מצבה המשפטי של ענת קם, המואשמת בכוונה לפגוע בבטחון המדינה, אינו קל בלשון המעטה. עורכי הדין של קם, איתן להמן ואביגדור פלדמן, מנסים לבסס קו הגנה שראוי לדרוש בו היטב.
קו ההגנה המשפטי של ענת קם
עורך הדין אביגדור פלדמן טען, כי "אין במעשיה של קם כוונה לפגוע בבטחון המדינה.עובדה שהיא מסרה את המידע לעיתונאי כדי שיפרסם את הדברים הללו. אם היא הייתה רוצה לפגוע בבטחון המדינה, לא חסרים אוזניים וידיים שיקבלו את החומר הזה ויעשו בו שימוש שעלול לפגוע במדינה - מישהו אמר לעצמו בואו נמצא שעיר לעזאזל".
עורך הדין איתן להמן, שותפו של פלדמו לצוות ההגנה, העלה את הטיעונים הבאים:
"בשום שלב לא נגרם כל נזק לביטחון ישראל, ודאי וודאי שלא הייתה כוונה לגרום נזק כזה. כל המסמכים והמאמרים שפורסמו על-ידי אורי בלאו עברו את אישור הצנזורה, ומכאן שאין כל פגיעה בביטחון ישראל, אולי היפוכו של דבר הוא הנכון".
"לו היו גורמי אכיפת החוק חושבים שהפרשה כה חמורה, אף אחד מהם לא היה מתיר לענת להישאר בבית כשהיא מחוברת לטלפון ולאינטרנט".
"הסיפור האמיתי הוא שהמסמכים האלה היו חשופים, ללא כל אבטחת מידע למאות רבות של אנשים בצבא, לרבות פקידים זוטרים ללא כל אבטחת מידע מינימאלית וללא כל בדיקה מקדימה".
"ענת אינה נמנית על קבוצה פוליטית קיצונית כזו או אחרת, אין לה חלק עם כל מי שמנסה לתפוס טרמפ על המצב שלה".
תמיהות על קו ההגנה של ענת קם
הטיעונים המשפטיים הנזכרים לעיל נראים בעייתיים, מאולצים, כוללים סתירות פנימיות, חסרים ביסוס עובדתי או בלתי רלוונטיים, כפי שיובהר בשאלות הבאות:
כיצד מתיישבת הטענה של עו"ד פלדמן שענת קם "לא התכוונה לפגוע בבטחון המדינה" עם ההודאה בדבריו שהיא "מסרה את המסמכים לעיתונאי כדי שיפרסמם"?
על סמך מה מביע עו"ד להמן ביטחון כה גדול בטענתו, כי "בשום שלב לא נגרם כל נזק לביטחון ישראל" כאשר אין בידיו ולו בדל מידע על האפשרות שהמידע הגיע לידי גורמים נוספים ו/או עוינים (לדוגמה ע"י פריצת האקרים למחשב של בלאו או של קם) וכאשר חומר כה רב ורגיש ביותר עדיין לא אותר?
מה הקשר בין מצב אבטחת המסמכים הירוד בצה"ל, לטענתו של עו"ד להמן, לבין גניבת המסמכים בכוונת מכוון? על דרך היגיון זו, האם עו"ד להמן יגן על רוצח בטענה שממילא המשטרה אינה אוכפת בצורה יעילה חוק וסדר ביישוב מסוים?
מדוע תקפה ענת קם את תופעת הסרבנות בשצף קצף?
מעבר לתהיות הללו, קיימת סוגיה נוספת העולה בקו ההגנה וגם בדיון הציבורי המתפתח בנושא. עו"ד להמן העלה את הטיעון הבא בעניינה של ענת קם:
"מדובר בבחורה ישראלית ציונית. כפי שאתם יודעים עוד לפני הפרשה ובלי קשר אליה, [היא] פרסמה מאמרים בגנות הסרבנות. [היא] המיינסטרים הישראלי, מלח הארץ, ולפיכך אני רואה את המשפט הזה ואת הטענות המושמעות כאן לראשונה, כטענות המסוכנות מאוד לדמוקרטיה הישראלית".
