עו"ד שמאי ליבוביץ', פעיל שמאל קיצוני, היה בזמנו בין הסניגורים הנלהבים של הרוצח ברגותי שנשפט על רצח ישראלים + פיקוד, ניהול ותמיכה כספית בפיגועים נוספים בהם היו קרבנות ופצועים. בשלב מסוים הוא עזב לארה"ב ובהיותו בעל אזרחות כפולה, התקבל לעבודה ב-FBI כמומחה ללשון אנגלית-עברית. בעבודתו נחשף למסמכים מסווגים אותם הדליף לבלוגר באפריל 2009. עו"ד ליבוביץ' הודה ונשפט ל-20 חודשי מאסר, כאשר השופט קובע כי הוא ביצע "עבירה חמורה מאד", ומדובר ב"פעילויות מודיעין תקשורתי". ליבוביץ' הודה במסגרת עסקת טיעון, התחייב לא לגלות חומרים מעבודתו וטען להגנתו כי חשב שמדובר ב"הפרת חוק".
להזכיר לציבור, כי בהיותו סניגורו של ברגותי, התראיין בתקשורת, שם השמיע את עיקרי תפיסת עולמו האידיאולוגי. עו"ד שמאי ליבוביץ' - אדם שמכר את נפשו לשטן. במאמר מקיף בעיתון העיר מיום 25.4.03 מתראיין עו"ד ליבוביץ', תוך שהוא משמיע הגיגים ממקצועו ותפיסת עולמו, כגון: שהוא חושב שהחמאס, במעשיו ובפיגועיו הפראיים נגד אוכלוסיה אזרחית, צודק והוא כעורך דינו חושב שהם צודקים ומזדהה איתם. וברגותי עצמו, האיש כואב, סובל על כל ילד, אישה, זקן ונער שנפגעים ממעשיו הנפשעים. האיש שהכריז על ברגותי כ"משה רבנו" של הפלשתינים לא מפתיע בתפישותיו ובדעותיו. הזדהותו והתבטלותו מפני האיש הנפשע אשר ידיו לא רק מגואלות בדם אלא נוטפות דם - כמו של אותו צעיר אחרי הלינץ' הנוראי ברמאללה. הראיון מלא בגיבוב של אידיאולוגיה, חרטה אישית, זחילה פיזית, רעיונית לפלשתינים והתרפסות לרגליו של ה"אליל" ברגותי, שהפך לטרוריסט צמא דם. ליבוביץ' לא שוכח לתקוף את המערכת המשפטית, השופטים, הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה
אליקים רובינשטיין, על שהעזו להעמידו לדין ויותר חמור - לשופטו בישראל על עבירות פשע, רצח ופגיעה בבטחון המדינה.
בכל דור ודור, קמים יהודים מתוכנו, מצליפים בעצמם, ומראים בגאון את שנאתם למקורותינו, למורשתנו, להיסטוריה שלנו וזוחלים לרגלי הפריץ, כדי לזכות ללטיפה ואולי לנשיקה. ההיסטוריה של עם ישראל זרועה במוקשי אדם נוסח ליבוביץ', החל מהמתיוונים המומרים, עבור לקבוצות של אינטלקטואלים שוליים נוסח
אורי אבנרי, רוחמה מרטון ואחרים, שלא מפסיקים להשמיץ את ישראל וממשלתה בארץ ובעולם, ומגיעים ל"אורגזמה אקדמית" ככל שהפגיעה וההסתה בישראל גדולה יותר.
כעורך-דין, שמאי ליבוביץ' הפר את רוב כללי הברזל של המקצוע, המורים כי אסור לעו"ד להזדהות עם לקוחו, שהרי הוא מאבד את היכולת לייצגו באובייקטיביות הנדרשת והמקצועית, כי אחרת לא יוכל למחרת לייצג קליינט אחר עם דעות הפוכות, ועליו לפעול כמו רופא שנותן טיפול מקצועי ומהימן לכל חולה ופצוע, ללא התחשבות במוצאו ובמעשיו. אומנם - קורה שלפעמים עו"ד מזדהה עם לקוחו כאשר מדובר בעיוות דין, בפגיעה גסה ב"כללי הצדק הטבעי" - והוא מייצגו אפילו בחינם כדי לתקן המעוות. אך כאשר עו"ד מתמזג עם לקוחו או נבלע בתוכו ובתורתו ושופע רעל כמוהו על הממשלה, מנהיגיה ושופטיה, תוך שהוא מפזר רעיונות אנטישמיים, אנטי ציוניים - הוא מפסיק להיות עו"ד ונבלע בתוך הקליינט והיו לנאשם אחד.
