|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רשמי מסעה ותובנותיה של הסופרת שמחה סיאני מהכינוס הבינלאומי של נשים יוצרות באיטליה בו נטלה חלק
|
|
שמחה סיאני: אסור לנשים להחמיץ את כישרון היצירה שהקב"ה נתן להן
|
|
|
|
|
בימים אלה חזרתי מבארי, עיר קסומה בדרום איטליה, השוכנת לחופו של ים טורקיז, שם נערך "כינוס בינלאומי לנשים יוצרות" (8-2 במאי 2010), לרגל 25 שנה לקיומו. הכינוס מפגיש נשים מכל העולם המגלות רגישות למעמד הנשים בעולם ולזיקה שבין נשים לשירה בכל מקום ברחבי תבל.
הוזמנתי כסופרת לכינוס כ"אורחת כבוד", בתוקף תפקידי כיושב-ראש שלוחת ארגון זה בירושלים, על-ידי פרופ' אנה סאנטוליקוו'ידו (Prof. Anna Santoliquido) - נשיאת תנועת הנשים היוצרות הבינלאומית Movimento Internazionale Donne e Poesia, ד"ר אן מרצ'יני (Ann Marchini) - נשיאת תנועת הנשים היוצרות איטליה-בריטניה, פרופ' נובה בליין (Prof. Nova Blain) - סגנית נשיאת התנועה איטליה-בריטניה, חברות הוועד המנהל וקהל היוצרות.
באיטליה חברות בארגון לא רק משוררות וסופרות, אלא גם ציירות, פסלות ואמניות אחרות. רוב החברות הן משוררות.
מדי פעם, מוזמנת נציגה מארץ אחרת לבוא לכינוסים בבארי, ואף מארצות העוינות את ישראל. במהלך הכינוס נשאלתי שאלות רבות בנושאים פוליטיים, אך לא כהתנגחות, אלא כבדרך אגב, והשבתי במתינות על השאלות בדרך המומלצת על-ידי משרד החוץ. בסופו של הכינוס, התברר שאחוות הנשים היוצרות החובקת עולם, עלתה על הכל. הפוליטיקה נדחקה לקרן זווית והפנתה מקומה לשירה הצרופה, החושפת את הלב והקרביים. שירה מלאת חוכמה, כאב, אך גם תקווה לשלום בעולם כולו.
בכינוס הרציתי (באנגלית שתורגמה סימולטנית לאיטלקית) על מעמדה של האישה בישראל בכלל, ועל מעמדה של המשוררת בפרט. ציינתי, שלמרות ההישגים המרשימים של הנשים בישראל בכל התחומים, ויש אף תחומים בהם אנו בעלות הישגים גבוהים מהגברים (כמו בעריכת דין), אנו עדיין "זוכות" לשכר לא הוגן של 30% בממוצע פחות מהגברים, עבור כישורים ועבודה שווים!
|
|
|
|
|
אישה לגאווה. עדה יונת [צילום: AP]
|
|
|
ישראל, כמדינה כה צעירה וקטנה בעולם, זכתה בכינוס זה להערכה רבה. רבות מן היוצרות שהשתתפו בכינוס, קראו באינטרנט על ישראל והתפעלו מהישגיה הרבים במשך כל שנות קיומה, הישגים החשובים לנו ולעולם כולו. ואם בנשים עסקינן, ציינתי בגאווה רבה את פרופ' עדה יונת שלנו, ממכון ויצמן, האישה הראשונה בישראל שזכתה השנה בפרס נובל לכימיה, שעלתה בהישגי מחקריה על הרבה חוקרים. פרופ' יונת זכתה למחיאות כפיים רמות. ובאשר לאישה היוצרת בישראל. ניקח לדוגמה משוררת או סופרת. הסכמתי עם דבריה של פרופ' חמוטל בר-יוסף שאמרה, כי ילדה הכותבת בכישרון זוכה למחמאות ולהמון עידוד ואהבה מבני משפחתה והסביבה שבה היא חיה. היא גאוות המשפחה! אך כשהיא מגיעה לפִרקה, היא צריכה לבחור בין קריירה לבין זוגיות, והבחירה קשה. אם בחרה בזוגיות ובהקמת משפחה - הבעל והילדים, ברוב המקרים, עשויים לראות בחשיפתה האמנותית גורם המפריע לחיי משפחה תקינים, והיא מוצאת עצמה יוצרת במחתרת בביתה שלה. נשים רבות באולם הנהנו בראשיהן לאות הסכמה, כי גם הן יודעות, שאף פעם לא מעמידים גבר באותה דילמה: יצירה או זוגיות. גבר יכול להיות יוצר וגם לקיים חיי משפחה מאושרים. במקרים רבים, האישה נאלצת לוותר על מעמדה כיוצרת למען המשפחה, ורק כשהילדים גדלים ופורחים מן הקן, היא מתפנה לכך. לעומת זאת, יש נשים יוצרות ש"נשברות" ואינן חוזרות ליצור, גם כשהילדים פורחים מן הקן. בשני המצבים נוצר תסכול עצום, חוסר-אונים ועצב בקרב נשים יוצרות רבות בארץ ובעולם.
