|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
השמאל ממשיך לתעות - ולטעות
|
התאגדות השמאל הציוני טעתה, להערכתי, בהגדרת המטרה, בבחירת האמצעי, בבחירת העיתוי, ובבחירת המקום ● לקראת הפגנת השמאל הציוני הצפויה להתקיים במוצאי-שבת בירושלים
|
|
השמאל מגיע בהמוניו להפגנות רק כשהוא ממוקד [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
אוי, כמה כואב לכתוב זאת. כפעיל שמאל ותיק, אני כותב הפעם בלב שותת. כמה טוב היה לו יכולתי לצהול לקראת הפגנת השמאל הציוני הצפויה במוצאי-שבת בירושלים (בקריאה "ציונים לא מתנחלים - די לכיבוש ולהתנחלויות בגדה המערבית", ב-20:00 בכיכר ציון). אלא ש אני חושש מכישלון. אנסה להסביר מדוע, ולמה זה חשוב. לחברי היגעים בשעות אלו בארגון ההפגנה - עמכם הסליחה, כוונותיכם טובות כמובן, אבל לא זו הדרך. אני מקווה שלמרות האכזבה, תשכילו לראות במאמר זה עוד תרומה לשיקום השמאל הציוני (ורובכם מכירים את ניסיוני רב-השנים בארגון פעולות שמאל, כולל הפגנות).
למה בכלל חשובה ההפגנה הזו? היא חשובה מאוד, בשל שלוש סיבות:
1. באווירה הכללית של התרסקות השמאל, כאשר הימין חוגג מעל כל במה, כל פעולה של השמאל נבחנת במיקרוסקופ, בידי ידידים ויריבים כאחד: האם השמאל ממשיך להתרסק, או מתחיל להשתקם? מובן שהצלחה מעלה את המורל בשמאל, ומשפרת את הסיכויים להצלחות נוספות אחריה. ואילו כישלון...
2. על אחת כמה נכונים הדברים - כאשר מדובר בשמאל הציוני. השמאל הרדיקלי מרבה לפעול ולהפגין, בעיקר בפעולות קטנות וממוקדות (הציצו במדור הודעות / אירועים ב"על צד שמאל"). אך השמאל הציוני טרם הרשים, מאז הבחירות. פעולה שהוא עצמו מציג כמשמעותית במיוחד היא, לכן, בעלת חשיבות רבה.
3. ובמיוחד - כאשר הפעם התאגדו יחד גופים רבים וטובים בשמאל הציוני: התנועה הוותיקה מכולן " שלום עכשיו", ועימה אחותה צעירה "יוזמת ז'נבה", מפלגת מרצ, המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, "אופק חדש", תנועת "השומר הצעיר", והתנועה הצעירה והדינמית "השמאל הלאומי". רק פעילי שמאל יכולים להעריך את העובדה שכולם הצליחו לדחוק הצידה ויכוחי אגו, ולהתאגד להפגנה משותפת, ראשונה מאז הבחירות. הם הצליחו גם להסכים על כותרת קורצת סבירה ("ציונים לא מתנחלים"), ועל חלוקת ההוצאות הכספיות.
נו, יופי. אז אם כל-כך טוב - למה אני חושש מרע?
כי התאגדות השמאל הציוני טעתה, להערכתי, בהגדרת המטרה, בבחירת האמצעי, בבחירת העיתוי, ובבחירת המקום.
- הגדרת המטרה: מה מטרת הפעולה? ננסה לשפוט לפי כותרת הקריאה שנתנו המארגנים להפגנה. "ציונים לא מתנחלים" היא כותרת טובה למודעה, אבל זו מטרה להפגנה? ו"די לכיבוש ולהתנחלויות בגדה המערבית" היא, כמובן, שאיפתנו כולנו לעתיד, וגם היא מתאימה למודעה. אך השמאל הציוני לא ניסח הפעם מודעה. כותרות אלו הן באמת מטרה קונקרטית להפגנה? ואם לא אלו - מה הן המטרות?
- האמצעי: הפגנה גם איננה כינוס. בכינוס אפשר להרשים באישים הדוברים, בתוכן דבריהם, בקטעי-וידאו ובתפאורה. גם בהפגנה חשובים כל אלה, אך העיקר בהפגנה הוא תמיד מספר המשתתפים. אם השמאל הציוני מתאגד לפעולה, סוף-סוף, ראוי שייבחר בהפגנה - רק אם יש סיכוי טוב להשתתפות המונית. אלא שהפעם, חוששני, הרבבות לא יגיעו. זאת, גם בשל הטעויות הבאות.
