|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
השיח הציבורי - חד ודוקרני
|
הוא בוטה, אלים ומשתק, הוא גם חסר סובלנות וסבלנות, מכליל וגם מתייג - כך נראה השיח הציבורי במדינת ישראל 2010
|
|
"מועצת החכמים" - השיירה נובחת והכלבים עוברים
|
|
|
|
|
השיח הציבורי חד ודוקרני. הוא צבר קוצני ועליו דבורה. השיח הציבורי מזמזמם ועוקצני. הוא בוטה ואלים ולא נותן להגיד מילה.
השיח הציבורי לוקה בהפרעת קשב וריכוז הן של המנחים אותו והן של המשתתפים בו. הוא מופר תכופות על-ידי יציאה לפרסומות. אי-אפשר לנהל בו שיחה עניינית, קולחת, רצינית. מישהו ישסע אתכם. מישהו ישבה עצמו בכם. מישהו יוציא אתכם - או את עצמו (בעיניכם, לדעתכם) מהדעת.
השיח הציבורי חסר סובלנות. משתתפים בו אנשים עם אפס-סבלנות. מישהו יידחף ויתפרץ לדבריכם. לא תוכלו להשלים משפט. על טעם וריח אפשר לשוחח אבל עדיף להתווכח, כי בוויכוח אפשר לצעוק.
השיח הציבורי אינו מאפשר להשלים משפט מנומק, כי כאשר תתחילו לנמק מישהו יאשים אתכם בעכירת ישראל. שמאלנים. קיצונים. חבל שאתם כאן. עצוב ומצער. אפשר רגע להשלים משפט? מה פתאום. אין שאלה.
השיח הציבורי נוטה להכללות. לתוויות. לתגיות. לדימויים. אפשר לבקש רגע אחד שקט? הצחקת אותנו, אדוני המנחה (גברתי? זה חידוש מרענן!).
השיח הציבורי אינו נשען על אדני העובדות. הוא מתנודד, רופף ורעוע, על כלונסאות הפרשנויות. דברים חכמים בנחת נשמעים? אם אתם שומעים ורואים את "מועצת החכמים" (ערוץ 10) באחרי צהריהן של שבתות - תוכלו לשמוע איך השיירה נובחת והכלבים - שמאלנים? ימנים? חרדים? חילונים? - עוברים.
השיח הציבורי מלא תכנים שיווקיים, גלויים או סמויים. אין בו צדיקים תמימים אבל יש בו הצטדקויות לא תמימות. אין בו חסידים, אבל יש בו מתחסדים. איש אינו זוכר מי אמר ומה נאמר. העיקר שנגמר. עכשיו שקט.
השיח הציבורי אינו שיחם של המיעוטים הנרדפים, המודרים, המנודים. אין בשיח הזה שום שיג לעניים. השיח הציבורי הוא, בעיקרו, שיחם של בעלי ההון והשלטון הכרוכים זה בזה כתאומים סיאמיים. השיח הציבורי, הדמוקרטי, הוא, למעשה, שיח צמרות דקות הנעות ונדות זו לזו באוויר פסגות דליל.
לפעמים, כשאני מנסה להשחיל מילה בשיח הציבורי, אני מכונה עוכר ישראל ובוגד ושמאלני הזוי. ואני בסך-הכל רציתי להביע את דעתי הקטנה, הפשוטה, על מדינה שאין בה צדק ואין בה סיכוי לשינוי והכסף מנגן בה כינור ראשון בזמר נוגה, רקוויאמי, תפילת אשכבתה של ישראל הטובה והיפה.
|
| תאריך:
|
23/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
23/05/2010
|
|
אברהם שרון
|
|
השיח הציבורי - חד ודוקרני
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אליהו חיים
|
23/05/10 18:34
|
|
|
|
2
|
|
קורןנאוה טבריה
|
24/05/10 04:38
|
|
|
|
|
|
בארשבעית
|
24/05/10 08:11
|
|
|
|
3
|
|
אל בז
|
24/05/10 06:02
|
|
|
|
4
|
|
מיכאל ב
|
24/05/10 07:43
|
|
|
|
5
|
|
פ.ר.
