משאל עם

מילת הקסם - משאל עם - מהלכת אימים על המתנחלים. את נשק יום הדין הזה, מכין שרון בכדי לפרק את ההתנגדות בימין האידאולוגי בכלל, ובמפלגתו שלו בפרט.

"אם זה לא יתקדם תוך חצי שנה אז נלך לבחירות", מוסיף שרון ורומז לח"כים הסוררים בליכוד - מי יודע מי מכם יישאר על כיסאו בסיבוב הבא...

לכאורה - מה דמוקרטי יותר ממשאל עם? מי יוכל להוסיף ולהתנגד לעקירת יישובים לאחר שהעם יאמר את דברו בצורה חדה וברורה.

בעבר היו אלה המתנחלים שדרשו משאל עם כשנראה היה להם שרבין מביא את ערפאת בניגוד לדעת הקהל. היה זה חנן פורת שיצא אז בקריאה "רק העם יחליט". בסיבוב הנוכחי היה זה חבר הכנסת גלעד ארדן מהליכוד - ממתנגדי העקירה - שהציע את הרעיון הזה.

בבקשה, אומר עכשיו שרון למתחכמים מימין - דווקא מתאים לי... - בואו ונעשה משאל עם.

אלא שלא בדמוקרטיה עסקינן, לא במשאל, וודאי שלא בעם. אנו עדים לסוג בזוי של מניפולציה על דעת הקהל - מניפולציה שהפכה לשיטת ממשל, דמוקרטיית ה"ספינים".

דמוקרטיה

דמוקרטיה היא שיטת ממשל. היא אינה ערך בפני עצמו - וכבר הקדים צ'רצ'יל והגדירה כשיטה גרועה מאוד שלצערו אינו מכיר טובה ממנה. ברור שדמוקרטיה אינה יכולה להחליף את המנהיגות, היא נועדה בסך הכל לקבוע את סדרי החלפת השלטון ומערכת היחסים בינו לבין האזרח.

לכאורה ניתן בעידן המודרני לבטל לחלוטין את הממשלה ולעבור למשאלי עם אינטרנטיים מאובטחים. בכל שאלה ילחצו האזרחים בבתיהם על כפתור - וצ'יק-צאק יוחלט במשאל עם כיצד לנהוג. ברור ששיטת ממשל שכזו מבטיחה כאוס מוחלט. גננת שתבצע משאל עם בקרב הדרדקים בשאלה מי רוצה סוכריה, תזכה לרוב מוחלט - וסביר להניח שמשאל עם המבטל הגבלת מהירות הנסיעה יזכה גם הוא לרוב דומה בקרב הנהגים.

אז מה אנחנו רוצים דיקטטורה?

לא - אנחנו רוצים לבחור באופן דמוקרטי, הנהגה. לא משרד יחצ"נות - הנהגה!

ומה תפקידה של ההנהגה הזו? לפעול נגד רצונו של העם?

כאן עלינו לברר את המושג 'רצון העם'. יש כנראה שני סוגים של רצון. יש את הקצף שעל-פני הגלים, ויש את זרמי העומק. העם - כשיש לו מנהיגות ראויה, מביא לידי ביטוי את רצונות העומק הקולקטיביים שלו - את האלוקים שבקרבו ("אנשים - אותיות שם-אני", הרב יצחק גנזבורג).

כשאין העם מתברך במנהיגות שכזו - הוא הופך לאספסוף. מנהיגות של אמת מביאה לידי ביטוי את רצונו האמיתי של העם, מנהיגות של הבל אוטמת את הנקודה הפנימית שלו והופכת אותו לאספסוף.

לענייננו - מי שמציע לברוח מארץ ישראל שהיא סלע קיומו של העם, מבטיח בתמורה שקט ודוחף את העם להחליט בעצמו בשאלה הזו - אינו מכוון לרצונו העמוק של העם אלא בונה על הפיכתו לאספסוף.

