שרון הזהיר בשעתו מפני כניסה ל"קוראלס" - מכלאת בקר שפיתחה רחב והיא הולכת ונעשית צרה ככל שמתקרבים אל סופה, הוא בית המטבחיים. וככל שמתקדמים בתוך "הקוראלס", הסיכוי לצאת ולהיחלץ קטן והולך, עד שנעשה אפס. שרון ביקש להפיק מזה את הלקח, שאסור להגיע אל הקוראלס ואת המלחמה יש לעשות לפני שמתקרבים למשפך הזה.
זו טרגדיה נפרדת, כיצד ולמה עשה שרון לבסוף בדיוק את הדבר שמפניו הזהיר במלים נוקבות כל כך, אך זה אינו גורע מאמיתות הניתוח שלו.
הדרך שנתניהו עשה עד כה יכולה לשמש כהדגמה עצובה, עד כמה צדק שרון.
"נאום בר-אילן", בו התחייב למדינה הפלשתינית הוא כניסתו בפתח הקוראלס, מפני שמכאן ואילך לא נותר לדבר אלא על הגבולות.
עוד צעד הרה אסון הוא עשה בעצם כניסתו למו"מ עם רמאללה, למרות שזו מייצגת רק את מחצית הפלשתינים והמחצית השנייה הקימה לה בעזה מדינת טרור. בכך החמיץ נתניהו פתח הצלה מתוך הקוראלס. הלא רמאללה אינה מדברת עוד בשם כל הפלשתינים, ו"הפרטנר" - חציו בציר הרשע. הסעיף הראשון ב"מפת הדרכים" דורש פירוק ארגוני הטרור ותחת זאת הם הקימו מדינת טרור!
אח"כ דרשו הערבים, והאמריקנים גיבו את הדרישה - לדלג על השלב הראשון במפת הדרכים, שלב המדינה בעלת הגבולות הזמניים, ולעבור ישר אל "מצב הקבע", שלא היו אמורים להגיע אליו אלא אחרי הפסקת כל הסתה, פירוק כלי הנשק האחרון מן הטרוריסט האחרון ואחרי שתי ועידות בינלאומיות שתקבענה שאכן כל זה בוצע, ובין היתר ממשל פלשתיני דמוקרטי, חופשי, שקוף וכפוף לשלטון חוק: מגדלים באספמיא!
ולא עוד, אלא שבמקביל, שליטי מחצית הפלשתינים הכביכול-מתונים שמים לנו רגל בכל זירה בינלאומית, מסיתים, מארגנים נגדנו חרמות וחותרים ברחבי תבל להעמיד את אנשינו לדין כפושעי מלחמה".
הצעד הפטאלי הבא אל תוך הקוראלס הייתה הקפאת הבנייה היהודית ביו"ש.
כשההקפאה הגיעה לירושלים, שטח ישראלי ריבוני, קישרו האמריקנים בינה לבין השיחות שהתחדשו ופרסמו "אזהרה": כל מי שיעשה צעד פרובוקטיבי שיערער את האמון בין הצדדים, ארה"ב תוקיע אותו כאחראי לפגיעה בתהליך השלום. חוץ מהכרזת מלחמה קשה לדמיין איום גס יותר.
הבנייה במזרח העיר, ואפילו מילוי חובתה החוקית של הממשלה לבצע צווי הריסה של בתי משפט בירושלים, סומנו על-ידי אנשי אובמה כ"צעדים פרובוקטיביים" כאלה, העלולים להכשיל את השיחות. ואכן, יום אחד לאחר שהשר לביטחון פנים הודיע על הכוונה לבצע צווי הריסה חוקיים, ירדה מוושינגטון נזיפה אמריקנית מתוקשרת, ונתניהו אסר את ביצוע הצווים. ללמדנו, שמקום בו אבדה העצמאות, גם "שלטון החוק" חדל מלהתקיים. מכאן ואילך, עצמאותנו משועבדת ל"שיחות", וכבר אנחנו עמוק בתוך הקוראלס.
הנציב האמריקני גם קצב לנו זמן - ארבעה חדשים, שבתוכם יש להגיע להסכמה עקרונית על חלוקת ירושלים, גבולות הקו הירוק (עם תיקונים), פליטי תש"ח, המים וחיסול ההתנחלויות. את עיבוד הפרטים ושיווק הקטסטרופה לציבור השאירו ל"שיחות הישירות".
נשאלת השאלה, מדוע האמריקנים (והערבים פלוס "מחנה השלום" היהודי הדוחפים אותם) ממהרים כל כך? מה מלחיץ אותם? מדוע התקשורת העוינת מפצירה חסרת סבלנות: עוד מעט נאחר את המועד, "חלון ההזדמנויות של שתי מדינות" ייסגר, נישאר לעד תקועים בגדה המערבית עם הערבים ויקיץ הקץ על המדינה היהודית?