|
|
|
|
|
שמחה סיאני (משמאל) ב"כינוס הבינלאומי לנשים יוצרות"
|
|
|
בשני הראיונות - להם זכיתי - בעיתונים בבארי, נכתב על מהות הכינוס, על בואי מירושלים וההרצאה על מעמד האישה אותה נשאתי שם. עיתונאי אחד גילה התעניינות רבה בסיפוריי המחורזים (היוצאים לאור בקרוב בעברית), שתורגמו אף הם לאיטלקית ונקראו בכינוס. הסיפורים מהווים כמעין "סוכני חִברוּת" בין אדם לחברו.
סיפרתי לעיתונאי, שהוריי לימדו אותי ערכים ודרך ארץ באמצעות סיפורי-עם. אני חורזת סיפורים אלה, שיש בהם המון חוכמת חיים והומור, ומנחילה אותם לבני משפחתי ולבני הדור הבא והלאה... הכותרת שהופיעה בעיתון בבבארי אחרי הראיון הייתה: "איך להימנע מעימותים ולחנך באמצעות סיפורים".
|
|
פרופ' אנה סנטוליקווידו, המארחת והמארגנת של הכינוס הבינלאומי, שקיבלה אותי בחמימות ובכבוד רב, היא מרצה באוניברסיטה בבָּארִי שנים רבות בספרות ובשפה האנגלית. פרופ' סנטוליקווידו היא משוררת ידועה באיטליה ושיריה תורגמו לשפות רבות, כמו, למשל, השיר "בית האבן", הוא בית מגוריה בכפר פורנצה, אותו שימרה על כליו העתיקים, והוא כמעין מוזיאון קטן לאורחיה ולמבקרים בכפר.
השיר "בית האבן" תורגם גם לאנגלית, ואני תרגמתי אותו מאנגלית לעברית:
בֵּית הָאֶבֶן
חָזִיתִי שׁוּב / שָׁנִים אַחֲרֵי / בְּבֵית הָאֶבֶן / עָטוּף בְּאוֹר חַמָה / בִּדְמָמָה / הַזְמָן בַּלָאט /
חָקַק / אֶת סִיפּוּרוֹ / עַל פָּנָיו הַחִיצוֹנִיִים / וְהִצִיעַ אוֹתוֹ כְּשַׁי / לָעֵינַיִים הַסַקְרָנִיוֹת /
שֶׁל מְבַקְרֵי הַקַיִץ. / עֵץ הָעַרְמוֹנִים הַזָקֵן גַּם הוּא / עֲדַיִין צוֹבֵעַ / אֶת צִיוּרוֹ / עִם צִילּוֹ/ הַקָרִיר שֶׁבֶּמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲרוּכּוֹת / הֵצֵל / עַל הָאֲבָנִים הַבּוֹעֲרוֹת / וּמַה שְׁנוֹתָר מֵהַדֶלֶת /
שְׁבָּלְתָה זֶה מִכְּבָר./ הַמוֹשָׁב / הוּא עֵד מֵאֶבֶן / שֶׁעֲדַיִין שָׁם / עוֹמֵד בַּאֲצִילוּתוֹ. /
הִיא כְּבָר אֵינֶנָה שָׁם / הִיא כֵּהַת הָעוֹר / בִּשְׂעָרָה הַלָבָן / הַתּוֹהָה מוּל שָׁמַיִים /
בִּמְעֵין תְּפִילָה.../ רֵיחַ הִיסְטוֹרִיָה / רִיחֵף בָּאֲוִויר / רֵיחַ שֶׁל חֲרָטָה. / חָוִויתִי חַיִים/ מֵחָדָשׁ / בְּצִיצָּה שֶׁל עֵשֶׂב / שֶׁבָּקְעָה בְּדֶרֶךְ נֵס / מִּתּוֹךְ חָרָךְ.
פרופ' סנטוליקווידו כותבת ספרי שירה בנושאים מגוונים. היא כותבת על עולמה הפנימי אך גם על העולם החיצוני, על האנשים הצעירים בדורנו, על דרום איטליה - מקום מגוריה, על אהבה ושלום. שירים רבים שלה מוקדשים להגנת הטבע.
