כשאופרה טובה ושירות צרכני קלוקל נפגשים

הציפיות, כמובן, היו גבוהות. אבל לא תמיד אתה מקבל את כל מה שציפית לו. לאחר שהאירוע הסתיים, ניתן לסכמו ולומר כי בסך-הכל הוא "סיפק את הסחורה".

ההופעה עצמה הייתה מרשימה בכל קנה מידה. מבלי להיכנס לתחום הביקורת המקצועית, ברור היה כי רובם המכריע של אלפי הצופים שגדשו את האמפיתיאטרון הענקי, חשו כי הם עדים למופע בעל עוצמה. בקטע בו שרה המקהלה את "שירת העבדים העבריים", פרץ קהל האלפים בתשואות רמות. המנצח דניאל אורן נענה והמקהלה ביצעה בשנית. הקהל לא הסתפק בכך ודרש עוד והמנצח הנרגש פנה לקהל ואמר: "זה רגע מיוחד ומרגש מאוד בשבילי להשמיע כאן, במקום הקדוש הזה שלמרגלות המצדה, את שירת העבדים". הוא הזמין את הצופים להצטרף למקהלה וביקש שלא למחוא כפיים על-מנת לשמוע את תווי הסיום העדינים המלווים את הקטע. כך ביצעה המקהלה בשלישית את "שירת העבדים" והקהל הצטרף. כל זאת כאמור בעיצומה של האופרה. בהחלט לא אירוע מקובל.

מבינים במוזיקה אמרו כי משב הרוח שנשמע לעיתים במערכת ההגברה פגם במעט באיכות הצליל שנשמע. אולי. אבל הרי לא מדובר באולפן הקלטות.

עוד משהו שצריך להזכיר: הרחבה שלפני הכניסה לאמפיתיאטרון עוצבה במיצגים שדימו לשוות לה, ללא יומרות מדעיות, את התקופה בה התרחשו האירועים וגם את המבנים שעל המצדה. מקומות מעוצבים למנוחה ודוכנים למכירת משקאות קרים הקלו על הבאים את ההמתנה לפני פתיחת שערי האמפיתיאטרון.

עוד מילה חיובית: מערכת ההסעות לאתר ההופעה מבתי המלון וחזרה פעלה בדייקנות מרשימה. מבצע לוגיסטי לא פשוט בו נטלו חלק מאות אוטובוסים.

עכשיו לקטע הפחות נעים. אומרים שמבחנה של כל פעולה הוא החוליה החלשה בשרשרת. במקרה שלנו, החוליה החלשה הייתה מערך ההסעות לבית המלון מירושלים וחזרה. זה התחיל במידע המוקדם. בדפי ההסבר והמידע שהופצו נאמר, כי ההסעה מירושלים לבתי המלון תצא בשעה 13:00. על כרטיסי הנסיעה היה מודפס 13:30. בסוף, האוטובוס לא הגיע בשעה היעודה. התחילו טלפונים. מתברר שחברת הנסיעות "יונייטד טורס" התכוונה לשלב את הנוסעים מירושלים באוטובוס שיצא מחיפה. אבל בדרך קרתה איזושהי תקלה. האוטובוס הזה לא יגיע לירושלים. מה עושים? מוציאים אוטובוס אחר מירושלים. זה הגיע לאסוף את הנוסעים באיחור של שעה. נציג יונייטד טורס התנצל ואמר כי החברה ביקשה להודיע מבעוד מועד (לפני התקלה) כי שעת האיסוף תהיה 14:00, אבל המארגנים לא עשו זאת. כל זאת, ביום חמסין לוהט, כשהנוסעים רובם אנשים לא-צעירים, ממתינים סמוך לכביש, ליד בנייני האומה, בלי לדעת בדיוק מה קורה עם ההסעה שלהם. בזמן ההמתנה הכפויה החלו לאסף חתימות להגשת תלונה.

בהסעה חזרה לירושלים נתלתה על לוח המודעות הודעה כי זו תצא מלובי המלון בשעה 11:00. על הכרטיסים היה מודפס כי שעת היציאה היא 13:00. נציגות החברה המארגנת את ההסעות "ארנון פז", שישבו בלובי וחילקו תלושי הסעה לאתר ההופעה (בפעם נוספת), לא ידעו דבר וחצי דבר. בסופו של דבר התברר כי ההודעה על לוח המודעות הייתה מוטעית. ההסעה הגיעה באמת ב-13:10. הייתה זו הסעת מאסף שעברה בין כל המלונות ואספה נוסעים לירושלים וגם לתל אביב. קרוב ל-14:00 יצא האוטובוס מלא וגדוש לכיוון ירושלים. זה היה בחום לוהט ומיזוג האוויר פעל בתפוקה נמוכה. הנוסעים, שוב לא-צעירים, החלו מתלוננים. חלקם חיכו להסעה בלובי המלונות, משעה 12:30 (שנקבעה להסעה לתל אביב) ובסופו של דבר הגיעו להסעת מאסף לירושלים. בדרך, מנוע האוטובוס התחמם והוא נאלץ לעצור לדקות ארוכות. שוב טלפונים והבטחה לעשות מאמץ ולהסדיר אוטובוס חילופי לתל אביב מירושלים. הנוסעים מתחילים לאסוף חתימות להגשת תלונה ודרישה לפיצוי.

עד כאן התיאור. ברור שהייתה תקלה במערך ההסעות. את הנוסע שרכש כרטיס, שוב במחיר לא זול, וציפה לשירות בהתאם, פחות מעניינת הסיבה. המידע שביעדים אחרים פעל מערך ההסעות כמו שצריך אינה מהווה נחמה. שמעתי נוסעים שטענו כי התקלות "הרסו להם את חוויית האירוע".

אין ברשותי מידע מה קרה לנוסעים לתל אביב לאחר שבמאמץ הגיע האוטובוס לירושלים. הנהג השאיר לנוסעים את ההחלטה אם להמשיך איתו לתל אביב (תוך אזהרה שמנוע האוטובוס מתחמם) או להמתין לאוטובוס חליפי, יגיע מתי שיגיע.

סיכום: היו תקלות במערך ההסעות מיעדים שונים לבתי המלון לים המלח ובחזרה משם. יתר מרכיבי ה"חבילה" פעלו כמובטח. מעל לכל, המופע עצמו היה מרשים. לטעון שהתקלות "הרסו את חוויית האירוע" – זה מוגזם. יש לקוות שגם מי שנפגע מהליקויים יזכור את המופע ולא את התקלות שאותן יש כמובן לברר ולבדוק.