשתי תיעוב, גועל וקֶבֶס. כל כישרון המשחק שלו, אם יש לו כזה, מתבטל ביטול גמור נוכח התבטאויותיו המטופשות בדבר חובות האדם לזולתו.
|
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
מאז אסון ה-7 באוקטובר 2023, ניכר כי המושג "הפקרה" נחרת בשיח הציבורי כתיאור מצב המייצג את אשר פקד אותנו ביום המר והנמהר ההוא - קלות הבלתי נסבלת של ייחוס אשמת "הפקרה" לממשלת ישראל
|
|
|
צבי גיל
בקטע "דיינו" הנוסח האלטרנטיבי הוא "כמה מעלות רעות לאלוהים עלינו" מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
|
|
|
דרור אידר
גרורותיה של אירן מעסיקות אותנו, בעוד שהמשטר בטהרן מחכך ידיו בהנאה, כמעט ללא פגע, ועל הדרך ממשיך את תוכנית הגרעין בחסות המהומה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|