פרט לכך, הראיון מלא בעובדות מאלפות וברעיונות חולניים שמהם ניתן להבין שהחמאס החל במעשי ההרג לאחר פעולות ממוקדות של צה"ל - שזו שטות גמורה. שהרי ברגותי שייך לפת"ח ועמד בראש הכנופיות המזוינות של פת"ח תנזים. לפת"ח בראשות ערפאת הטרוריסט המזדקן, החל בפיגועים נגד ישראל, הרבה לפני שצה"ל חשב על סיכולים ממוקדים, והרבה לפני שנכבשו השטחים כדי למנוע פעילויות טרוריסטיות הפוגעות ללא יחס וללא הבחנה באזרחים חפים מפשע. מאחר שהתופעה של "הליבוביצ'ים" המתכחשים לעברם, להיסטוריה שלהם, תוך ניסיון נואש ונואל של הסבר הגיוני אידיאולוגי - לא חדשה במקומותינו ולאחרונה אף זכינו מכמה אמנים לרגעים של חסד לפיהם, לקבל כסף מהמדינה זה לגיטימי אבל ללחוץ יד לנותנים זה פסול ונוגד את מצפונם - אך לא את חמדנותם בעבור חופן דולרים - נסיים בפסוק הקשור בחג הפסח: "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו - אבל הקב"ה מצילנו מידם".
אבל, ליבוביץ' לא לבד, יש בארץ ובחו"ל יהודים/ישראלים נוספים שמפיצים דיבתנו רעה - ראה פרופ' חומסקי ומרעיו. רון פונדק, מנכ"ל מרכז פרס לשלום, שמזדהה עם ברגותי וליבוביץ' - כהוכחה ליהודי הגלותי המתרפס בפני הפריץ, במקרה זה "השטן" הפוליטי. לא מספיק שאמני ישראל, פרופסורים ומרצים להשכיר, מסתובבים בעולם ומשמיצים בהרצאות או במיצגים את המדינה, ממשלתה ומנהיגיה, שנבחרו באורח דמוקרטי על-ידי רוב מכריע של העם - מגיע רון פונדק, מנכ"ל מרכז פרס לשלום, ומוסיף שמן למדורת האנטישמיות הגואה בשטחים ובאירופה.
פונדק, מאדריכלי תוכנית אוסלו, שהביאה את עראפת ומרצחיו מתוניס לשטחים, נתנו להם נשק ואיפשרו להם להקים צבא של טרור המופנה נגד ישראל - אותו פונדק שבסתר רקח את מזימת אוסלו ויצר את הגולם של ברגותי, ראש התנזים ביהודה ובשומרון - רב מרצחים בזכות עצמו הפך גם לעת בלותו "אם פונדקאית" לכל מאווייו של ברגותי.
במכתב מרגש (ציטוט מ
מעריב, 24.8.2005-6) ששלח לברגותי לכלא, המרצה עונש מאסר עולם על רצח ישיר של שלושה ישראלים ושותף פעיל ברצח ופיגועים רבים, בהם היו קרבנות רבים נוספים בגוף, בנפש וברכוש - על-ידי מתן הוראות ישירות לפיגועים, לירי לשליחת מתאבדים ומימון בכסף של הטרור - כפי שהתברר במשפטו מפי עוזריו ופקודיו. פונדק, בתור יו"ר בית הדין העליון של השמאל או "מרכז פרס", קובע נחרצות במכתבו, שמעצרו של ברגותי הינו טעות איומה ומרה - ומכאן ניתן גם להסיק ששפיטתו למאסר עולם על רצח - בטעות יסודה - ולכן מה שנותר לדרוש מנשיא המדינה, לתת לו חנינה ופיצוי כספי נאות לפי כל נרצח, פצוע ופיגוע. ממכתבו הנרגש של פונדק עולה גם, כי הוא ביקש לבקרו בכלא מספר פעמים, אך הרשעים של השב"כ לא איפשרו לו את התענוג.
כבר כתבתי כאן בעבר, כי ההיסטוריה של העם היהודי, בשל היותו מפוזר בגלויות העולם משך שנים רבות, הצמיחה מתוכו לא רק "משיחי שקר", אלא גם משת"פים. החל מהמתיוונים, עבור דרך הרדיפות בספרד והאינקוויזיציה - שבה המומרים היהודים עודדו ויזמו את "הוויכוחים הפומביים" עם הכנסייה הקתולית האנטישמית וראשיה - והם גם עמדו בראש הנואמים בוויכוחים עם הרבנים, בוויכוחים התיאולוגיים על עליונות הנצרות - על הדת היהודית, פגמיה ומחדליה. צחוק ההיסטוריה הוא, שברוב הוויכוחים הנוצרים בגיבוי המומרים הפסידו ויצאו בבושת פנים - אך זה לא מנע כמובן את האנטישמיות, הפרעות וגירוש ספרד.