|
24/05/10 10:00
|
|
במאמרם ב'הארץ', מביעים (יום א', 23.5.10) ידידיה שטרן ושי פירון את עמדתם ולפיה הגם שיש מקום ללימודי ליבה, יש לעשות כן 'הסכמה לאומית'/'דמוקרטית'/'קואלציונית' ולא דרך אמצעי הכפייה של בג"צ. את טענתם מייסדים הכותבים על מספר אדנים וביניהם - הטענה ולפיה - פנייה לבג"צ אינה אלא האמצעי של המיעוט להגן על עצמו מפני הרוב, ולא האמצעי של הרוב לכפות את עמדתו על המיעוט. טענה זו נוגעת ללב, אך דומני כי יש כאן בלבול בשאלה מיהו הרוב ומיהו המיעוט. נניח לרגע בצד את העובדה שכעת, מספרית, החרדים עדיין מיעוט, בקצב המדהים של עשרה ילדים לזוג, החל מגיל 19, הם בדרך להיותם הרוב, והיותנו, החילונים החפצי חיים דמוקרטיים - "רוב", אינה אלא פטה-מורגנה זמנית אשר תיעלם בקרוב. אבל מתוך הנחה שכיום החילונים הם ה"רוב", אני עדיין סבורה שהבג"צ שהוגש מבקש להגן על המיעוט - מיעוט החרדים בתוך החברה החרדית, אותם צעירים חסרי-אונים - אשר גם אם הם חפצים לצאת מן החברה החרדית, הם אינם יכולים.
|
|
|
|
|
רגולציה - מילת הקסם האופנתית של הכלכלה הישראלית העכשווית - היא סיסמה נבובה, שאיננה יותר ממשאלת-לב. היא מתייחסת לתוכניתם הכלכלית החדשה של קברניטי המשק, המבקשים לווסת את הריכוזיות שפושה כיום בכל חברה מופרטת. היא נועדה להוציא את השליטה באותן חברות מידיהן של כעשרים משפחות האוליגרכים הישראלים, העושות בהן כבתוך שלהן.
|
|
|
|
|
רבע שעה נסיעה מבאר שבע מלבלב לו היישוב היהודי הקטנטן גבעות בר. מדינת ישראל נטעה אותו שם לפני שש שנים במבצע לילי נוסח חומה ומגדל. שר הבינוי והשיכון באותם ימים, אפי איתם, נעץ עם שחר את המזוזה הראשונה ודיבר על "הגשמה ציונית". מאז השתכנו בגבעות בר כבר כ-30 משפחות. עוד 30 משפחות רכשו מגרשים לבנייה, שתים מהן לאו-דווקא מטעמי הגשמה ציונית. הן משפחות בדוויות.
|
|
|
|
|
בשבוע שביקרתי בעיר חניה בכרתים הרשימה אותי במיוחד דמותו של ד"ר ניקולאס סטוורולקיס, שבין שפע עיסוקיו הוא נוטל על עצמו בהתנדבות מלאה לנהל את בית הכנסת "חפץ חיים" בשכונה העתיקה של העיר. הוא עושה את הכל בדרכו הוא. בנועם הליכות הוא עושה את הבלתי יאומן להחזיק את המבנה, לנהל גחלת יהודית לוחשת חיה ונושמת.
|
|
|
|
|
ברק אובמה מכהן כנשיא ארצות הברית כשנה וחצי. עם כניסתו לתפקיד הוא ביקש לשנות את העולם מן הקצה אל הקצה, הצהיר הצהרות קונטרוברסליות ויצר פרדיגמות מדיניות חדשות שאת השלכותיהן הוא מתחיל להבין עם הזמן.
|
|
|
|
|