הליכה לשיטתו של עו"ד להמן עשויה להוביל למבוי לוגי סתום. אם ענת קם היא מלח הארץ, המבטאת בחשיבתה ובמעשיה את הציונות, אזי משתמע כי המשמעות האמיתית של הציונות והמודל הישראלי לחיקוי הינו החייל העוסק בגניבה שיטתית של אלפי מסמכים מסווגים ובמסירתם לידי עיתונאים לשם פרסומם ברבים, כולל לידיעת האויב.
עו"ד להמן אף אינו מדייק בדבריו. הוא טוען, כי "עוד לפני הפרשה ובלי קשר אליה, [היא] פרסמה מאמרים בגנות הסרבנות". ככל הידוע, ענת קם פרסמה רק מאמר אחד נגד הסרבנות וסוגית "היעדר הקשר" לפרשה הנוכחית ראויה לניתוח.
ענת קם ידועה הייתה כבר מגיל צעיר כמשתייכת אידיאולוגית לחוגי השמאל הקיצוני. היא עצמה מעידה על עצמה באמירה "אני לא פחות שמאלנית מסהר ורדי". סהר ורדי אינה נמנית כידוע על חוגי השמאל המתון. היא סירבה להתגייס לצה"ל מטעמי "מצפון" ומביעה תפיסה פציפיצית קיצונית ששוללת במשתמע את התפיסה הרואה לעיתים הכרח בתגובה כוחנית של ישראל על פעולות אלימות המבוצעות נגד אזרחיה.
בנוסף, במסגרת פעילות בקבוצת "השמינסטים" יצאה סהר ל"מסע הסברה" אנטי ישראלי בחו"ל ובקריאה להחרים את ישראל על "פשעי המלחמה" ותוך גינוי למילטריזם הישראלי והזדהות עם הנרטיב הפלשתיני בנוגע ל"נכבה" (בטרמינולוגיה הפלשתינית - האסון שפקד את העם הפלשתיני בעצם הקמתה של מדינת ישראל על חלק מאדמת פלשתין תוך גירוש התושבים הפלשתינים המקומיים).
מדוע גילתה במאמר גאווה באותן יחידות המבצעות סיכולים ממוקדים?
אם ענת קם נמנית אידיאולוגית על חוגי השמאל הקיצוני מדוע מצאה לנכון לתקוף באופן אישי ובוטה כל כך את סהר ורדי "חברתה" לספסל הלימודים? מדוע בחרה ענת קם לשלב במאמר הדיעה היחיד שכתבה ב'וואלה' את המשפטים הבאים:
"לוח הנופלים של התיכון שליד האוניברסיטה אינו גדוש כמו של בתי ספר אחרים בעיר ובארץ בכלל, אבל זה לא בגלל שכולנו משתמטים. בסיסי יחידת המודיעין 8200 מלאים בבוגרי בית הספר, כך גם בסיסי הסיירות בסירקין ובעתלית ובסיס חיל האוויר בחצרים".
"כנראה שהזיכרון הירושלמי של סהר ורדי קצר, והיא הספיקה לשכוח שעד לפני שנייה אי-אפשר היה לעלות על אוטובוס בעיר הזאת או סתם לעבור במקומות הומי אדם בלי לסכן את החיים. לו הייתה בה טיפת מודעות, מלבד הרצון לעורר פרובוקציות, היא הייתה יודעת שאלמלא אותם בוגרים שהתגברו על הפינוק והלכו לצבא, המצב הזה לא היה משתנה עד היום".
האם המאמר היה ניסיון ליצור אליבי לקראת פרסום המסמכים המסווגים?
מדברים אלה, עשוי להשתמע כי ענת קם מבינה את הצורך של צה"ל להילחם בטרור ובשיטות שהוא מיישם במלחמה זו. יתר כל כן, ניכר שהיא מביעה גאווה באותן יחידות הנוטלות חלק מרכזי בפעילות הסיכול הממוקד באיו"ש (סיירות, חיל האוויר ו-8200). על דברים אלה ניתלה כאמור עו"ד להמן כמוצא שלל רב, ואולם מבט עמוק יותר לתוך המקרה עשוי לספק הסבר נוסף לסתירה בין עמדותיה המוצהרות ומעשיה לבין הפסקאות "הציוניות" והפטריוטיות במאמרה.