גם בתקופת הנאצים היו משת"פים, שראו את טובתם האישית והסיכוי הקלוש להציל את עצמם ואולי את משפחתם, מעל הכבוד הלאומי, מעל הכבוד העצמי המוסרי והחברתי, ורק בודדים שאולצו לקבל אחריות וראו את התוצאות - או שלחו יד בנפשם או הלכו לתאי הגזים ביחד עם אחיהם - אבל כמה היו כאלה?
הממשיכים של שונאי ישראל מתוכנו, בכיסוי של אידיאולוגיה של התרפסות אינטלקטואלית לציבור הנאור כביכול בעולם, צצים מדי פעם מחדש בלבוש אחר וממגזר אחר. אמנים, פרופסורים וסופרים משייטים בעולם, חלקם ברוב חוצפתם, בכספי משרד החוץ או בכסף ציבורי אחר, ומשמיצים את המדינה וראשיה: בבלגיה, בשוודיה, באנגליה, בארה"ב; שלא לדבר על בני דודנו הח"כים הערביים: בשארה, טיבי, מח'ול ואחרים בארצות ערב, בארצות אויב, בארץ מעל בימת הכנסת, בעזה וברמאללה. ללא בושה וברוב חוצפתם הם מנצלים את הכלים הדמוקרטיים שהעמידה המדינה לרשותם כח"כים וכאזרחי ישראל - להשמיצה ולנסות להרסה מבפנים. ואילו הכנסת, היועץ המשפטי לממשלה ושר המשפטים מסתתרים אחרי עקרונות "חופש הדיבור", חסינות חברי הכנסת ומרוקנים מושגים אלה מתוכנם. שלא תהיה טעות - מעשים מעין אלה, כמפורט לעיל, הבאים מתוכנו, מאנשי ציבור, נקלטים בעולם, מצוטטים בעיתונות על-ידי "אוהבי ישראל" - והאווירה המורעלת הזאת באה לידי ביטוי ישיר או עקיף בהתגברות האנטישמיות בעולם, ובביטויים של פיגועים, שריפות ותקיפת יהודים, בדרום אמריקה, בבלגיה, בטורקיה ובמיוחד בצרפת, על-ידי השחתת בתי קברות, פגיעה בבתי כנסת ושריפת מבני ציבור יהודיים.
הפן האחר של הסוגייה - ניסיון להחרים את התוצרת החקלאית של המתנחלים אסור לזלזל בה - כי הכיוון שלה ורוח הדברים ברורים למדי. הפתרון הישיר - חרם נגדי מאסיבי, שיביא לנזק פלשתיני גדול יותר ויקר יותר עבורם: בעבודה, בעסקים, בתעסוקה ובפוליטיקה.
לכן, פרט למאמץ הסברתי לאומי, על-ידי כל גורמי הממשלה - וחבל שאין לנו מיניסטריון הסברה ושר הסברה כמתבקש מהמציאות הבינלאומית, וזאת בשל מאבקי כוח ושליטה בין משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ שנמשכים שנים - יש לבקש מכל אזרחי המדינה, לתת יד להחזיר את השפיות של המדינות למסלול התקין, וכמובן להתחיל מתיקון וניקיון הבית מבפנים מכל אותם "קיביצרים" ואנשי שוליים, שמפציעים מדי פעם, וזורקים זרדים למדורה. והראשונים שבהם צריכים להיות מר פונדק וחבריו, שכנראה מכרו את נשמתם לברגותי והפלשתינים עבור נזיד עדשים של הסכם שלום וירטואלי. אסור לציבור להגיב באפטיות לאירועים אלה, של הזדהות עם האויב, החרמת מוצרים, הסתה אקדמית. יש לעשות מעשים ולדרוש מהממשלה תגובה הולמת ומעשית.
נקודות למחשבה בענייני דיומא:
- "הארמדה" הפוליטית ששטה לעזה כשעל סיפונה משמיצי ושונאי ישראל מכל המדינות, צריכה לזכות לאותו גורל כמו הארמדה הספרדית בזמנו.
- כאשר סירבו אנשי המשט ההומני המזויף לקחת איתם מכתבים למסירה לגלעד שליט - שלא ראה נציג מהצלב האדום זה 4 שנים - הם פסלו את עצמם כנציגים של הומניטריות.
- אזרחי ישראל שעל האוניות, כמו השייח' ראאד סלאח, ח"כ זועבי ואחרים, השטים אלי חמאס בחדווה ובשקיקה צריכים להיכנס לעזה, אך לא לצאת משם בלי גלעד שליט, אך לממשלה שלנו אין בי......ם לכך.