לאחרונה, היא שוקדת על ספר שירה שנושאו "מלחמת העולם השנייה". בשיריה היא מתארת את הנאצים ופשעיהם בסרביה, באיטליה ובמקומות אחרים בעולם. יש לה גם שירים על העם היהודי, ששישה מיליון מבניו נרצחו באכזריות במלחמה זו. כששאלתיה מדוע היא כותבת על המלחמה הזו, ענתה לי: "לבל נשכח את פשעי הנאצים האלה לעולם!".
|
|
להוציא את פירות הכישרון לאור
|
|
חזרתי מהכינוס עם הרגשה, שאסור לנו, הנשים, להחמיץ את כישרון היצירה שנתן לנו הקב"ה. היום, בעידן המודרני, אנו לא רק עוסקות בתפקידים המסורתיים שהיו והינם נחלתנו במשך דורות, אלא אף נמצאות במעמד של מפרנסות.
עלינו להשתדל להוציא מן המגירות החתומות את פירות יצירותינו, לחשוף אותם לאור השמש ולתת ביטוי לכישרונותינו. זה לא יגרע כהוא זה מהיותנו רעיות טובות ואימהות עוד יותר טובות (והכל במינון מתאים), פריווילגיה הניתנת לגברים ללא כל טרוניה.
הייתה זו חוויה מרגשת: מפגש נשים מכל העולם, מפגש של שירה.
|
|
| תאריך:
|
25/05/2010
|
|
|
עודכן:
|
25/05/2010
|
|
שמחה סיאני
|
|
גדעון לוי הופך דף. עד היום הוא נשא את דגל הכיבוש לשווא והבנת ה'שווא' הזה סוף-סוף הופנמה אצלו. לקח לו הרבה זמן למפמפם 'כיבוש! כיבוש!' עד שהבין שאין דורש לפרקמטיא שלו, שהוא הולך ומתמאֵס בכל השווקים והוא מותקף מכל העברים. עכשיו, להתגונן הוא לא יודע, להשיב מלחמה שערה - אין לו מושג, כל ימיו הוא תקף ותקף, והנה ההתקפות עליו מאיימות להכריעו. הדבר מחייב שינוי אסטרטגיה ובעיקר תחליף ל'כיבוש' שהביא אותו עד הלום. ישב לו גדעון לוי שבעה ימים ושבעה לילות טרופים ללא שינה, נבר בספרים, הקליק אינספור פעמים על Google, והנה, יש שכר לעמֵל, נמצאה מילת הקסם הבאה - דמוקרטיה. הידד!
|
|
|
|
|
היא לא אמורה לדעת את שמי, אבל היא יודעת. איך היא יודעת? אני לא יודע! אולי היא יודעת על אודותיי פרטים אישיים נוספים, לבד משמי. מי יודע... אולי היא. הקול שלה רך וענוג, מלא ציפייה. אני לקוח פוטנציאלי. הקול שלה נוגע בי בכפפות של משי, כפרפר.
|
|
|
|
|
יש לאנטישמיות סגולה להטעים את עצמה בתבליני שפה בה היא עורכת שולחן. JUDEN NACH PALASTINA, גרפיטי אנטישמי לכל דבר, משמעו אחד בכל לשון, אולם בגרמנית הוא מטעם מיוחד. חשבתי על כך כשראיתי תצלום של שלט שהציבו אנטישמים יצירתיים בהונגריה.
|
|
|
|
|
בעת האחרונה אני למד, במסגרת עבודתי, כי יחידות משטרה שונות, ברחבי הארץ, החליטו על דעת עצמן, "להרכיב" כל אחת לעצמה "לוגו" או "סלוגן" - איש הישר בעיניו.
|
|
|
|
|
חלומו המתוק של שלמה אליהו הוא לעמוד בראש גרעין שליטה בבנק לאומי ולהיחשב לא רק הבעלים של חברת ביטוח גדולה ומצליחה, אלא גם "בעל הבית" של הבנק הגדול במדינה. למרבה הצער, נראה כי משאת נפשו של שלמה אליהו תישאר חלום ולא בגלל שאיננו ראוי להיות בעל השליטה בבנק - הוא בהחלט ראוי - אלא כיוון שאיננו קורא נכון את הראש של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ומתנהג, לקראת הבחירות לדירקטוריון הבנק, כאילו הוא ילד נעלב שהודיע כי לא יעלה למגרש המשחקים כיוון שלא מילאו את דרישותיו המקדמיות. עובדה: לקראת האסיפה הכללית האמורה להתקיים בשני ביוני הודיע אליהו במכתב רשמי לבנק כי הוא לא יבוא לאסיפה וכלל לא יממש את זכותו להשתתף בהצבעה לבחירת הדירקטורים.
|
|
|
|
|
