הנערות החיות בחרדה מתמדת מפני הקסאמים

המסר למקבלי ההחלטות בישראל, דרך הצגת התיאטרון של הבנות, הוא להמחיש את הלוחמה שבפתח ולהבין לעומק את המציאות בשדרות, שרק בשנה האחרונה השקיעה בה המדינה הון עתק על פרויקט מיגון בעלות של למעלה מחצי מיליארד שקלים לבנייה מאסיבית של מקלטים וחדרי ממ"ד. איזו עוד מדינה בעולם הייתה משקיעה כל-כך הרבה משאבים בהפיכת עיר ל"בירת המקלטים העולמית' (The Bomb Shelter Capital of the World) ולא הייתה מסיקה את המסקנות הבאות:

1. מדובר על עוד שנים רבות של ירי שטוח-מסלול מעזה לכיוון אוכלוסיית שדרות/דרום ישראל.

2. רצועת עזה הינה כרגע השטח הערבי היחיד במזרח התיכון הנשלט על-ידי האיסלאם הרדיקלי - לפיכך, עזה תהיה לעוד שנים רבות מוקד עיקרי בסכסוך.

3. דרושות עשרות שנים של שיקום האוכלוסיה האזרחית בשדרות ובנגב המערבי.

הרעיון להעלאת ההצגה נבע מתוך חשיפתי הפרטית, כתושב שדרות, למציאות היומיומית בשדרות. רק לאחר שחוויתי אישית את החיים תחת אש הקסאמים, הבנתי לעומק את החשיבות בהבעה עצמית דרך כלים תקשורתיים.

אין רחוב, שכונה, קהילה, בית, משפחה או ילד שלא חוו טיל קאסם מתפוצץ לידם. הסיפור הייחודי היוצא משדרות מייצג את אחת מהעמדות הישראליות אל מול השפעת הטרור הפסיכולוגי בעולם. הרגשתי מחויבות אישית ומוסרית להמחיש לעולם את ההבנה של קיום מציאות חיים תחת איום רקטות מתמיד, מציאות שלא ניתנת להבנה על-ידי מספר שניות של סיקור תקשורתי.

על בסיס פרויקט חשוב זה, אנו, חברי 'מרכז תקשורת חברתית שדרות' בנינו מודל הסברתי בהתמודדות אל מול הטרור הפסיכולוגי, כאשר הדגש הוא במתן כלים תקשורתיים-חברתיים להבעה עצמית ולשיתוף האוכלוסיה, במטרה להביע ולשתף את הסיפור האנושי ולאחר מכן להפיצו לעולם בכלים של הסברה אנושית.

לכל אדם משדרות יש סיפור פרטי משלו אותו הוא יכול לשתף ולהביע, השאלה היא כיצד מספרים כל-כך הרבה סיפורים ויוצרים עניין סביבם.

פרויקט התיאטרון המשיך לעבוד עם משאבים ותקציבים דלים גם בתקופת מבצע "עופרת יצוקה" - עוד על הפרויקט ראו כתבה באתר News1 מאת לבנת שאובי - "הסברה אנושית במלחמה - לא רק בעזה". וכן ראו גם את סרטון ה-YouTube מעלה על אודות פרויקט התיאטרון ההסברתי/טיפולי, ככלי יצירתי לאיזון הסיפור מעזה.

בעקבות תדרוכים של גורמי הביטחון בשדרות ובעוטף עזה, ישנו צפי בעתיד הקרוב להמשך התקפות טילים על אוכלוסיות הדרום. במישור ההסברתי, הפתרון המיידי חייב להיות פיתוח מודל ההסברה האנושית.

ישראל תצטרך להשקיע משאבים באיזון התמונה התקשורתית של עזה ודרום ישראל. המודל צריך לשמש ככלי הסברתי מרכזי וזאת על-ידי הצגת הצד האנושי של סיפורה של שדרות, באמצעות אמנויות המדיה המגוונות.

חוסר האיזון התקשורתי (בדגש על שדרות-עזה) הוא תוצאה של מחדל הסברתי בהצגת המציאות הישראלית, וגורם לישראל נזק עצום במישור הבינלאומי ולדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. הדבר צורם בעיקר בשל כך שאזור שלם בישראל נתון בעשור האחרון להתקפות ולאיומי הטרור והשלכותיהם.

באוקטובר הקרוב תציין העיר שדרות עשור של טרור פסיכולוגי מתמשך. הסיפור של שדרות הוא סיפור ייחודי, שכן מדובר באזור היחיד בעולם המערבי בו חווה אוכלוסיה אזרחית, על גופה ועל נפשה, התקפות של אלפי רקטות שהתפוצצו בשטחה.

כיום, לעמדה הרשמית של ישראל אין את הכלים להתמודד מול התמונות המצטלמות טוב כל-כך המגיעות מעזה.