אתמול שהיתי שעות רבות בין כותלי בית המשפט ובפרוזדור, בהמתנה לאירוע משפטי שלא התקיים; תופעה מתסכלת, אשר היא בבחינת שגרה עבור אלה הנדרשים לבית המשפט - בעלי דין, באי-כוח, עדים ומומחים, במיוחד במצב בו השחתת הזמן אינה תלויה במי שממתין...
בהתבוננות על הזירה המשפטית מבחוץ, מתגלית זירה בה השופטים צריכים להיות מצויים בנושאים שבמומחיות, שכן הם אמורים להחליט החלטות שהן לעיתים גורליות על-סמך חוות דעת של בעלי מקצוע. מצב זה הוא שגרה עבור שופטים, עד כדי כך שלעיתים השופטים חשים כי הם בעצמם - בגדר מומחים לכל דבר ועניין...
בעניין זה, להלן שתי דוגמאות:
א. השופטת פסקה כי מדובר בעיבוי.
בפסק דין בעניין רטיבות שחדרה מחלקי הרכוש המשותף אל תוך דירה, גילתה השופטת יזמה ברוכה וביקרה בדירה ואף בחנה את הדירה על-סמך חוות הדעת שהיו מולה. בניגוד לעמדה מקצועית שנכללה בחוות דעת ומבלי שתהיה בפניה עמדה מקצועית אחרת, היא קבעה כי מדובר בעיבוי [קונדנסציה] ולא בחדירה רטיבות, דבר שהשפיע, כמובן, על פסק דינה.
מיותר לציין כי הדיאגנוזה של השופטת לא הייתה נכונה, ויתירה מכך, נקבעה בחוסר סמכות תוך המצאת סיבה שאולי הייתה נכונה בתיק אחר אשר הובא בפני בית המשפט ונבחן בפניו. עד כה לא הוגש ערעור על פסק דין זה.
ב. השופט התווה דרך של פתרון בעיה הנדסית - ללא תכנון.
במצב בו נוצרה הסכמה כי ליקויים מסוימים יתוקנו בפועל על-ידי הנתבעת, שופט בית משפט השלום [שבינתיים עלה לכהן בבית המשפט המחוזי], התווה דרך תיקון הליקויים מבלי שיוצג תכנון תחילה, ללא תכנון, אלא, לפי ראות הפועלים באתר. מיותר לציין כי תיקוני הליקויים - פשוט, כשלו... מדובר בתיק המצוי בהליך משפטי בעיצומו בעת כתיבת שורות אלו.
בדוגמה הראשונה עינינו רואות שופטת, שללא ידיעה הנדסית, נטלה את המקצוע ההנדסי לרשותה - וזאת לא על-סמך ידע הנדסי או כישורים הנדסיים כלשהם, אלא במפורש על-סמך סמכות שניתנה בידה.
בדוגמה השנייה עינינו רואות כי שופט, שדילג על שלב הכרחי בביצוע עבודות בנייה והוא - שלב התכנון, הנדרש לפני הביצוע.
אומנם השופט הולך שולל על-ידי מומחה בית המשפט, אך
כאשר בית המשפט משים עצמו כקבלן-על האחראי על ביצוע תיקונים, אל לו לדלג על מרכיב התכנון שהוא מרכיב חיוני ובסיסי במיוחד בנוגע לעבודות הנדסה מורכבות שבהן נדרש דיוק רב, כגון - כבמקרה הנ"ל - פירוק וביצוע מחדש של מדרגות פנימיות בדירת מגורים. לאמור, שופט הוא אמור להבין ולהתמצא בתחום הנדון בפניו, לדעת את מהות התהליכים ולהבין את דרכי הפתרון, אולם אל לו לשים את עצמו כמומחה השולף פתרונות, או כמבצע [קבלן בניין] הנוקט בקיצורי דרך כדי לחסוך בהוצאות, דבר שיוצא בסופו של יום יותר יקר.
להמחשת דוגמה ב', אציין מקרה אחר, המצוי גם הוא באמצע התהליך המשפטי, בו מומחה בית המשפט אמד תיקונה של חומה [גדר בגבול המגרש] בנהריה, תכנון + ביצוע, בסך כולל של 18,000 שקלים בלבד. [כאן התגלה מומחה - שאינו מומחה]. השופט לא נטל סיכון, ומינה מהנדס מומחה באמת, אשר יתכנן את החומה, בטרם החלטה על הביצוע, וזאת כנראה מתוך מתן אמון בדברי המומחה הממונה, כי התכנון + הביצוע יסתכמו יחדיו לכדי 18000 שקלים.
