לאחר שבועות רבים ומייגעים הותרה לפרסום בישראל פרשת ריגול חמורה. ענת קם, חיילת בסדיר ששירתה כפקידת לשכתו של אלוף פיקוד המרכז, העבירה חומרים מסווגים ביותר לעיתונאי בעיתון הארץ, על-מנת לקבוע סדר יום ולזכות אגב כך בטובות הנאה עתידיות.
אין מה להכביר מילים על ליקוי המאורות שהתרחש בלשכתו של האלוף, במערכת "העיתון לאנשים חושבים" ובמוחו הקודח של העיתונאי המעורב בפרשה, אורי בלאו.
מערכת עיתון הארץ הגדישו את הסאה ועל-מנת לקדם את סדר היום שהם מאמינים בו, רמסו ברגל גסה את הצנזורה הצבאית, סיכנו את חיילי צה"ל בפרסמם דוחות סודיים ביותר והפרו בגלוי כל אתיקה עיתונאית מינימלית כדי לבזות את מדינת ישראל בשאר העולם.
גם החיילת ענת קם, שיותר מאוחר הפכה להיות כתבת "וואלה!" בזכות קשריה הפסולים שיצרה עם אורי בלאו (שברח ללונדון בעקבות החקירה, כל הכבוד...), שיקרה במצח נחושה לחוקרי השב"כ (בביתו של אורי בלאו נמצא העתק נוסף של הדיסק שצרבה לו ענת, למרות שהודיע לחוקרי השב"כ כי אין בידו מסמכים נוספים).
הפרשייה רצופת השקרים והחמורה הזו, חושפת את התקשורת בישראל במלוא מערומיה ודומה כי כלב השמירה החליט לנשוך את בעליו במקום את הגנב הגוזל את רכושו. הדילמה של התקשורת, היא האם "להגן" על "אחת משלהם" או האם להוקיע את הבגידה בערכי צה"ל, את סיכון החיילים ואת השקרים.
עד כה (כמו במקרה
אילנה דיין), הצליחה התקשורת בלוליינות שאין לה אח ורע, ללהטט בין הערכים השונים - והדבר הצליח. אילנה דיין נפגעה יותר מהשופט סולברג, אך נחתה נחיתה רכה בלוע התקשורת, שבכל מקום נורמאלי על הגלובוס הייתה "שורפת" אותה חיה (במובן הלא פיסי של המילה כמובן).
במקרה האחרון המצב סבוך יותר; הגנה על בוגדים כענת קם ואורי בלאו, תציג את התקשורת כמי שמנסה להגן על אויבי ישראל. עד כה זה היה בקריצת עין ובמכבסת מילים. פרשייה כזו אי-אפשר לכבס, זה או לנו או לצרינו, נקודה.
גם התקשורת חייבת להוציא את העשבים השוטים מקרבה, עם איזמל מנתחים, כמו שצריך. לא ייתכן שעיתונאי שמעוניין לקדם את האג'נדה שלו יסכן את חיילי צה"ל ואת מדינת ישראל. אלא שבאופן מפתיע ביותר, בוחרת התקשורת בניסיון להסיט את תשומת הלב מהפרשה החמורה על-ידי עיסוק בצו איסור הפרסום, וכבר תופסים את מקום הכתבה על הפרשה מאמרים מלומדים מדוע יש להימנע מצווים שכאלה.
אני מקווה, שאם אכן נעשתה הבגידה, כפי שהיא מתוארת באמצעי התקשורת, ענת קם ואורי בלאו יקבלו עונש של תקופות מאסר ממושכות; מערכת עיתון הארץ תיחקר ביסודיות והדמוקרטיה תפיק את הלקח מהנחש הנחבא בקש בדמות עיתון הארץ, שכמו מבקש להשמיד את מדינת היהודים.
עצם ההגנה האוטומטית שמערכת הארץ נותנת לשקריו של בלאו, כבר צריכה להדליק נורה אדומה זוהרת אצל מי שהחוק ושמירה על מדינת ישראל הם נר לרגליו, אך חוששתני שבתקשורת בארץ כבר גמרו אומר להגן על ענת ואורי, ממש כפי שעשו עם רב המרצחים זביידי וחברתו ואשת סודו טלי פחימה. ולי נותר לקוות ששופטיהם לא יקראו את הכתבות האוהדות עליה ועל אורי בלאו שעוד נכונו לנו.
