לפני כשנה, מיד אחרי שהוקמה הממשלה הנוכחית בראשותו של
בנימין נתניהו, פניתי מטעם אומ"ץ אל שר המשפטים הטרי נאמן וביקשתי ממנו שלא לעסוק בעניינם של שלושה אישים בכירים שנמנו בעבר על לקוחותיו: בנימין נתניהו,
אהוד אולמרט ו
אביגדור ליברמן.
בתגובה לכך הודיע לי עוזרו של נאמן בשמו, כי לא יעסוק ולא יתייחס לחקירות ולעניינים משפטיים הקשורים בשלושת האישים הללו.
אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד.
בכינוס משפטי קודם שנערך באילת לפני כחצי שנה מטעם הלשכה הארצית של עורכי הדין, לא נמנע נאמן מלתקוף את היועץ המשפטי למשלה לשעבר
מני מזוז בגין דברים שאמר בגנותו של ליברמן.
מזוז אמר למעשה את מה שחושבים רבים וטובים: "במדינה מתוקנת לא היה ליברמן החשוד בביצוע עבירות פליליות חמורות מכהן כשר בממשלה".
מתברר שמבחינתו של שר המשפטים, יכול בהחלט לקוחו לשעבר לכהן כשר.
תזכורת למי שהספיק לשכוח: ליברמן סחט מנתניהו במהלך הרכבת הממשלה את האופציה למנות את השרים הממונים על אכיפת החוק - שר המשפטים והשר לביטחון פנים.
ליברמן היה זה שהכתיב לנתניהו למנות את נאמן כשר המשפטים ונתניהו לא סירב למנות את פרקליטו לשעבר.
בעקבות אירוע זה פרסמתי מאמר חריף שלא היה לרוחו של נאמן והוא ביקש לפגוש אותי.
מסיבות טכניות נדחתה פעמיים הפגישה ועדיין לא נקבע מועד חדש.
כאשר פגשתי באחרונה באקראי את שר המשפטים באירוע שנערך במשכן נשיאי ישראל, הבעתי צער על אי-קיום הפגישה.
תגובתו של נאמן הייתה קצרה וחד-משמעית: "אני שמח על כל פגישה אצלי שמתבטלת".
מוטב אולי שלא אשבית את שמחתו של נאמן, שממשיך לגלות נאמנות ללקוחותיו לשעבר.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
