שישיית מכבי

בגיל העשרה הייתי אוהד של מכבי. עם השנים, הלכה האהדה והצטננה, וכיום היא התחלפה בכמעט תיעוב ובהרבה שמחה לאיד. חלק ניכר מהתהליך הזה נובע מכך שאין לי שום אפשרות להזדהות עם סוללת השחקנים הזרים, המייצגים כביכול את "הקבוצה של המדינה".

אני מבין שבאירופה אין אפשרות אחרת. אני מבין שזה אמור להיות עסק, בו שוכרים את העובדים הטובים ביותר. אבל אי-אפשר לכפות רגשות, בטח שלא אהדה וסימפטיה. וכאשר "הקבוצה של המדינה" דוחקת את ילידי ישראל לקצה הספסל ומשתפת אותם רק מחוסר ברירה - זו לא קבוצה שאפשר לאהוד.

יכולתם לשים לב בחודשים האחרונים, שאני לא בדיוק אוהב את מכבי תל אביב בכדורסל. מי שלא שם לב, יראה זאת בקטעים הבאים. אבל ההגינות מחייבת לומר, ששיטת הפיינל פור היא אנטי-ספורטיבית, ויש צדק בטענות של מכבי נגדה.

השיטה נולדה במטרה מוצהרת: להכניס יותר תחרותיות לכדורסל הישראלי. או בלי מכבסת מילים: לפגוע בדומיננטיות של מכבי. מבחינה זו, היא הצליחה להפליא: פעמיים בתוך שלוש שנים איבדה מכבי את האליפות. אך אין זה גורע מן העובדה, שהן הגישה והן השיטה פסולות מיסודן.

בעצם, מה אומרים לנו? שמכבי חזקה מדי. אבל היא חזקה מדי משום שהיא מוציאה הרבה יותר כסף ממתחרותיה המקומיות. נכון להיום, כאשר כבר איננה נהנית בצורה מופקרת מכספי רשות השידור, מכבי היא עסק לכל דבר. זכותם של הבעלים להשקיע, זכותם גם להחליט שהם מוכנים להפסיד כסף.

הדרך הנכונה להגביר את התחרותיות אינה להחליש את מכבי, אלא לחזק קבוצות אחרות. ליצור תנאים שיביאו עוד ספונסרים ובעלים פרטיים להשקיע מכספם, אם מתוך רצון להרוויח ואם כתרומה לקהילה. ואם מישהו חושב שמכבי מתנהגת כמונופול - אדרבה, שיפעל במישור ההגבלים העסקיים.

זה בנוגע לגישה. ואילו בנוגע לשיטה - ממש לא הוגן שעונה שלמה נזרקת למעשה לפח. נכון שביורוליג יש פיינל פור, אבל זהו מקרה יוצא מן הכלל, הנובע בעיקר מכך שאי-אפשר לקיים סדרות בינלאומיות ארוכות. הפתרון: סדרות פלייאוף כמקובל באירופה ובארה"ב.

תשומת הלב התקשורתית ניתנה במידה רבה יותר להפסד של מכבי מאשר להישג של גלבוע/גליל. גם טור זה חטא באותה צורה. אבל יש לזה סיבה: קחו את מה שעשתה מכבי, תהפכו ב-180 מעלות - וקיבלתם את הסיבות להצלחה של גלבוע/גליל.

החבר'ה של עודד קטש ניצלו עד תום את שיטת הפיינל פור והוכיחו המון בגרות ושקט נפשי במשחקים המכריעים; קטש הוא בחור צנוע ומקסים, ממש הנגטיב של פיני גרשון; עמית גל ידע לזוז הצידה אחרי פשלות, לחזור למועדון אבל לתת לירון אוחיון להוביל אותו; הישראלים של הגליל היו תאווה לעיניים. תמשיכו כך.

מי ייצג את ישראל בשנה הבאה ביורולויג? האלופה? מה פתאום. מקומה של מכבי במפעל האירופי הבכיר מובטח כנראה עד קץ כל הדורות, או לפחות כל עוד שמעון מזרחי בסביבה. זה לא הוגן, זה לא ספורטיבי, ואם לאיגוד הכדורסל שלנו היו קצת ביצים - הוא היה עושה רעש. אבל זה לא יקרה, בין השאר משום שלאיש החזק באיגוד קוראים שמעון מזרחי.