- העיתוי: השמאל מגיע בהמוניו להפגנות רק כשהוא ממוקד - ממוקד בכעס רב נגד עוול גדול (כמו בהפגנת מאות האלפים נגד הטבח בסברה ושתילה, ב-1982), או ממוקד בתקווה גדולה לקראת מטרה חיונית (כמו בהפגנה לקראת קמפ-דיוויד ב-1978, כשנפרדנו מבגין, ערב יציאתו לוועידה, בקריאה "צאתך לשלום - שובך עם שלום"). והפעם? שפטו בעצמכם - יש בשמאל השבוע כעס ממוקד, או תקווה ממוקדת?
- המקום: הגימיק בבחירת זירת הימין, כיכר ציון בירושלים, הוא חביב. אבל רבבות אנשי שמאל אינם חיים בירושלים, כידוע לכל, ומהרבבות מגוש דן יטרחו רק מעטים, חוששני, לנסוע לירושלים (בשל הסיבות שפרטתי). אז אם השמאל מוכרח להפגין, וחושש מלהבליט ריקנות בכיכר רבין, עדיף לשריין את רחבת מוזיאון תל אביב או אתר דומה, ולא להוסיף משוכה בבחירה בירושלים.
אוי, כמה כואב לכתוב כל זאת. והלוואי ואתבדה!
אך אם לא, חברים - עתידנו ועתיד ילדינו מחייבים להמשיך ולשקם את השמאל, ולנסות לדייק יותר בהגדרת המטרות, ובבחירת האמצעים. |
|
הכותב הינו איש חינוך, מורה-דרך ועיתונאי, תושב רביבים. ממקימי "שלום עכשיו", מייסד מדרשת "אדם" ע"ש אמיל גרינצווייג, מרכז "המועצה ליוזמות שלום", עורך ראשי ויו"ר עמותת "על צד שמאל".
|
|
| תאריך:
|
13/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
13/05/2010
|
|
נפתלי רז
|
|
השמאל ממשיך לתעות - ולטעות
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
משה אמולגטור
|
13/05/10 15:08
|
|
|
|
|
|
רשומון
|
13/05/10 18:33
|
|
|
|
|
|
ע.ג4
|
13/05/10 22:46
|
|
|
|
|
|
בן צבי
|
13/05/10 22:58
|
|
|
|
|
|
שרון ר.
|
13/05/10 23:17
|
|
|
|
|
|
ע.ג4
|
14/05/10 06:43
|
|
|
|
|
|
שמאלן שפוי
|
14/05/10 12:11
|
|
|
|
2
|
|
אחיתופל
|
13/05/10 16:46
|
|
|
|
3
|
|
בן צבי
|
13/05/10 17:41
|
|
|
|
|
|
מתי דוד
|
13/05/10 18:44
|
|
|
|
|
|
צבי גלברד
|
13/05/10 20:19
|
|
|
|
4
|
|
בן צבי
|
13/05/10 22:38
|
|
|
|
|
|
רוחלה
|
13/05/10 23:48
|
|
|
|
|
|
בן צבי
|
14/05/10 07:15
|
|
|
|
5
|
|
רוחלה
|
13/05/10 23:38
|
|
|
|
6
|
|
התבדית
|
13/05/10 23:39
|
|
|
|
7
|
|
נחום שחף
|
14/05/10 10:11
|
|
|
|
|
|
הנ"ל
|
14/05/10 11:08
|
|
|
|
|
|
ציונה
|
15/05/10 00:40
|
|
|
|
|
|
בן צבי
|
15/05/10 08:17
|
|
|
|
|
|
ציונה
|
16/05/10 01:57
|
|
|
|
|
|
בן צבי
|
15/05/10 12:46
|
|
|
|
8
|
|
נפתלי רז
|
14/05/10 12:15
|
|
|
|
|
|
בן צבי
|
15/05/10 09:09
|
|
|
|
9
|
|
גילוי האמת לאמיתה
|
14/05/10 12:16
|
|
|
|
10
|
|
אלי קליר
|
14/05/10 22:38
|
|
|
|
|
|
בן צבי
|
15/05/10 08:29
|
|
|
|
11
|
|
נפתלי רז
|
15/05/10 10:46
|
|
|
|
|
|
ברברה וולטרס
|
15/05/10 12:23
|
|
|
|
|
|
בן צבי
|
15/05/10 12:24
|
|
|
|
|
|
בן צבי
|
15/05/10 12:36
|
|
|
|
12
|
|
מ.ש
|
15/05/10 11:53
|
|
|
|
|
|
בן צבי
|
15/05/10 13:19
|
|
|
|
|
|
אזרח נחרד
|
15/05/10 15:38
|
|
|
|
|
|
מ.ש
|
15/05/10 15:54
|
|
|
|
13
|
|
איש ימין
|
15/05/10 23:10
|
|
|
הגיעה העת לומר בריש גלי: "די" לרפיסות תנועות הימין בישראל. מסביבנו ניתן לראות כיצד מתרחב גל השמאל ברחבי ארצנו ללא מענה ראוי מצד הימין. אני רואה ביראת כבוד את התנועה של אלדד יניב צומחת בקצב מכובד לכל הדעות ברחבי ארצנו ומגייסת צעירים חדורי מוטיבציה לשנות. מה שמצער אותי, שאם הם יצליחו ללא איזון מצד ימין, ייווצר ואקום שלטוני וכשבטבע יש ואקום - הכאוס לוקח פיקוד. התארגנות השמאל, על-אף שהיא יכולה לקומם את אנשי הימין, יש עימה צדק כי אין פתרון ימני לסטאטוס קוו. לא בכדי אמר קיסינג'ר ש"לישראל אין מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים".