התשובה היא, שאזלה להם התחמושת:
הם טענו, שטרור אי-אפשר להדביר והטרור הוא בגלל ההתנחלויות. והנה התברר, שטרור כן אפשר לנצח וצה"ל מוכיח זאת מ"חומת מגן" ועד היום.
כל הכלכלנים אמרו, שאין מצב שהכלכלה שלנו תעלה על דרך המלך, כל עוד אין "שלום". הקביעה הזאת הוצגה כאמת מדעית מחלטת. והנה, היום כלכלת ישראל משגשגת - ללא שלום, עם "כיבוש", עם ירושלים בלתי מחולקת ועם מפעל התנחלות פורח, למרות הגזירות.
גם הלוחמה הפסיכולוגית שהופעלה על-ידי "מחנה השלום" על עם ישראל - להפחיד אותו, לטעת בו רגשי אשם, להסיתו נגד הצבא, לערער את המוראל שלו ואת שורשיו הלאומיים - נכשלה. לפי כל הסקרים דעת הקהל פנתה ימינה. אין ביקוש לסחורה המשומשת של השמאל.
נותרה הפאניקה הדמוגרפית. אך גם המקל הזה נשבר, משהתברר שהילודה היהודית גוברת, הערבית מצטמצמת, והפער הולך ונסגר במהירות. בירושלים שיעור הילודה של יהודים וערבים שווה: 4 ילדים למשפחה בממוצע.
גם אצל הערבים ביו"ש יש רוגע ופריחה כלכלית. הם אינם מסכנים את הרוב היהודי במדינה, מפני שהם מצביעים למוסדות שלהם, ובפועל מקיימים אוטונומיה רחבה תחת פיקוח ישראלי, וזה מצב-קבע סביר לשני העמים.
וכאן קבור הכלב: בדיוק הסטאטוס-קוו הזה הוא המדיר שינה מחורשי רעתנו, הוא המריץ אותם לדחוף אותנו, תוך 4 חדשים, דרך "חלון ההזדמנויות", אל התהום.
מה עושים?
עושים מהלך נגדי, ודווקא בתוך המשא-ומתן. הלא הערבים דורשים לדון מיד "בנושאי הליבה" - אם כן, אדרבא, נתחיל בהתנחלויות!
את האות נתנו השרים בוגי יעלון וישראל כץ. כץ הכריז בביקורו בשומרון "לעולם לא ייעקרו יותר יישובים ממקומם - לא יישובים יהודים ולא יישובים ערבים" ויעלון, בראיון לכתב הג'רוזלם פוסט, הרב קיינון, אמר: "אם מדברים על דו-קיום ושלום, למה הם מתעקשים לתבוע שהשטח שיקבלו יעבור טיהור אתני מיהודים? למה על האזורים האלה להיות 'יודנריין'?..חייבת להיות אפשרות שיהודים החיים ביהודה ושומרון יהיו כפופים לריבונות ולאזרחות ישראלית"... אין להזיז שום התנחלות - "זה נוגד את האינטרס האסטרטגי... האם ערבים אינם חיים כאן, בנגב ובגליל? למה על זה אין ויכוח ציבורי בינינו? דבר זה אינו זועק לשמים?"
ואכן, ההתנחלויות הן העוגן שבעזרתו ניתן למנוע את היסחפות המו"מ לקראת מכירת חיסול טוטאלית.
אדרבה, יביא מיטשל תקדים היסטורי אחד של הסכמי שלום שעל פיהם גורשה אוכלוסיית המדינה שניצחה במלחמה. הוא בעצמו תיווך את ההסדר באירלנד. האם עלה על דעתו להציע לעקור את הפרוטסטנטים ממחוז אולסטר ולהעבירם לאנגליה? ארה"ב היא זו שכפתה על הסרבים את "הסכם דייטון-אוהיו" שהעמיד על הרגליים את מדינת בוסניה, בעלת הרוב המוסלמי. ובכל זאת - האם חלם מישהו לגרש את המיעוט הסרבי מתוך בוסניה? להיפך: הקימו להם במסגרת המדינה הבוסנית יישות נפרדת, כמעט ריבונית, "הרפובליקה הסרבית-בוסנית" ("סרבסקה"),ש-49% משטח המדינה הם תחת הנהלתה!
