הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
מאמרים
ראשי  /   היסטוריה  מדיני/פוליטי  שפה ושיח  תרבות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון + / תגיות מחלקה ראשונה
אישים פירמות מגשרים
מוסדות אתרים מושגים
אדריכלים בנקאות/השקעות יועצים
רופאים חברות ביטוח רואי חשבון
שמאים חברות ציבוריות רשויות
עיתונאים ביה"מש/שופטים עורכי דין
דני קושמרו [צילום: ישראל מלובני]
עיתונאי
דני קושמרו, (נולד: 10 במאי 1968), איש תקשורת ישראלי, משמש כמגיש מהדורת חדשות 2 וכמגיש משדר החדשות וכתבות המגזין "אולפן שישי" המשודר בליל שבת.
[צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
חבר כנסת
מיקי מכלוף זוהר (נולד: 28 במרס 1980) פוליטיקאי ישראלי, חבר כנסת בכנסת ה-20 בסיעת הליכוד.
צחי הנגבי [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
שר
צחי הנגבי (נולד: 26 בפברואר 1957), פוליטיקאי ישראלי, חבר כנסת והשר לשיתוף פעולה אזורי בממשלה ה-34, מבכירי מפלגת הליכוד.
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
רוכלים בשבת
27/10/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
המתאבדות של בוקו חראם
27/10/2017   |   אריאל י' לוין
 
 
 
העליון של חיות
27/10/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
פרס נובל ואברהם אבינו
27/10/2017   |   נסים ישעיהו
 
 
 
איציק תשובה מנתניה בונה גם בת"א
27/10/2017   |   אלעזר לוין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
ראובן לייב עיתונאי אורח  |  תגובות הצטרפות ל- VIP
חשיפה: הקלף שעשה היסטוריה
מגילת העצמאות [צילום: משה פרידן/לע"מ]

זאב שרף

בלא לחשוב פעמיים הציבו שני הנוכחים בחדר, זאב שרף (לימים מזכיר הממשלה) ושלמה קדר (לימים דיפלומט ישראלי) אולטימטום למי שניצב למולם: להכין, תוך יממה בלבד, את האולם הגדול של מוזיאון תל אביב לעריכת טקס הכרזת המדינה

עכשיו ניתן לגלות: כתיבת ההצהרה על הקמת המדינה הוטלה בחשאי וללא פסק-זמן על הגרפיקאי התל אביבי, אוטו ואליש, שעמד במשימה הבלתי-יאומנת בהצלחה יתרה

>
>
▪  ▪  ▪
סמוך לצהרי יום ה', ד' באייר, 13 במאי 1948, נכנס אוטו ואליש, סוכן-פרסום וגרפיקאי תל אביבי, למשרדו שברחוב נחלת בנימין, כשהוא מוצא על שולחנו פתק דחוף: "בוא מייד אל שרף בסוכנות".

האמת ניתנת להיאמר, שההזמנה הדחופה והסתומה לא הותירה על ואליש רושם מיוחד. כל שחפץ היה רק מעט מנוחה, לאחר שעשרת הימים האחרונים עברו עליו בהכנות קדחתניות לסדרה חדשה בת תשעה בולים, שנשאו את הכתובת "דואר עברי".

אבל, בסופו של דבר גזר הפתק הקצר אחרת. מקץ רגעים אחדים כבר מצא עצמו ואליש עולה במעלה המדרגות של בניין הסוכנות, מופנה בבהילות לעבר אחד החדרים שבקומה השנייה. מייד עם היכנסו לשם נפלטה לעברו אנחת-רווחה של "סוף-סוף" קצר-רוח.

בלא לחשוב פעמיים הציבו שני הנוכחים בחדר, זאב שרף (לימים מזכיר הממשלה) ושלמה קדר (לימים דיפלומט ישראלי) אולטימטום למי שניצב למולם: להכין, תוך יממה בלבד, את האולם הגדול של מוזיאון תל אביב לעריכת טקס הכרזת המדינה. בטרם התאושש ואליש ההמום מתדהמתו, עוד הספיקה אוזנו לקלוט שתי מילים, שלא השתמעו לשתי פנים: "המדובר בעניין סודי בהחלט"!

