מאז שהודיע ראש הממשלה, אריאל שרון, על כוונתו ליישם את תוכנית ההינתקות - הכוללת פינוי 17 ישובים והתנחלויות, הפך שרון לאיש המותקף במדינה: הן מימין והן משמאל. במיוחד מצד הקיצוניים שבהן.
אלה גם אלה מטילים דופי בשרון: "עומק הנסיגה, כעומק החקירות", התריס ח"כ צבי הנדל, נגד שרון; "מילים ריקות", התריס יו"ר האופוזיציה, ח"כ שמעון פרס, כלפי שרון, והפנה אצבע מאשימה כלפי שרון כאילו הוא שוב מוליך שולל.
הגדיל לעשות עו"ד נדב העצני, איש ימין חריף, שהציע, במאמר תקיף שפרסם השבוע במעריב - "להפליל את שרון". כן-כן, כתב, להפליל, בכל מחיר. העצני מבקש מכל מי שיכול, להשיג מידע מפליל על שרון, המצוי בעיצומה של חקירה, כדי לסלקו מהשלטון. עד כדי כך. התשובה לשאלה האם מתכוון העצני גם ל"תפירת תיק" נגד שרון, עולה מהרעיון המפוקפק שהציג.
חופש הביטוי הוא, כידוע ערך מקודש בישראל. מקודש מידי, מתברר פעם אחרי פעם. שכן חופש זה, שנועד להבטיח ארץ נהדרת ודמוקרטית, מאפשר חופש ביזוי והסתה באופן החורג מהסביר, ומתנגש עם ערך אחר - הראוי להגנה לא פחות: כבוד האדם וחירותו. החופש הזה מנוצל לרעה, לעיתים קרובות. במהלך השבוע, לדוגמא, רוססו שוב ושוב קירות בירושלים, בכתובות גרפיטי: "שרון בוגד", "מוות לערבים", ועוד דברי הסתה חמורים. כמה פעילים ימים קיצונים, נעצרו, נחקרו ושוחררו בערבות. הם חשודים בהשתייכות לתנועת "כך", גם בשל זאת שרוססו כתובות - "כהנא חי".
מיותר כמעט לציין, כי מדובר בדברי הבל: שרון אינו בוגד. שרון הוא ראש הממשלה, ובמסגרת תפקידו מותר לו לנהל מו"מ על החזרת שטחים ואפילו להגיש לממשלה ולכנסת הצעת-החלטה להעביר לידי הפלשתינים את שטח ירושלים, כולל הכותל המערבי. ועוד עובדה הראויה, למרבה הפרדוכס, להדגשה: כהנא נרצח, ולכן "כהנא מת". גם תורתו התאיידה לה מן העולם. אלה הנושאים עתה את דגלי "כך", אינם באמת ממשיכי דרכו. לא במעמד האישי והציבורי ולא בדרך. כהנא היה סמל. הם, לא.
גם פעיל הימין, איתמר בן-גביר, הידוע כאחד מדוברי תנועת "כהנא חי", נחקר השבוע. ולפי דבריו בראיון לרשת ב', הוא מקווה שיוגש נגדו כתב אישום - כדי להפוך זאת לבימת התנגחות. למרבה הפרדוכס, בן-גביר טוען, ובצדק, לקיפוח. והוא צודק, כפי שיוסבר להלן.
בתי המשפט בישראל, מתוך כוונה טובה, יש להדגיש, התירו לאחרים חופש ביטוי במידה כזו, שחשפה למעשה פגיעה והתרת דמם של אחרים. ניקח לדוגמא פסק דין שניתן לפני שנה (פברואר 2003). בית המשפט העליון קיבל עתירה שהגיש פעיל ימין קיצוני, מאיר אינדור, והתיר לו לפרסם בירושלים שלטים דוגמת: "יוסי שריד - משת"פ של ערפאת", ו-"יוסף שריד - שמש של ערפאת". העתירה התקבלה, למרות התנגדות עיריית ירושלים. בהכרעה העדיפה השופטת דליה דורנר - שכתבה את פסק הדין בשם הרכב-שלושה, את חופש הביטוי הפוליטי על חוק איסור לשון הרע, חוק העונשין ותקנת הציבור. מי שייצג את העותר הוא עו"ד נפתלי ורצברגר, המייצג גם כאן את אנשי "כך".
ועוד דוגמא מימים רחוקים יותר: במהלך מלחמת לבנון וגם בשנים שלאחר מכן, נערכו מאות הפגנות נגד שרון, בגלל אותה מלחמה ארורה. ברבות רבות מהן נישאו שלטים, ובהם נכתב: "שרון רוצח". מיותר כמעט לציין, כי המפגינים שם, שהיו אנשי שמאל, לא נעצרו ולא הועמדו לדין. עכשיו אומר בן-גביר: הנה, מקפחים אותנו. שם איפשרו לאנשי שמאל להאשים: "שרון רוצח", וכאן לא יתירו לנו לטעון: "שרון בוגד"???
דבריו של בן-גביר מקובלים על שופטים רבים וטובים. וזו למעשה הבעיה של המשטרה. השופט כרמי מוסק החליט (יום ו') לדחות את בקשת המשטרה לעצור את שני פעילי "כך" שריססו את כתובת הנאצה. הוא טען, כי מדובר לכל היותר בעבירה של "השחתת פני מקרקעין", ועל כן אין עילה למעצר. ההחלטה הזו, ושכמותה, הם הבעיה שלנו.
