הערה צדדית: לאחרונה אני נגמל מאמונות נושנות. בין היתר אני זונח את ההשקפה האנכרוניסטית שמשפט יש לנהל בבית משפט ולא בתקשורת. הפעם שכנע אותי עו"ד אביגדור פלדמן שנבחר, כצפוי וכמצופה מעו"ד שהוא איש שמאל קיצוני, לייצג את ענת קם, והחל לנהל כבר את המאבק בתקשורת.
פלדמן הדגיש על-פי ידיעה בהארץ:
"אין במעשיה של קם כוונה לפגוע בבטחון המדינה. עובדה שהיא מסרה את המידע לעיתונאי כדי שיפרסם את הדברים הללו. אם היא הייתה רוצה לפגוע בבטחון המדינה, לא חסרים אוזניים וידיים שיקבלו את החומר הזה ויעשו בו שימוש שעלול לפגוע במדינה - מישהו אמר לעצמו בואו נמצא שעיר לעזאזל".
ברור אם כן שענת קם ניצלה את ההפקרות הצה"לית הידועה וגנבה מסמכים והעבירה אותם לפרסום - על-פי הנטען מדובר בכ-2,000 מסמכים סודיים ביותר שרובם המכריע בכלל לא נועדו למטרות הנעלות שמייחסים לה. אין ספק שהעברתם לעיתונאי לצורך פרסום -לעומת בחירה בדרכים אחרות כמו הפקדתם בידי גורם מוסמך בצירוף תלונה למשל, מצביעה בעליל על כוונה מובהקת לפגוע בבטחון המדינה - כוונה שאינה עניין לפרשנותה הסובייקטיבית וגם לא לפרשנותו הסובייקטיבית של עורך דינה.
ישנם מעשים שהתוצאה שלהם כל כך ברורה שאי-אפשר שלא לייחס למי שעושים אותם כוונה לעשותם. זו הסיבה שסעיף 20ב לחוק העונשין קובע כי
"לעניין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן". מי שמוציא כמות גדולה של מסמכים מרשות צה"ל ומעביר אותם למי שאינו מוסמך להחזיק בהם חייב לדעת בוודאות כי בטחון המדינה ייפגע ולכן רואים אותו כמי שהתכוון לתוצאה זו.
אפשר להבין שפלדמן מבקש למנוע את האפשרות שמרשתו תישלח למאסר עולם אבל היא חייבת להישלח לכלא ולתקופה ממושכת מאד אחרת יאבד אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. האמריקנים שלחו את פולארד למאסר עולם וגם הוא פעל שלא בכוונה לפגוע בביטחון ארצות הברית, אלא למען ביטחון ישראל. אצלנו היהודים רחמנים יותר וגם לקוח קודם של עו"ד פלדמן - מרדכי וענונו המפורסם - לא נשלח למאסר עולם, אלא רק ל-18 שנה - עונש קל מדי המהווה כתם בל יימחה על מערכת המשפט.
לרשותה של ענת קם עומד מכבש התעמולה של השמאל הקיצוני, שחלקו כבר חצה את סף חוסר הנאמנות למדינה בכך שהוא מפגין יחס מזלזל בחוקיה. מסע התעמולה שילך ויגבר נעזר בעיתון הארץ שהוא צד מובהק לעניין. צריך לומר זאת בברור: עורכי הארץ, ואולי גם בעליו, חייבים בעצמם על-פי כל הראיות שפורסמו עד כה להיחקר באשמת שותפות מודעת לפשעיהם החמורים של ענת קם והעיתונאי אורי בלאו.
הארץ לא רק שיתף פעולה עם כתבו בלאו לאורך כל הדרך ובכך אשרר וסייע בפועל למעשיו, אלא שכעת הוא מנסה לחלץ אותו ואת עצמו מאימת הדין ואינו משתף פעולה בטענת של שמירת חיסיון עיתונאי. לא ברור מדוע עד כה לא נעצרו עורך הארץ וכל מי שהיה מעורב בפרשה זו ומדוע הם אינם נחקרים. אם הארץ ביצע עבירות פליליות נגד בטחון המדינה הוא חייב להפסיק להתקיים כעיתון והשותפים למעשה בעיתון חייבים להישלח למאסר ממש כפי שיש לשלוח לשם את החשודים העיקריים.
לכל אלו המלהגים על חיסיון עיתונאי ושמירת מקורות: אומנם נכון הדבר - עיתון הארץ לא יודע לשמור על מקורותיו - תשאלו את ענת קם ואת עו"ד גלאט-ברקוביץ. גם
חנוך מרמרי, עורך הארץ לשעבר, מודה בכך. כל זה אינו חשוב לענייננו ואינו שייך לעניין. החיסיון העיתונאי לא קיים בחוק, הוא יציר הפסיקה והוא אינו מוחלט ובוודאי שכאשר הוא מתנגש ישירות בבטחון המדינה על העיתון לגלות את כל מקורותיו ואם לא יעשה כן עליו להפסיק להתקיים.
מה שנדרש כעת משר הפנים הוא לפעול לפי פקודת העיתונות ולהעמיד בפני עיתון הארץ את האפשרויות הבאות: או שהארץ יחדל להתווכח ויעביר את כל המסמכים ויגלה את כל מקורותיו למרות הפגיעה ביוקרתו המקצועית עקב כך, או שיישלל רישיונו של העיתון והוא ייסגר. אכן הגיע העת לאפשר לבג"צ להכריע אם הלכת "קול העם" חלה גם כאשר עיתון מסייע ביודעין ומרצון לביצוע עבירות פליליות חמורות נגד בטחון המדינה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