נרגש כולו, בלא להסס אפילו לרגע, מיהר ואליש למלא אחר הצו, בעוד שני מבשרי המבצע נוטשים במהירות את החדר. אף שעסק בקונגרסים הציוניים האחרונים בסידורים טכניים ואמנותיים; אף שדאג להכנת האולם ולקישוטו, ואף שהכין בשבועות האחרונים את אולם הקרן הקיימת בתל אביב למקום כינוסה של מועצת העם - הוא לא הועמד מעודו במשימה, האמורה לקרום עור וגידים תוך יממה אחת בלבד.

[צילום: לע"מ]

צירי מועצת העם חתמו מייד על הקלף, בעוד משה שרתוק מחזיק בו, כיהודי אדוק בשעת קריאת התורה, כשהוא אינו משמיט לרגע מידו את הקלף. בתום הטקס נטל שלמה קדר את הקלף, נושא החתימות, שאליו הודבק נוסח ההכרזה, ונסע היישר לבנק א.פ.ק. שברחוב הרצל, שם הוטמן המסמך בכספת

במהירות הבזק

כל אותו ליל-שימורים נמשכה העבודה באולם המוזיאון והסתיימה רק ביום ו', לעת צהריים. בינתיים הספיק ואליש לשאול את תמונתו של הרצל מ"קרן היסוד", להורות על תיקון מסגרתה, ואף עלה בידיו להשיג שני דגלים לאומיים, שאותם מסר לכביסה דחופה.

במשך כל יום ו' ישבה ועדה של מנהלת העם באולם הקרן הקיימת ועמלה על ניסוח הכרזת העצמאות. אלא שצרה צרורה: למרות השעות הרבות שנקפו, לא הושלם, עדיין, הניסוח. וכך, בשעה האחרונה שלפני טקס ההכרזה, עדיין ישבה הוועדה בקומה העליונה של המוזיאון, כשואליש מתהלך, בעצבנות יתרה, עם הקלף ומבטו רתוק כל העת לשעון.

ברגע האחרון ממש, כשכבר הגיעה שעת האפס, תם ונשלם, סוף-סוף, ניסוח ההכרזה, כשהוא כתוב במכונת-כתיבה. השעה דחקה ולא נותר עוד זמן, אלא להדביק אל הקלף דף-נייר. צירי מועצת העם חתמו מייד על הקלף, בעוד משה שרתוק מחזיק בו, כיהודי אדוק בשעת קריאת התורה, כשהוא אינו משמיט לרגע מידו את הקלף. בתום הטקס נטל שלמה קדר את הקלף, נושא החתימות, שאליו הודבק נוסח ההכרזה, ונסע היישר לבנק א.פ.ק. שברחוב הרצל, שם הוטמן המסמך בכספת.

בשבועות הבאים, שהיו גדושים באירועי-מלחמה, הוחל בטיפול סופי בהכרזה, כשדרוש היה סופר סת"ם שיכתוב את נוסח ההכרזה על קלף. הרבנות הראשית המליצה על סופר סת"ם, שניגש מייד למלאכה, אלא שהניסיון לא עלה יפה. בסופו של דבר ביצעו ואליש ועוזרו, רודי סידנר, את המלאכה העדינה, כשעדיין צריך היה להחליט על הכתב והכתיב. כהרף עין נבחרה מספר-תורה עתיק אות ספרדית, שהתברכה בשתי מעלות: גם נאה וגם נוחה לקריאה. ההדגשים נעשו, בראשית כל פיסקה, באות גדולה, כשכל הפעולה ותפירת שלושת חלקי המגילה ארכו שבועות. מאחר שלא הייתה, עדיין, חותמת-מדינה, הפיקו שני סופרי סת"ם חותמת ממגן-דוד.

המלאכה כולה תמה ונשלמה רק בהפוגה הראשונה מן הקרבות. ואז גם הגיע הרגע שבו הורה ואליש להכין מכסה-עץ, כשהוא מוסר, אחר כבוד, את מגילת העצמאות לידיו של מזכיר הממשלה, זאב שרף, כשראש הממשלה, דוד בן-גוריון, מתכבד ראשון לחתום עליה.

הוראה לקונית
האולם נערך במהירות הבזק

אותה שעה כבר ידעו המנהלים במוזיאון התל אביבי שיש להעמיד את האולם לרשותו של ואליש, מבלי להציב לו שאלות מיותרות. אלא שהכותל המרכזי של האולם היה מכוסה בתמונות-ענק, בלתי-מתאימות לחלוטין למאורע. כך או אחרת: כדי לנצל ביעילות מקסימלית את המקום הצר כל-כך, התעורר צורך מיידי להציב בו דוכן ולתכנן את הצבתו של כל כיסא במקומו.