כתב האישום מגולל את לוח הזמנים של ביצוע העבירות ע"י ענת קם, כמובא להלן:
מאוגוסט 2005 ועד יוני 2007, במסגרת שירותה הצבאי, שירתה הנאשמת בלשכת אלוף פיקוד המרכז כפקידת לשכה כאשר החל מאפריל 2006 היא שימשה ע' רל"ש האלוף.
במהלך שירותה הצבאי אגרה הנאשמת בתיקייה מיוחדת את המסמכים והמצגות ובסמוך לשחרורה מצה"ל, במאי 2007 או בסמוך לכך, העתיקה את תכני התיקייה באמצעות אחר לשני דיסקים, האחד למסמכים והשני למצגות.
לאחר ההעתקה, לקחה הנאשמת את הדיסקים, והעבירה את דיסק המסמכים לביתה הגם שלא הייתה מוסמכת לכך. בחודש יוני 2007 או בסמוך לכך, העתיקה הנאשמת את דיסק המסמכים למחשב נייד IBM בביתה.
בקיץ 2008 הציעה הנאשמת את המסמכים שבחזקתה לעיתונאי יוסי יהושע, אך מסירת המסמכים ליוסי יהושע לא יצאה לפועל.
בחודש ספטמבר 2008 או בסמוך לכך מסרה הנאשמת, ללא סמכות כדין ובכוונה לפגוע בבטחון המדינה, לעיתונאי אורי בלאו (להלן - בלאו) מסמכים רבים מאד, ובכללם מסמכים רבים המסווגים "סודיים ביותר" ו"סודיים".
לאחר מסירת המסמכים לבלאו, שוחחה הנאשמת מספר פעמים בלתי-ידוע עם בלאו כדי לתת לו, ללא סמכות כדין ובכוונה לפגוע בבטחון המדינה, הבהרות למסמכים שמסרה לו כולל הבהרות לגבי שמות מבצעים ויעדים, קודים של מבצעים, תאריכים וכדומה.
בעזרת המידע שנחשף בחלק מהמסמכים, שמסרה הנאשמת לבלאו, פרסם בלאו החל מנובמבר 2008 מספר כתבות בעיתון הארץ.
לוח הזמנים מלמד, כי בעת כתיבת המאמר הייתה ענת קם שקועה עמוק במאמצים להעברת המסמכים לידי עיתונאים, וככל הנראה כבר יצרה קשר עם אורי בלאו. ענת קם אינה טיפשה. היא זוכה לשבחים רבים על היותה מחוננת וחריפת מחשבה. סביר להניח שהיא העריכה שסדרת כתבות המתבססת על מסמכים "נפיצים" במיוחד מפיקוד המרכז עלולה להפנות אליה את האצבע המאשימה (כפי שאכן חשדה בה מיידית אימה ע"פ הפרסומים), ובמיוחד לאור היותה מוכרת כבעלת עמדות שמאלניות קיצוניות.
הסבר היגיוני למאמרה של קם נגד הסרבנות עשוי להימצא בניסיון לבנות אליבי מיד לאחר מסירת המסמכים, אשר יוכל לשמש אותה לצורך הטעייה ולהסרת חשדות על היותה המדליפה.
אם כך פני הדברים, המאמר של קם ב'וואלה', לא רק שאינו עוזר לקו ההגנה המשפטי, אלא עשוי לחזק את הטענות נגדה שאין מדובר ב"משובת נעורים של אישה בוגרת ודעתנית", ב"טעות טיפשית של בחורה גאונה" או ב"מעשה של ציונות צרופה המחזק את הביטחון". אדרבא, הוא עשוי ללמד על כוונת הזדון שבמעשיה.
נראה, כי ההמתנה בפרק זמן של שלושה חודשים לערך מזמן מסירת המסמכים לאורי בלאו ועד לתחילת פרסומם, נועדה לסייע להטמעת המסר שביקשה ענת קם להביע ב"מאמר האליבי". לא מן הנמנע, שזה היה אחד הסעיפים בסיכום בין ענת קם לבין אורי בלאו, בנוסף לעניין התמורה.