עוד דונם ועוד עז

בילדותי, בשנות החמישים, עוד שמעתי את הדי הויכוח, מלפני קום המדינה, בין תנועת העבודה לימין הציוני. אנשי תנועת העבודה ביקרו את הימין הציוני על הכרזותיו בדבר כוונות התנועה הציונית לרשת את הארץ. לטענתם, הכרזות אלו עלולות היו לעורר את התנגדות הערבים למפעל הציוני, וצריך היה לבנות בשקט את המדינה שבדרך, לאור הסיסמא "עוד דונם ועוד עז".

המסקנה מהמתרחש בשטחים הכבושים כיום, היא שאותה גישה רווחת עד ימינו אלה, וכך גם הויכוח, בין עשייה בשתיקה לבין הכרזות. אלא שכיום, במקום לקנות אדמות לוקחים אותן בכוח. לצד בניית התנחלויות, הורסים בתים ומגרשים פלסטינים. כל הדברים האלה נעשים במינונים קטנים. הרי כל קיומנו תלוי במדינות העולם התומכות בנו. אם ישראל תבצע את מעשיה במינונים גדולים, תפחת התמיכה בה. רק במסגרת מלחמה מתבצעים המעשים במינונים גדולים. כך היה במבצע "עופרת יצוקה", שבו צה"ל הרג כאלף וארבע מאות בני אדם, והרס יותר מארבעת אלפים בתים בעזה!

מי שעוקב אחר הדברים, שומע מדי פעם על הפקעת אדמות קטנה ליד התנחלות, לצורך סלילת כביש או לצורך ביטחוני. גדר ההפרדה משמשת אמצעי לגזל אדמות לשם הקמתה. לאחר שהוקמה, עם השנים, נלקחות אדמות נוספות מבעליהן הפלסטינים, בטענה שלא עובדו, גם אם מן הנמנע היה לעבד אותן, שהרי ישראל מנעה מבעלי אדמות רבים היתרים לחצות את הגדר ולעבד את אדמותיהם. היכן שצה"ל לא מפקיע, מתנחלים, החומדים אדמות, תוקפים את בעליהן, כאשר אלה מעבדים אותן. צה"ל מאבטח את התוקפים ומגרש את הפלסטינים מאדמותיהם. לאחר שלוש שנים שהפלסטינים אינם מעיזים להיכנס לאדמתם - מכריזים עליה כעל אדמת מדינה, כיון שלא עובדה.

כך גם עם הרס הבתים. קודם הפקיעו מידי הפלסטינים את מתן אישורי הבנייה, בכך שמנעו את עבודת ועדות התכנון והבנייה הפלסטיניות. לאחר-מכן כמעט ולא נתנו אישורי בנייה. ואז, כאשר אלפי פלסטינים נאלצים לבנות ללא היתרי בנייה, מוציאים להם צווי הריסה. את ההריסות מבצעים לאט ומעט כל פעם, כך שהתקשורת לא מתעניינת.

מדיניות הגירושים פועלת בצורה דומה: מונעים אפשרות לתושבות קבע לאנשים שהתחתנו עם תושבים פלסטינים מקומיים, אפילו אם הם גרים באזור A הנתון לשליטה מלאה של הרשות הפלסטינית. גם אחרי עשרות שנות נישואים, נאלצים מנועי תושבות אלה לצאת כל שלושה חודשים לחו"ל ולחזור כתיירים למשפחתם. לפעמים מונעים את חזרתם בכלל. נראה שהמדינה שואפת לכך שהמשפחה תעזוב את ביתה בשטחים, בעקבות בן המשפחה מנוע התושבות.

וכך נראה שחזרנו לימי טרום המדינה. ישראל ביטלה את גבולותיה עם השטחים הכבושים, מתעלמת מהחוק הבינלאומי, מתעלמת מהנורמות הבינלאומיות, ופועלת בשיטתיות לסיפוח הגדה המערבית ורמת הגולן. לשם כך גוזלים אדמות, בונים התנחלויות, הורסים בתים ומגרשים אנשים.

בשנות השמונים רגשה הארץ: הרב כהנא, הגזען, הצליח להיכנס לכנסת. הוא הכריז בקול גדול את מה שישראל ביצעה במשורה! הזעזוע היה גדול. חוקק חוק נגד הסתה לגזענות - כמובן לא נגד עשייה גזענית - והוציאו את מפלגתו אל מחוץ לחוק! אילו חוקק חוק נגד עשייה גזענית, היינו מסתכנים בהוצאת ממשלת ישראל אל מחוץ לחוק...

ערב יום השואה, התבשרנו על פקודה של אלוף פיקוד המרכז, שתאפשר לגרש מהשטחים הכבושים עשרות אלפי פלסטינים. אני מסתכן באמירה שאסורה אצלנו: כך זה התחיל בגרמניה. הם דיברו על טרנספר של היהודים מאירופה. רק כאשר הבינו כי אין זה ניתן לביצוע, החליטו על הפיתרון הסופי!

אז עכשיו יש יוזמת חקיקה שתאסור את ציון הנכבה של 1948. חסרה רק יוזמת חקיקה שתאסור את המשך הביצוע האיטי והמתמשך של כל מרכיבי הנכבה...