בפרשתנו, פרשת בלק, הנקראת על-שמו של בלק בן ציפור, מלך מואב, אנו עדים למהלך מוזר. מלך זה, הרואה את עם ישראל כובש שטח אחר שטח בדרכו לארץ ישראל, חושש מאוד מהעימות הקרב עם ישראל והוא נוקט בטקטיקה, שבמבט ראשון נראית תמוהה ביותר, אם לא מוזרה. בלק לא מכין את צבאו לקראת מלחמה, לא מגייס גדודי מילואים, לא משחיז חרבות ומחלק עצות טקטיות לקראת המלחמה. לא ולא, הוא פשוט פונה לבלעם בן בעור הקוסם שיבוא ויקלל את ישראל, ואולי כך הוא יביס את האויב.
בלק לא כל כך טיפש, הוא יודע ומבין שכאשר עם ישראל מאוחד, מגובש ומונהג תחת מנהיג ירא-שמים, המקיים את מצוות השם, אין לו סיכוי שבעולם לנצח את עם ישראל ולא יעזרו כמה גדודי לוחמים שהוא יגייס, ולא משנה עד כמה מפרכים יהיו האימונים שינחיל לחייליו - כשעם ישראל במיטבו, אף עם לא יוכל לו. ולכן, הוא מנסה בדרך מאגית, כישופית, ש"לא מהעולם הזה", לנסות להכניע את עם ישראל.
לא סתם הוא מגייס את בלעם, שהיה מכשף רב-כוח ונביא מקראי, גדול הנביאים שקמו לאומות העולם, ושניחן ביכולות רוחניות אדירות. רק שהרשע הזה השתמש ביכולותיו לצרכים פסולים ומעוותים. והסוף, כמובן ידוע.
והנה, עברו-חלפו שלושת אלפים וחמש מאות שנה, ואנו נמצאים במצב דומה. עם ישראל יושב לבטח בארצו, נכון, אנו רחוקים מלהיות מלוכדים, כמו בתקופת משה, ומנהיגינו היום אינם מזכירים כלל את אחרון המנהיגים של פעם. עם זאת, הגויים שמסביבנו נחלו פעם אחר פעם תבוסה מוחצת וכואבת מהעם היהודי, הקטן מהם מספרית אך חזק מהם פי כמה וכמה רוחנית. ומנסים הם היום לעשות כמעשה בלק - לקלל, לכשף ולהבאיש את עם ישראל. והם די מצליחים, לצערנו. כוחות הרשע האופפים אותנו מצליחים פעם אחר פעם להביך אותנו, ואנו נותרים פעורי-פה.
שולחים אויבינו המוסלמים ספינה מטורקיה, עמוסה במחבלים צמאי-דם, שכל שאיפתם היא להרוג כמה שיותר חיילי צה"ל, וחיילינו, הנמנעים בעקשנות משפיכות-דמים, מנסים לבלום אותם, נפצעים, נחבלים, מוכים ומושפלים; ועדיין, כל העולם קם כארי נגדנו, אנו הפושעים, אנו צמאי-הדם ולא אותם מחבלים.
אלפי טילים נורים לעבר יישובי ישראל, ואיש בעולם לא פוצה פה. כאשר חיילינו מגיבים סוף-סוף, אנו מצטיירים בעולם כצמאי-דם.
חייל ישראלי שנחטף ומוחזק בשבי ארבע שנים, ואיש לא ראה אותו, לא שוחח עימו, לא ביקר אותו, בעוד אסיריהם זוכים בכלא הישראלי להטבות מופלגות, ועדיין אנו מצטיירים כלא-אנושיים.
בנוסף לכל שונאינו, שקמים עלינו לכלותנו, ישנם אנשים עם שם יהודי, כמו ריצ'רד גולדסטון ונועם חומסקי, שתוקפים את מדינת ישראל ואת העם היהודי בצורה תקיפה יותר מרוב שונאינו, וחוברים לגרועים שבאויבינו, מתוך מטרה למוטט את מדינת ישראל.
בתחילת הפרשה נאמר: "וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן" - אומר רש"י: איבה הייתה בין מואב למדיין, אך הם הניחו את האיבה בצד וחברו יחדיו נגד עם ישראל.
אירופה הלבנה, הנוצרית, נשטפת עתה בגל של מהגרים מוסלמים, הכובשים כל חלקה טובה, מתבדלים ומאיימים על אופי השלטון והתרבות המערבית. עם זאת, האירופים מעדיפים לחבור אל המוסלמים ולייצר שנאה לעם ישראל, למרות שברור להם כשמש שהם הבאים בתור.
מה משותף למוסלמי אדוק מטורקיה, שיעי מזוקן מאירן, ספרדי קתולי ופרוטסטנטי בלונדיני ותכול-עיניים? השנאה לעם ישראל. קללת בלעם מתורגמת על ידם לשלל מעשים - חרם כלכלי, הבאשת ריחנו בעולם, צווי מעצר למנהיגינו, חרם תרבותי, ניתוק קשרים, איומים ושלל מרעין בישין.
ובשעה קשה זו, על עם ישראל להתאחד, להתחזק, להקיא את הרע מקרבו ולעמוד בפרץ נגד שלל אויבינו, על-מנת שנוכל לנצחם ותהפוך קללתם לברכה.