צ'רצ'יל הבטיח לעמו רק דם יזע ודמעות. הבטיח וגם קיים. היו זמנים בהם מפלתה של אנגליה מול גרמניה הנאצית נראתה מובטחת. ארה"ב סירבה לשלוח לבריטים ולו רובה אחד - שייפול ממילא בידי הגרמנים... בתוך לונדון הבוערת קיבל צ'רצ'יל הצעות שלום מהיטלר יש"ו. מה היה קורה אילו היה מביא המנהיג הבריטי את ההצעות הללו למשאל עם. התשובה ברורה - בשאנז אליזה היו המלצריות מגישות כיום את הקרואסונים בגרמנית. איש לא היה עוצר את רומל בדרכו לארץ ישראל, ואת השאר נשאיר לדמיונו של הקורא.

צ'רצ'יל פנה אל ערכיו של העם, גייס את רצונו הפנימי האמיתי - והציל את העולם החופשי.

דמוקרטיה - אם כן - אינה התפרקות פופוליסטית מערכים תחת מסווה של עשיית רצון העם כביכול. נהפוך הוא דמוקרטיה אמיתית יוצרת הנהגה שמביאה לידי ביטוי את ערכי האומה ומגייסת את רצונה הפנימי להגשמתם - גם אם זה לא תמיד פופולרי.

משאל

ייתכן ולא קיבלתם את הגדרת הדמוקרטיה שהובאה לעיל - ועדיין אתם חושבים כי יש לבצע משאל. ברור שלצורך כך צריך להביא את העובדות בפני הנשאלים. השאלה היא האם הדבר בכלל אפשרי. התשובה היא שהיחידים המסוגלים להביא כיום את המציאות בפני הציבור הם הערבים.

ככל שהדבר תלוי ביהודים - תמשיך התקשורת הישראלית לסמא את העיניים בשלל עובדות שקריות ותעמולת כזב בלתי פוסקת. גם אם תינתן לשוללי העקירה הזדמנות להביע דעתם, תהיה זו טיפה בתוך שיטפון התעמולה היום-יומי שסופג הישראלי הממוצע דרך כל ערוצי התקשורת.

מערכת החינוך הישראלית הביאה את הישראלי הממוצע לכך שאין לו כל מושג מי הוא ומה הוא עושה כאן. וודאי שלשאלה מה זה חבל עזה, ולמה לכל הרוחות הוא נדרש להילחם על חבל ארץ זה - אין לו לישראלי כל תשובה. במקביל יצרה התקשורת הישראלית דה-לגיטימציה חריפה לחלוצים המתנחלים. מדובר בתהליך הנמשך למעלה מעשרים שנה.

רוב הישראלים בגילאי הביניים (שלא לדבר על הצעירים שבהם) אינם מכירים כלל מציאות אחרת - מישהו חושב ברצינות שכמה דקות בטלוויזיה ישנו זאת?

עם

למחבלת המהוללת (ההיא שמככבת במיצג האומנותי בשבדיה) שהתפוצצה במסעדת מקסים בחיפה, היתה תעודת זהות ישראלית. ברור שאיש לא מעלה על דעתו לשלול מאחיה להשתתף במשאל ה"עם". כל ישראלי בר דעת מבין של-20% מהישראלים, אין שום קשר לעם. נהפוך הוא - הם מזדהים בצורה גלויה עם אויביו.

לסיכום - לא משאל יש כאן, לא עם, ובוודאי שלא דמוקרטיה. אנו עדים לכל היותר למניפולציה בזויה. אולם, "אל חשש". קולות הבריחה יצרו תמיד אצל הערבים - יצר שאינו ניתן לכיבוש. כל הנסיגות לווו תמיד בגלי טרור. הערבים כבר "יפוצצו" ליהודים את בועת הכזב שהשמאל ניפח סביבם. להם יש את שיטות התעמולה היעילות ביותר בכדי להחזיר את היהודים למציאות.

מה נורא המחיר שנידרש לשלם חלילה, בשל הפופוליזם הבזוי הזה.