כל אמצעי התקשורת מרבים לפרסם ראיונות, תגובות ומאמרים של כל אלה הקרויים מומחים, פרשנים, עיתונאים ופוליטיקאים, המזינים את ההמונים בתחזיות, הערכות ונבואות, על אשר עומד לקרות בארץ, באזור ובעולם, בתחומים מדיניים, ביטחוניים ואחרים.
סיכום קצר של האירועים החשובים והדרמטיים בשנים האחרונות מוכיח, כי אף אחד מכל המומחים והפרשנים הללו, לא חזו את אשר קרה באמת:
הפלישה העירקית לכווית. הפלישה הרוסית לאפגניסטן. מלחמת אירן-עירק. קץ הקומוניזם והתפוררות האימפריה הסובייטית. איחוד גרמניה. נפילת חומת ברלין. העלייה ההמונית של יהודי ברית המועצות. מפולת המניות הבנקאיות בארץ. התעצמות הגזענות, הדת והלאומנות, ככוח מוביל בהתרחשויות באירופה. מלחמת הדתות והגזעים ביוגוסלביה ובאפריקה. תהליך שקיעת הדמוקרטיות המסורתיות, על-רקע התגברות פרשיות ושחיתויות, וכמובן הנבואות הורודות על מזרח תיכון חדש, בעקבות הסכמי אוסלו. וכמובן יש להוסיף את האירועים בימים אלה. במשבר הכלכלי העולמי, התמוטטות הסדר הקפיטליסטי האמריקני.
ההיסטוריון האמריקני המפורסם פוקויאמה כתב במחקרו כי הגיע "קץ ההיסטוריה". הנשיא האמריקני לשעבר,
ג'ורג' בוש, קבע כי החלה תקופת "סדר עולמי חדש". ואילו השר
שמעון פרס, אמר הגענו ל"מזרח תיכון חדש".
כל הנבואות האלה התבדו לחלוטין. ההיסטוריה חוזרת על עצמה באירופה, במזרח אירופה ובמזרח התיכון אל סדר עולמי ישן של איבות היסטוריות, שנאות גזעיות, מלחמות עדתיות ולאומנות. האנטישמיות, הניאו-פשיזם, שנאת הזרים, הפשיזם האדום. כל אלה צוברים עוצמה וחוזרים למרכז הבמה.
האיסלאם הקיצוני הולך וגובר ברוב ארצות ערב, שעדיין מקימות שלטון חילוני עם אורינטציה מערבית. במקום תהליכי איחוד ופיוס, מתגברים תהליכי פירוד ושנאה.
מה המסקנה? המסקנה היא כי אין לייחס חשיבות קובעת לכל אותם מומחים אמיתיים או מדומים כי אין לקבל החלטות לאומיות אך ורק על-פי תחזיות ונבואות של אותם מומחים ופרשנים שכמעט תמיד טעו.
המסקנה היא שכל אותם המומחים והפרשנים שיודעים כביכול לתאר את התהליכים והאירועים העתידיים, כאשר הדברים לא מתרחשים, הם הראשונים שיודעים להסביר מדוע הם לא קרו.
המתנבאים בעם נכשלים כל פעם!
גם במציאות שלנו, ביחסים עם הפלשתינים והערבים מתקיים אותו מצב חמור ככל שתהליך השלום, מצד אחד "מתקדם" ומצד שני מסתבך, מתרבים והולכים המומחים והפרשנים, המנבאים את התהליכים והאירועים הצפויים.
אם לא נמהר להגיע להסכם עם סוריה והפלשתינים, תפרוץ מלחמה; באם תפרוץ מלחמה, אין ערך לשטחים; אם כן נחתום על הסכם ונסיגה מהשטחים ומהגולן, צפויים ימים ורודים של אושר ואושר של אחרית הימים. מומחים אלה יודעים לספר על הטקטיקה והאסטרטגיה העוברת במוחם של אסעד, אבו מאזן, ברגותי, הַנִיָה. הם מזינים את התקשורת שמשלה ומטעה את הציבור. כולם חיים באשליות, הכרויות ושיחות חשאיות. הם מפרשים, מתנבאים ומשטים בכולנו. עיסוקם קשור לנבואות, ללא שום קשר לעובדות ולתוצאות. העבר וההווה הוכיח זאת.
מהלכי השלום של רוב הממשלות מבוסס על הערכות, תקוות והימור על התוצאות הצפויות. הימור זה מתבסס על תחזיות ונבואות של המומחים, החזאים והמתנבאים למיניהם, האמורים להיות הביטחונות לחוס הוודאות. די אם נזכור את ההינתקות ותוצאותיה.
אובמה וחזון שתי מדינות לשני עמים הם מהדורה חדשה של אשליה ישנה.
גם הציבור וגם הממשלה, נתונים במצב של חוסר ודאות, למרות המדיניות אותה הממשלה מנסה לממש כלפי הערבים, בהפגינה כביכול החלטיות וודאות לגבי צדקת דרכה. כדי לנסות להבטיח אמון במדיניותה, נעזרת היא במומחים - אנשי ביטחון, דיפלומטים ועיתונאים - על-מנת ליצור תחושה שיודעים הם את אשר יקרה במהלך ההיסטוריה של השנים הקרובות.
כשם שבעולם נכשלו כל המומחים, כך גם צריך להתייחס ולהסתייג מהתיאוריות, הנבואות וההערכות של הפרשנים המומחים בקרבנו.
אמר כבר בזמנו בן-גוריון: "כל המומחים, הם מומחים למה שהיה ולא למה שיהיה".