|
|
|
|
|
הסופר א.ב. יהושע, מחכמי השמאל הנערצים ביותר, במאמרו (ידיעות אחרונות, 12.5.10) התחיל בתהליך התפכחות, כמעט שנופל לו האסימון, ומבלי שהתכוון לכך, מבשילה אצלו התובנה: ש"אין עם מי לדבר".
|
|
|
|
|
בין ה-10 ל-12 במאי 2010 ביקר נשיא רוסיה, דמיטרי מדבדב, בסוריה (10-11 במאי) ובהמשך, בטורקיה (12 במאי). היה זה ביקור ראשון של ראש המדינה הרוסי בסוריה. הנשיא הסורי אסד עצמו ביקר ברוסיה שלוש פעמים (ינואר 2005; דצמבר 2006; אוגוסט 2008). במהלך הביקור נחתמו הסכמים בכמה תחומים: תעופה, שיתוף פעולה מדעי, ושיתוף פעולה בטכנולוגיות-מידע, תיירות, שימור הסביבה ומזכר לשיתוף פעולה בין לשכות המסחר של שתי המדינות. בנוסף, דובר על פרויקטים תשתיתיים בתחום האנרגיה. במהלך הביקור, נפגש מדבדב עם מנהיג חמאס, חאלד משעל, (שעימו נפגש במוסקבה לפני כחודשיים), ואף העלה את עניין שחרורו של גלעד שליט. בביקורו זה נדונו גם היבטים מדיניים הנוגעים למזרח התיכון, ביניהם: תהליך השלום, לבנון, עירק ואירן. הצדדים סיכמו גם על הרחבת שיתוף הפעולה האסטרטגי, לרבות הקמת ועדה משותפת לקידומו.
|
|
|
|
|
סוף-סוף זכו צרכני התקשורת בידיעה משמחת: מדינת ישראל התקבלה למועדון ה-OECD. אירוע משמח ברמה היסטורית. זה לא אני אומר, זה הפרשן הכלכלי הבכיר סבר פלוצקר. קבלו ציטוט: "עבור מדינה בת 7.5 מיליון תושבים, בת 62 בסה"כ, החברות המלאה ב-oecd היא אקט בעל משמעות לאומית ובינלאומית עמוקה. לא לחינם ניסו גורמים עוינים לטרפדה. הם הבינו במה מדובר: לא בכלכלה, בהיסטוריה. כן, ברגע היסטורי. זולת השלום, זו פיסגת ההגשמה של החזון הציוני של הרצל. יום גדול לישראל (ידיעות אחרונות, 10.5.10). קראנו: "רגע היסטורי" ו"פסגת ההגשמה של החזון הציוני". וברנע?
|
|
|
|
|
יש מאמרים מזיקים - וזה אחד מהם. אני מודע לכך. עצם פרסומו מצמצם את סיכויי נבואותיו להתגשם. אז למה אני בכל זאת שולח אותו לדפוס הווירטואלי? כמובן, מתוך ציפייה שהשפעתו המעשית קטנה. אבל אם אלא הם פני הדברים - למה בכלל כתבתי אותו? רק השד יודע.
|
|
|
|
|
