המאבק מול בוש עודנו בחיתוליו

למרות שאסף כרגע רק עשירית מהאלקטורים הדרושים לו להיבחר למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, ג'ון קארי מבסס את מעמדו כמועמד מוביל ובלתי מנוצח. בלחץ בכירי המפלגה פורשים המועמדים האחרים והמאבק עובר למועמד לסגן הנשיא. עם זאת, המאבק מול בוש רחוק מהכרעה.

אתמול הוסיף הסנטור ג'ון קארי את מדינות וושינגטון ומישיגן לטור המדינות המנצחות שלו במאבק על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב. בעוד שמישיגן חשובה בעיקר בגלל מספר האלקטורים הרב שהיא שולחת לוועידת הדמוקרטים (128) הרי וושינגטון חשובה בגלל הנצחון המוראלי על הווארד דין, שלכאורה היה צריך לנצח במדינה הליברלית.

המירוץ לתפקיד מועמד הדמוקרטים לנשיאות נראה, פחות או יותר, כגמור וקארי נתפס כמועמד המוביל, כלומר, זה היכול להביס את בוש בנובמבר. אם לא יקרה אירוע בלתי צפוי, כלומר אם קארי לא יעשה טעות קולוסאלית, או שמתנגדיו ימצאו שלדים בארונו (והם מחפשים במרץ), הרי תוך זמן קצר יפרשו כל המועמדים האחרים וקארי יבסס סופית את מעמדו. ההכרעה צפויה לאחר "יום שלישי הגדול" בראשית מרס, בו יתקיימו בחירות מקדימות במספר רב של מדינות בו-זמנית.

ראשי המפלגה הדמוקרטית, הצופים לעימות המכריע מול בוש, לוחצים על המועמדים האחרים לפרוש, והווארד דין - המאבד אט-אט את תומכיו - אפילו רמז כי אם ייכשל בויסקונסין (17.2) יסיר את מועמדותו.

התפתחות זו, אם תקרה, משאירה את המירוץ פתוח לתפקיד הייצוגי בעיקרו של המועמד לסגן נשיא. בשלב זה הכל אפשרי ותלוי בעוצמת נצחונו של קארי. לכאורה, המועמד המדובר ביותר הוא ג'ון אדוארדס, שיכול לספק לקארי את הקול הדרומי החשוב כל-כך ולאזן בכך את הכרטיס הדמוקרטי. אך אם יזכה קארי בבחירות המקדימות בטנסי ובוירג'יניה (10.2) יוכל לטעון שהקול הדרומי שלו, גם בלי אדוארדס.

כמובן, שגם דין וגם הגנרל וסלי קלארק הם מועמדים סבירים לתפקיד, אך שניהם אינם מאזנים את הכרטיס, אם כי בפוליטיקה הכל אפשרי.

קארי גם יכול לבחור במועמד אחר, אפילו בדיק גייפהארד, בעל השפעה ניכרת על האיגודים המקצועיים, שפרש והודיע על תמיכות בו, וגם להרחיק אף מעבר לרשימה הקיימת כיום ולשלוף הפתעה - אולי אישה? אולי מועמד אפרו-אמריקני? - הכל פתוח.

העיתונות, מכל מקום, מעדיפה את אדוארדס הפוטוגני והצעיר יחסית, היודע גם להתבטא ולשאת נאומים נמלצים על מדיניות חוץ. השניים - קארי ואדוארדס - אכן נזהרים שלא להכפיש אחד את השני יתר על המידה למקרה שיצטרכו לחיות יחד.

ג'ון קארי ניצח בעיקר בגלל היותו מועמד מרכזי הפונה לכלל האוכלוסיה. כל יתר המועמדים היו מועמדי נישה - דין פנה בעיקר לליברלים-השמאלנים, גייפהרדט פנה בעיקר לאיגודים המקצועיים, ליברמן ל"דמוקרטים של בוש", קלארק למתנגדי המלחמה בעירק, שרפטון השחור פנה לאפרו-אמריקניים ואדוארדס לדרומיים.

רק קארי פנה לכולם. עתה הוא נהנה מרוח גבית חזקה כמועמד היחיד היכול להביס את בוש, דבר המאפשר לו לגייס עוד ועוד כספים ועוד ועוד מתנדבים - שני גורמים חיוניים במערכת הבחירות האמריקנית.

לרשותו עומדים כרגע שלושת המרכיבים המכריעים בניצחון בבחירות בארה"ב: מומנטום, כסף ותקשורת חיובית (באנגלית זה נשמע יותר טוב - Momentum, Money, Media - שלושת ה-(M).

קארי החל כבר למעשה את המאבק מול בוש ודואג להתקיף אותו בלי הרף, מבלי להיגרר לעמדות קיצוניות, שהכשילו את דין. הוא קורא לעצמו נציגה של "אמריקה האמצעית" ומנפק עמדות ביקורתיות אך סבירות, תוך שהוא צובר כוח בסקרים מול בוש.

המתקפה על בוש נושאת כבר פירות והובילה את הנשיא באופן היסטרי ויוצא-דופן לתוכנית "פגוש את העיתונות", שם התקשה לשכנע. אבל מוקדם עוד להספיד את בוש ולנבא לו נשיאות-של-קדנציה-אחת כאביו, ולו רק משום שהוא עדיין נשיא מכהן.

בוש עדיין מחזיק בשרוולו כמה וכמה קלפים מנצחים, כמו למשל תפיסת אוסאמה בן-לאדן. והעיקר, הבחירות לנשיאות עתידות להתרחש רק בעוד 7 חודשים, שהם נצח בפוליטיקה האמריקנית - הרי רק לפני 3 שבועות היה הווארד דין המועמד "הוודאי" של הדמוקרטים...


הכותב הוא יועץ תקשורת ובעל משרד ליחסי ציבור