המהנדס שמונה לשם כך, הידוע כמומחה אמיתי בתחומו [מומחה אמיתי הוא מהנדס אשר לא רק יודע לומר מה תקין ומה לא תקין, אלא מהנדס אשר גם יודע לתכנן ולבטל פגמים בחלקי המבנה, בצורה שבסופו של יום - יהיו תקינים] - קיבל כבר סכום הקרוב לסכום הכולל שננקב עבור תכנון + פיקוח, וטרם הגיע לשלב התכנון [הוא קיבל 13,000 שקלים רק עבור בדיקה מקדמית].
לדעתי, סך התכנון יעלה בתיק זה כ-100,000 שקלים - להמחשה עד כמה היה מומחה בית המשפט הראשון רחוק מהמציאות...
צא וחשוב, מה היה קורה אילו לא היה ננקט צעד של ביצוע בפועל? מה היה מקבל התובע? 18,000 שקלים?! ולמה זה היה מספיק לו?!
עורכי דין לא מעטים, נגועים באותה תסמונת של מומחיות.
מרוב תחקירים וחיכוך עם מומחים, חקירתם ולעתים גם השפלתם והבסתם, הם חשים כמומחים לכל דבר, ויש גם עזי מצח שגם מביעים את תחושתם זו בפרהסיה וברוב עם.
יובהר: עורך דין אמור לדעת לחקור היטב את המומחה הניצב בפניו לשם עדות, ועליו להתכונן ולשנן היטב את החומר.
זה ממש לא הופך אותו למומחה.
יש הנדסה אזרחית רחבת ידיים - המצויה מחוץ לכותלי בית המשפט. וודאי שהצהרות כאלו של עורכי דין - אינן הופכות את המצהיר למומחה אמיתי, העוסק בתכנון [להבדיל ממומחים שכל מומחיותם היא עדות בבית המשפט ומתן חוות-דעת בנושאים שבהם אין להם שום ניסיון וידע כמתכננים; מומחה לליקויי בנייה בדירות מגורים שמימיו לא תכנן דירה ואפילו מחסן, או מומחה לבריכות שאינו יודע וגם אינו מוסמך לתכנן בריכה].
צרה צרורה עלולה להיות, כאשר עורך הדין בו מדובר - הוא גם בעל תואר אקדמי בהנדסה, ומעז לנפנף בתואר זה כאילו הוא מעין מתחרה עם המומחה האמיתי.
בדרך-כלל מדובר בתואר שלא גרם לעורך הדין-המהנדס להירשם ברשם המהנדסים והאדריכלים בישראל, או מפני שאינו טוב מספיק ואינו עומד בקריטריונים שבחוק, או מפני שעורך הדין המלומד לא עוסק כלל בהנדסה.
להלן נוסח החוק: - ייחוד התואר (תיקון התשנ"א)
2. (א) לא ישא אדם את התואר, "מהנדס רשום" או "אדריכל רשום" או כל תואר דומה לאלה עד כדי להטעות, ולא יתחזה אדם כמהנדס רשום או כאדריכל רשום, אלא אם הוא רשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים.
(ב) בכפוף להוראות סעיף קטן (ג), לא ישא אדם את התואר מהנדס או אדריכל או כל תואר הדומה להם עד כדי להטעות, ולא יתחזה אדם כמהנדס או כאדריכל אלא אם כן הוא רשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים, או שהוא זכאי להירשם בפנקס האמור מכוח סעיף 9(א)(1) או (2).
(ג) הנדסאי או טכנאי מוסמך, הממלא כעובד, תפקיד שכינויו כולל תואר כאמור בסעיף קטן (ב), יהא רשאי להשתמש בכינוי התפקיד כאמור, אולם אם השתמש בו בכתב יציין ליד שמו או ליד כינוי התפקיד את המלים "הנדסאי" או "טכנאי מוסמך" לפי הענין; לעניין פסקה זו, "הנדסאי" או "טכנאי מוסמך" -
מי שהרשות להסמכת הנדסאים וטכנאים המורכבת מנציגי משרד העבודה והרווחה, משרד החינוך והתרבות וארגון העובדים המייצג את רוב ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, הכירה בו כהנדסאי או כטכנאי מוסמך והוא רשום בפנקס ההנדסאים והטכנאים המוסמכים המתנהל במשרד העבודה והרווחה.
עורך דין, שבעברו הרחוק למד והשלים לימודי הנדסה אזרחית - מבלי שיהיה רשום ברשם המהנדסים והאדריכלים בישראל, הוא מנוע מלהטעות וליצור רושם כאילו הוא מוסמך לתכנן או לייעץ כמהנדס רשום לכל דבר ועניין, וזו לו תיחשב עבירה פלילית, בנוסף לחוצפה כלפי בית המשפט וזילות כל מי ששומע דבריו.