מעבר לביקורת המוצדקת על שיטת הפיינל פור, כדאי שמכבי תבדוק היטב מה קורה לה במשחקים מכריעים, בהם עליה לשחק על כל הקופה. בארבע השנים האחרונות היא הפסידה שלוש פעמים את גביע המדינה - מפעל שכל-כולו בשיטת הנוקאאוט; היא הפסידה פעמיים את האליפות במשחקים המכריעים של הפיינל פור; והפסידה פעם אחת בגמר היורוליג. זה כבר לא יכול להיות מקרה.

ייתכן שאחד הגורמים לכך הוא רכבת השחקנים הבלתי פוסקת, המביאה לכך שיש במכבי פחות ופחות שחקנים שצברו ניסיון במעמדים כאלו - בהם לניסיון יש תפקיד מכריע. ייתכן שהדבר קשור גם לכיסאות המוזיקליים בעמדות המאמן ועוזריו. ייתכן שהסיבה היא כדור שלג של אובדן ביטחון עצמי. ייתכן כמובן שזהו שילוב של כל הגורמים הללו.

פיני גרשון פסול בעינַי מכל תפקיד שיש בו מגע עם בני-אדם, מאז נאום המוקה הידוע לשמצה, בו הוכיח שהוא גזען קטן ופרימיטיבי. קל וחומר שאינו יכול להיות מאמן, שחייב להיות גם דמות מחנכת. אבל במכבי, כמו במכבי, ההישגים קודמים לכל ובתחום הזה בהחלט יש לפיני קבלות.

עכשיו מדברים על כך שגרשון עשוי להיזרק ממכבי. המעשה יהיה נכון, אבל מהסיבות הלא-נכונות. הייתה לו עונה רעה; אז מה? תסתכלו על מאמנים בכירים בכדורסל האמריקני ובכדורגל האירופי, שמקבלים עוד שנה ועוד שנה, במטרה לבנות קבוצות לאורך זמן. מבחינה מקצועית, גרשון הוא מאמן מצוין, וכמו לכל איש מקצוע - יש לו עליות ומורדות.

פיני התבטא בצורה שלא מצאה חן בעיני ההנהלה; אז מה? מה עדיף - מאמן שלא אומר כלום, חוזר על מנטרות ומקשקש קלישאות? זכותם של הצרכנים לשמוע את האמת על המוצר שמשווקים להם, וכאשר אמר גרשון שהקבוצה שלו לא בנויה לטופ 16 - זו הייתה האמת כפי שהאמין בה באותה נקודת זמן.

גרשון צריך ללכת משום שהוא לא היה צריך לבוא מלכתחילה, בגלל נאום המוקה. יהיה זה מגוחך אם הקבוצה שהתעלמה מדבריו הגזעניים השקריים, תעיף אותו בגלל אמירות מקצועיות נכונות.

שימו לב מה קורה למכבי בשלוש השנים האחרונות: שלושה מאמנים, אפס אליפויות אירופה, אליפות אחת בישראל, גביע המדינה אחד בישראל. מועדון שמתיימר להתמודד כל עונה על כל התארים, השיג רק שניים מתוך שישה אפשריים; בעבר הלא-רחוק, הוא היה לוקח בהליכה לפחות את ארבעת הישראלים.

עכשיו יחליפו חצי מהסגל, את עוזר המאמן ואולי גם את המאמן. ומי לא יזוז אפילו מילימטר? היו"ר, שהוא גם במקרה אחד הבעלים. היו"ר שאחראי על החתמת המאמנים, היו"ר שאחראי על החתמת השחקנים, היו"ר שהצליח לא לדעת שום דבר על עסקיו המפוקפקים של מנהל הקבוצה, היו"ר שיושב בתפקידו כבר 41 שנים ובעיני עצמו חתום רק על ההצלחות ולא על הכישלונות.

אם מכבי הייתה עסק רציני, מזרחי היה רואה את הדלת הרבה לפני כל אחד מעובדיו. אבל מכבי, כפי שמתברר יותר ויותר ובמיוחד השנה (ע"ע מוני פנאן), רחוקה מלהיות העסק הרציני שהיא מתיימרת להיות.