איזה יופי. הפגנת שמאל, וכל הדגלים הם בצבע כחול-לבן (וירוק של מרצ). אין דגלים אדומים, אין דגלי פלסטין, ואין אף דובר שעלול לומר משהו שירגיז מישהו. הבטחנו זאת מראש - לא הוזמן אף דובר ערבי. זו הייתה הפגנה שהצהירה מראש שערבים - וקומוניסטים - אינם מוזמנים אליה, כי היא לציונים בלבד. כך רואים המארגנים את עתידו של השמאל בישראל, ומוסיפים חטא נוסף לחטאיו הרבים של "השמאל הציוני". התרפקות על עבר של התנשאות והתבדלות, כל הרע של מפא"י ההיסטורית שראתה את ישראל כמדינת יהודיה בלבד.
המסר היחיד בהפגנה - שהתנחלויות הן לא ציוניות, שהמשך ההתנחלות יביא לסיומה של ישראל, קודם כל כמדינה יהודית. גם כדמוקרטית. מארגני ההפגנה (אם כי לא כל הדוברים) נסחפו אחר הקו המנחה במניפסט "השמאל הלאומי", המנסה להצדיק את עצמנו אל מול הימין בישראל. למישהו נראה חשוב להסביר שהשמאל הוא לא פחות ציוני. מה משמעותה של הציונות הזו? זה לא הנושא, הנושא הוא שאנחנו הציונים, ולכן צריך לצאת מההתנחלויות. זהו מסר שכל אדם ששתי עיניו בראשו מודע לו מזה שנים. את זה מבינים גם נתניהו, ברק ולבני. שרון גם פעל בהתאם, פילג את הליכוד ופינה את ה
מתנחלים מעזה (בצעד חד-צדדי, בלתי שמאלני, שהביא לעליית חמאס, במקום להסכם עם הרשות הפלסטינית, שיכלה לקחת אחריות על השטח).
השמאל הציוני, בניגוד לקו ההפגנה, איננו צריך להוכיח את עצמו לימין. הוא צריך להוכיח שהוא עדין רלוונטי כשמאל בישראל. בתקופת ממשלת ברק צמחו ההתנחלויות יותר מאשר בכל תקופה אחרת, ולאחר ששרי ביטחון מטעם "העבודה" הובילו שתי מלחמות מיותרות, ומרצ לא התייצבה באופן ברור נגדן, קיים שבר גדול ומוצדק בין ערביי ישראל לבין "השמאל הציוני", שבר שבלי לאחותו - באמת אין עתיד לשמאל הישראלי.
קביעת סדר יום חדש למונח "ציוני" היא אולי דבר חשוב - לאקדמיה, ולחלק מכותבי מצעי מפלגות. אבל האם זה באמת המסר החשוב לעתיד מדינת ישראל? נדמה לי שלא.
כמה עשרות מטרים מהפגנת השמאל המתבדל, התקיימה הפגנה של אנשי המאבק בשייח ג'ראח, מול בית-המשפט שאליו הובאו מהפגנתם ביום שישי. כל יום שישי מתייצבים עשרות יהודים ופלסטינים בשייח ג'ראח, שם מתבצע הלכה למעשה מיקרו-קוסמוס של הריסתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כניסת מתנחלים יהודים לשכונה שצריכה להיות חלק מהבירה הפלסטינית - נועדה למנוע את הקמת הבירה הפלסטינית. לשם השתלטות זו משתמשים המתנחלים והשלטון בחקיקה מפלה - חוק אחד אינו מאפשר לערבים לתבוע את הבתים שהיו בבעלותם עד 1948, וחוק אחר מאפשר ליהודים לתבוע רכוש שהיה בבעלות יהודית בשטחים שנכבשו לאחר 1967. זו אפליה, שאינה יכולה להתקיים במדינה דמוקרטית.
מפגיני שייח ג'ראח לא הוזמנו להפגנה, למרות שזכו לברכות מחלק מהדוברים. שיתוף פעולה איתם היה מקלקל את הרקע הכחול-לבן הפסטורלי.
השאלה שצריך השמאל הישראלי, הציוני ושאינו ציוני, להציב בפניו, היא איך צריכה להיראות מדינת ישראל. השמאל הישן, שיוצג בשבת בכיכר, ממשיך בקו של "העבודה" מזה שנים, במסרים של הסתגרות והפחדה - צריך לצאת מהשטחים, בגלל הבעיה הדמוגרפית. שום חזון.
השמאל הישראלי צריך להביא מסרים אופטימיים. אפשר ליצור כאן שותפות אזרחית של יהודים וערבים, עניים ואנשי מעמד ביניים, חילוניים ובעלי עמדות דתיות מתונות, שרוצים לבנות חברה צודקת, ללא כיבוש וללא שחיתות.
אז נכון שציונים לא מתנחלים. אבל שמאלנים לא עושים הפגנות ליהודים בלבד, אלא הולכים יד ביד עם כל מי ששותף ליצירת ישראל דמוקרטית, צודקת ושוויונית. אחרת, באמת אין עתיד לשמאל בישראל, וחמור אפילו מכך - אין עתיד טוב לישראל.