ארבע שעות בלבד לאחר ההוראה הלקונית בבניין הסוכנות, כבר נהפך אולם המוזיאון לבית-מלאכה, שעובדיו נתונים בתחרות מורטת-עצבים עם מחוגי השעון, שנעו כל הזמן קדימה. ואז, לפנות ערב, נקרא שוב "הופך האולמות" אל זאב שרף, וזה פקד עליו, בלא להתמהמה, להכין בו במקום קלף ולכתוב עליו, בדיו שחורה, את ההצהרה על הקמת המדינה.

הקלף אומנם נמצא, אך התעוררו ספקות שמא אין הוא ראוי לייעודו. בלא לחשוב פעמיים אץ ואליש לבית המהנדס, אלא שמפאת השעה המאוחרת נמצא בו רק עובד אחד. מבלי לחשוף פרטים על בקשתו המוזרה, הפציר ואליש בעובד לבדוק את כשרותו של הקלף, אלא שזה הטיל ספק רב בשפיותו של המבקש, וסירב להיענות לו. בלית ברירה החליט ואליש שאם ההר לא בא אל מוחמד, יבוא מוחמד אל ההר וערך את בדיקת הקלף במשרדו שלו. ואז, בתום בחינה מורטת-עצבים של עמידותו באש ובמים, השתכנע ואליש, בסופו של דבר, בכשרותו.

תאריך:  19/04/2010   |   עודכן:  19/04/2010
ראובן לייב

מועדון הבלוגרים עוקבים: 33לקבלת רשימות ראובן לייב לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
חשיפה: הקלף שעשה היסטוריה
הודעות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
הניה
19/04/10 10:35
 
לכן זה לא מרגש
19/04/10 11:24
2
זהבה המתוקה
19/04/10 11:45
3
עדו טל
26/03/11 01:13
פורום: חגים ומועדים כתוב הודעה
+
עטרה שגב קלימי
8/03/15 13:05
 
