אל תלמדו עבודה סוציאלית!

זה נשמע לכם מופרך או קיצוני, אבל זה בדיוק המסר אותו ממשלת ישראל מעבירה לנו, הסטודנטים לעבודה סוציאלית בישראל.

בתחילת השנה נפתחו הסכמי השכר של העובדים הסוציאלים ובקרוב עומדים להיפתח הדיונים בנושא. אתם יודעים כמה מרוויח עובד בשנים הראשונות לעבודתו?

3,000 שקלים לחודש. וזה במקרה הטוב שבו הוא מצא עבודה במשרה מלאה.

אוקי, אתם אומרים לא כולם חייבים, אבל מה אם אני רוצה לשנות משהו, לעזור לאנשים הזקוקים באמת, למנוע מילדים לחיות בבתים לא הולמים, לתמוך באמהות חד-הוריות וקשישים?

בסדר, אומרים לך שר האוצר ושר הרווחה, אתה רוצה לעזור? תשלם. לשלם? כן כן, תשלם והרבה, בוא, אומר לך שר הרווחה בוז'י הרצוג, בוא תשמע כמה זה יעלה לך:

- שכר לימוד: 30,000 שקלים;
- שכר דירה: 54,000 שקלים;
- מחייה: 36,000 שקלים;
- סך-הכל: 120,000 שקלים.

מאה עשרים אלף שקלים? לפחות. מי יכול להוציא סכום כזה? תסתדר אומר לך בוז'י.

אוקי אתה אומר, נקח הלוואה, ניקח קצת מההורים (מי שיכול), נעבוד קצת. נסתדר.

אז זהו שלא, כמעט שלא תצליח לעבוד, הלימודים עמוסים ביותר וכוללים יום עד שלושה ימי עבודה מעשית בשבוע. אוקי אתה אומר, כל הסטודנטים חיים ככה. זה נכון בעיקרון, אלא שסטודנט למשפטים או כלכלה יחזיר את רוב ההשקעה שלו על הלימודים בשנה-שנתיים שאחרי סיום התואר, ואילו אתה, ובכן כנראה שלא תחזיר אותה לעולם. למעשה אתה תהפוך בעצמך לנזקק. ובסיום יום העבודה שלך בלשכת הרווחה, תצטרף למטופליך במשרד העבודה.

אתה תרוויח 3000 שקלים בחודש, במקרה הטוב.

ובכן, אומר לך בוז', עזוב. תשחרר.

לך ללמוד משפטים.