הדילמה המוסרית במאבק על מיגון אשקלון

אם נמגן את אשקלון, הרי שבכל ישוב הנמצא ברדיוס של 20 ק"מ מעזה יידרש מיגון. ואם אשדוד ובאר שבע ייכנסו למעגל הטילים בהסלמה הבאה, אז גם שם נידרש למגן את הערים?

העלות הכוללת של ממשלת ישראל במיגון רק בשדרות ובעוטף עזה, עומדת על כחצי מיליארד דולר. כיום ברור כי אשקלון בהחלט מהווה יעד אסטרטגי של חמאס, המסוגל לפגוע בעיר יותר גדולה ויותר רחוקה מעזה. חמאס כיום מנהל מלחמה תקשורתית ולכן מבקש לפגוע בערים רחוקות הנחשבות ליעדים אטרקטיביים.

הפתרון למצב בעזה חייב לעמוד לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות, כאשר לא נשכח גם את ידה הארוכה של אירן ופעילותם של ארגוני טרור איסלאמיים קיצוניים הנותנים את חסותם בתמיכה פיננסית- ציבורית לחמאס ולחיזבאללה.

גורמי ביטחון מעריכים כבר היום שטילים מעזה יכולים להגיע לתל אביב. וכאשר שטח מדינת ישראל מכוסה באיומי טילים מצפון, מדרום וממערב, הפתרון חייב להיות עצירת איומי הטרור ולא מיגון ערי ישראל. לכן, הגיע הזמן שנתחיל לפתור את הבעיה בעזה ולא באשקלון. ועוד לא דיברנו על האטום האירני...

המאבק למיגון יישובי עוטף עזה אינו חדש לי. כבר באפריל 2007, 'המרכז לתקשורת חברתית שדרות' בשיתוף תחקירנים ממכללת ספיר, קיימו תחקיר בנושא המיגון בשדרות והנגב המערבי. התחקיר כלל ליווי של ועד ההורים היישובי של שדרות נגד החלטת בג"צ שקבעה כי מוסדות של מערכת החינוך בעיר ימוגנו רק עד כיתות ג' בלבד. ועד ההורים דרש ממקבלי ההחלטות למגן את כל 24 מוסדות הלימוד בשדרות ובסביבתה.

הממצאים ופרסומם של שלושה תחקירים, באתר התחקירים של יואב יצחק - "News1", הצביעו, בין השאר, על מחדלים חמורים בכל הקשור למיגון שדרות והנגב המערבי. מצאנו כי ב-25 מקלטים מתוך 57 בשדרות לא היו מים או חשמל. מצב מיגון מוסדות הלימוד לקה בחסר אף הוא.

עד לפני כשנתיים, שכללו תקופות קשות של עשרות קסאמים ביום, ילד בן 9, הגר בשדרות, נאלץ ללמוד בכיתה לא ממוגנת, ובהישמע אזעקת ה"צבע אדום", היה עליו לרוץ במסדרונות בית הספר יחד עם 80 ילדים נוספים, בתקווה להגיע למרחב מוגן תוך 15 שניות.

כמו המיגוניות בשדרות, גם אזעקת ה"צבע אדום" היא כלי יעיל להתגוננות מפני הטילים. אך חשוב לזכור שמדובר רק בכלי להתגוננות ולא בפתרון.

הדוגמאות לכך רבות, ודי אם נזכיר את ההרוגה האחרונה מקסאם בשדרות שנהרגה מפגיעה ישירה, ללא התראת ה"צבע אדום".

ההסתמכות על מיכשור חשמלי ועל מיגון אינה פתרון לירי ואיום הרקטות מעזה, אך כרגע היא מצילה חיים. אך גם נושא המיגון אינו פתרון מספק. חשוב להזכיר את העובדה שהמיגוניות בבתי הספר יכולות לעמוד במשקל של 3 ק"ג חומר נפץ בלבד, כאשר היום טילי הקאסם/גראד מגיעים ל-20-12 קילו ואף יותר. וכל זה מבלי להזכיר את הנזק הגדול ביותר לתושבי שדרות, שגם כיום עדיין לא ברורים ממדיו העצומים - הטראומה הנפשית.

בקמפיין הצלחנו, במידת מה, ליצור לחץ על מקבלי החלטות. תרגמנו לאנגלית את הכתבות והתחקירים ושלחנו את החומרים לגורמים בינלאומיים. הדברים התפרסמו בחו"ל והתוצאה הייתה שקומץ מהקהילה היהודית באנגליה פנתה לשגרירות הישראלית בלונדון עם התחקירים ודרשה הסבר. המצב הגיע עד לנקודה בה התחלנו ליצור דו-שיח עם דובר משרד ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, ואף הוזמנתי לישיבת בוקר של הממשלה, בה דנו בנושא תקצוב המיגון של בתי ספר בשדרות ובעוטף עזה.

לפני 18 חודשים אישרה הממשלה חוק שקובע כי כל ישוב, קיבוץ או עיר הנמצא/ת מרחק של 4.7 ק"מ מעזה, ימוגנו בתקצוב ממשלתי, כולל מוסדות החינוך אשר בתחומם. הדבר קרה בהמלצת מערכת הביטחון ולאחר דבריו הזכורים לרעה של ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, ש"לא נתמגן לדעת".

היום זה אשקלון - אז עד איזה מרחק מעזה ניאבק במיגון?

אשקלון נמצאת במרחק של 20-15 ק"מ מעזה. ההתקפה המסיבית על העיר התחילה במרס 2008 וכללה שיגור מאות רקטות קסאם וטילי גראד אירניים. באשקלון נפגעו אזורים אסטרטגיים רבים, הכוללים את אזור התעשיה של אשקלון (המספק למעלה מ-70% מתצרוכת החשמל בעזה), קניון חוצות - בו נפגעה קשה ד"ר סדרר, אותה פגשתי אישית במשלחת הקטנה שהאו"ם הזמין להעיד בפני השופט גולדסטון בז'נבה. זכורה גם ההסלמה במבצע "עופרת יצוקה", אז גם נפגע בית ספר בפגיעה ישירה. העובדה שהלימודים הופסקו בשל הלחימה מנעה אסון לאומי.