מדינת ישראל תיחלץ מן האמבוש האמריקני-פלשתיני רק אם תיתן גט כריתות, אחת ולתמיד, לעיקרון הממאיר שפתח בו מנחם בגין, לפיו הסכמי שלום מותנים בגירוש מתיישבים יהודים. אסור שסיני ועזה יהוו תקדים. ירושלים, יהודה והשומרון הם לב ליבה של הארץ ושל הציונות, והם בלב ליבו של העם. ואם הסיכון היוצא מסיני ומעזה הוא בעוצמה נתונה, הסיכון לגוש דן ולכל מרכז הארץ מהרי השומרון ויהודה הוא בחזקת אלף. ואם שם היו אלפי מגורשים, כאן חלילה יהיו מאות אלפים. ואם הגירושים ההם הסבו למשק נזקים ניכרים, הנזק מהגירוש הזה יהיה בלתי נסבל. ועוד לא הזכרנו את ההשפעות הטראומטיות לטווח הארוך.
את כל זה חייב נתניהו להסביר לאמריקנים כבסיס להנחת היסוד שהמשך קיומם של היישובים הוא נתון מובטח, נקודת מוצא ואקסיומה, ליד יסודות אחרים שהם תנאי בל יעבור - כמו הפירוז, הפיקוח על מעברי הגבול, איסור הסכמים צבאיים בינלאומיים, השליטה על המרחב האווירי, ירושלים, בקעת הירדן.
עוד יש לומר לאמריקנים, שבמשך אותן למעלה מ-40 השנים, שבהם אמרו הערבים "לא" לכל הצעה, ירושלים (שהם קוראים לה "כבושה") הפכה לבית ל-200,000 יהודים (שהם קוראים להם "
מתנחלים"), וביהודה ושומרון נבנו כ-300 ערים, כפרים ומאחזים המאכלסים כ-350,000 תושבים - ביחד כמעט 600,000 נפש מול מיליון ושבע מאות אלף הערבים, תושבי יהודה, השומרון וירושלים. ה"מתנחלים" היהודים האלה מהווים 30% מן האוכלוסיה המקומית. דורות חדשים צמחו והקימו ציוויליזציה המייצרת פריחה חומרית ותרבותית גדולה. המציאות הזאת הפכה לחלק אינטגראלי מן הרקמה החברתית של המדינה. כל ניסיון לפרום אותה, יקרע את העם והמדינה לגזרים.
כל משפטן מכיר בהשפעה הנורמטיבית של חלוף הזמן והיווצרות עובדות בלתי הפיכות בשטח, ועל כך מתווסף הנימוק הביטחוני. לא לחינם מדבר יעלון על הצורך האסטרטגי בהתנחלויות. מי אינו מבין היום, שאם צה"ל לא יישב בהרי שומרון ויהודה, גורלה של ת"א יהיה כגורל שדרות וגורל גוש דן - כעוטף עזה?
אבל צבא אינו יכול לשבת לזמן ארוך בתוך אוכלוסיה עוינת. מן הטעם הזה ייאלץ הצבא האמריקני לעזוב את עירק למרות סכנת ההשתלטות האירנית עליה. צה"ל יוכל לשמור על מרכז הארץ רק מתוך אזורי ההתיישבות היהודיים. כך, באופן פרדוקסאלי, המדינה היורדת תשתמש בהתנחלויות שהיא נוטשת, כדי להבטיח מתוכן את שרידתה לאחר נסיגתה.
נתניהו חייב להעמיד למיטשל עוד שאלה: מי יוציא מאות אלפים בכוח מבתיהם? חיילי מרינס אמריקנים? והקונגרס ודעת הקהל בארה"ב יאפשרו זאת? ואולי חיילי נאט"ו אירופים, שבקושי מגרדים חצי חייל לאפגניסטן? בעל כורחם יטילו האמריקנים את התפקיד הזה על צה"ל, וכאן ירשמו נא לפניהם, שצה"ל אינו משטרת גטו לודז' היהודית האומללה, שאילצוה לגרור יהודים מבתיהם (ולהבדיל אלף הבדלות לגבי גורלם הסופי של המגורשים).
על כן, מן ההנחה הזאת יש להתחיל: איך מעצבים - לשיטתם - יישות פלשתינית כשכל היישובים היהודיים - כמו גם הכפרים הערביים - במקומם. ואם יסרבו הערבים לקבל את המצב הזה כתנאי בל יעבור, זה יהיה המקום לעצור - לפני שהקוראלס יהפוך לבית מטבחיים. והיה, ושכנינו הערבים יתעקשו על הריסת ההתנחלויות ועל טיהור אתני (נאצי במהותו) של היהודים, הם לא יקבלו כלום.
על העיקרון הזה נתניהו יכול לקנות את עולמו, וחלילה לאבדו.