ע. בן-יוסף
11/04/15 03:15
 
לאורך שנים!!!
23/04/15 09:08
 
בבון זה קוף
10/05/15 11:04
 
מגיב ותיק
22/09/15 15:04
 
בבון זה קוף.
11/04/16 00:15
 
ב.ל
23/09/15 11:04
 
ב.ל
22/03/16 19:08
 
לשון וורודה
17/04/16 21:29
 
אלון לוי
23/04/15 09:18
 
מודד מוח
11/05/16 10:16
 
תומס
11/05/16 19:28
 
דוד לוי
22/04/15 04:53
 
עזרא מנצור
22/04/15 13:35
 
שוחר-שלום
22/04/15 21:16
 
אורי פ
23/04/15 10:46
 
ע_הראל
13/09/15 10:53
 
ע_הראל
7/12/15 23:58
 
ירדנה
22/09/17 10:00
 
כמה כסף?
22/04/15 15:40
 
jj
12/05/16 14:32
 
עזרא מנצור
12/05/16 20:30
 
ברכה נורדאו
19/12/16 20:46
 
סחלה
13/03/17 05:06
 
מחמוד עבאס
1/05/17 02:06
+
ברברה123
3/05/17 13:43
 
צורי
24/05/17 14:19
+
מבין
10/05/17 21:52
+
יובלשםתפוס
1/05/17 11:19
 
ע_הראל
1/05/17 18:04
+
תרצה
5/04/17 13:01
 
שמין
12/04/17 08:22
+
קורןנאוה טבריה
13/03/17 10:17

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
"אכול ושתה כי מחר נמות" [ישעיהו כ"ב]. עת שועי ארץ שולחים ידם במעל, האם את פעמי המלחמה שומעות אוזניי? "וכשנמות מחר", היכן ניקבר? האם תיוותר לנו חלקת ארץ להיקבר בה? והאם זה אמור להיות חשוב בעינינו? האם פנינו לקבורה? האם אנו גודעים במרץ את הענף שעליו אנו יושבים? האם אנו מהמרים וסומכים שניעצר בענפים שאולי מתחתיו? האם אנו אחים נאמנים לעת צרה? ואחים זרים לעת רגיעה? איך סירסנו את משמעות המילה קדוש? האם פעם, בעידן הולדת האלים והאמונות, משמעות המילה "אל קדוש" הייתה בעצם רק אל נבדל? האין אנו, אלא עם נבדל מכל העמים? האם היינו מניפולטיביים עד כדי כך, שתירגמנו את שאיפתנו להתבדלות ונהפכה ל"קדושה?". האם זיכרון ההיסטוריה המשותפת שעובר אצלנו מדור לדור הוא בעיקרו חיסרון? האם הפועל היוצא מכל התהיות האלה הוא, שנגזר עלינו בעת צרה, "להיאכל" במלתעות אחרים? ובעת רגיעה, להינגס בשיני עצמנו?. הזהו, אכן, המצב ההיסטורי האמיתי הנוכחי אליו אנו גולשים?
19/04/2010  |  גד גזית  |  מאמרים
אני מברך את הקבוצה הנפלאה של הארגון "לוחמים לשלום"; ביוזמתם נאספו בערב יום הזיכרון מאות יהודים ופלשתינים, שמילאו עד אפס מקום את האולמות של תיאטרון תמונע בתל אביב.
19/04/2010  |  איתן קלינסקי  |  מאמרים
ממש קשה להבין את הדבקות הזאת באבל אבל את השכחה כי חובה שיהיה אחרת. האם הזיכרון חייב להיות כה סלקטיבי וקצרצר. האם אלו שנפלו נפלו לשווא? הרי איש לא יכול היה לשער כי אחרי שנות ההקמה והבנייה יבואו השיא, שנות ההבלות והטיפשות, בהם לאחד יהיה הכל ולשני יהיה כלום. הדבר בולט במיוחד כאשר מסתכלים על מערכת המשפט שקורסת יחד עם מערכות אחרות חשובות וזאת כאילו אי-אפשר אחרת.
19/04/2010  |  איתי יהל  |  מאמרים
מראשיתה נאלצה התנועה הציונית החילונית להתמודד עם השאלה מה לעשות עם חגי ישראל. שלא כמו ירבעם בשעתו, שהעביר את ימי החג מחמישה עשר בתשרי לחמישה עשר בחשוון, ברור היה שבתקופה המודרנית חגי ישראל חזקים מדי, ואי-אפשר יהיה להעתיקם או להתעלם מהם. על כן, חיפשה הציונות החילונית דרך כלשהי לתת להם משמעות אחרת מהמשמעות הדתית הקלאסית. בבואנו לשפוט היום עד כמה השיטה הזו הצליחה, אפשר לומר כי אף אם ההצלחה אינה מבוטלת, היא בכל זאת חלקית בלבד.
18/04/2010  |  יואל פלורסהיים  |  מאמרים
ענת קם, משפחתה, רוב התקשורת ומחנה השמאל כולו עושים כיום כל מאמץ בכדי לגמד את חומרת מעשיה של קם. הם מציגים אותה כילדה טובה ירושלים, כצעירה ציונית שהייתה פעילה בתנועת הצופים ועוד כהנה וכהנה טענות שנועדו להציגה כדמות נורמטיבית שמעדה מעידה קלה. האמת כמובן הפוכה: ענת קם פעלה מתוך כוונת מכוון, באופן מתוכנן מראש ולאורך זמן, ממניע אידיאולוגי השולל את פעילותו של צה"ל. היא גנבה בממוצע 3-4 מסמכים מדי יום בכל אחד מימי שירותה! זאת בהנחה של 300 ימי עבודה שלה בשנה, בלשכת האלוף נווה. גניבת המסמכים העקבית והממושכת מעידה לכאורה כי לא מדובר כאן ברצונה לחשוף חוסר אתיות במבצע צבאי מסוים שקומם אותה מבחינה מצפונית, אלא ברצון לפגוע בצה"ל מתוך שלילת קיומו כ"צבא הכיבוש".
18/04/2010  |  אדית ויסמן  |  מאמרים

רשימות נוספות
טקסי יום הזיכרון ב-43 בתי עלמין צבאיים  /  עידן יוסף
הראויים אנו לקורבן הגדול  /  איציק וולף
המדריך המלא לחגיגות יום העצמאות  /  גלית יצחק-אוגנוב
רעי כאחי  /  שאול אלבז
פקודת יום של המפקח הכללי  /  דוברות המשטרה
זוכר את עודד - וחוגג עצמאות  /  נפתלי רז

פורומים
היסטוריה
חגים ומועדים
מדיני/פוליטי
שפה ושיח
תרבות
כתבות מקודמות
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
אתר ריזורט
צימר יוקרתי לך ולאשתך
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט