הקפאת הבנייה היהודית ביהודה ובשומרון אמורה להסתיים בעוד כ-3 חודשים. לידתה בחטא, חטא הכניעה ללחצים של נשיא מעצמה זרה, שנרתם לסייע לאויב שהוכנס לארץ ישראל במסגרת "תהליך השלום". מדובר ב"ספר לבן" חדש שמעצמה זרה בת ימינו כפתה על מדינת ישראל, שריבונותה הולכת ונשחקת.
הנימוק להקפאה היה הצורך להימנע מקביעת עובדות בשטח לפני הגעה להסכם עם הצד השני. בעיני מי ששולל על הסף את הקמתה של מדינה ערבית פלשתינית נוספת, הפעם בלב ארץ ישראל, נימוק זה הוא פסול: הוא אנטי יהודי, אנטי דמוקרטי, אנטי מוסרי, אנטי ציוני.
אבל, גם בעיני מי שמצדד בהקמת מדינה כזאת ומאמין שזו הדרך לשלום, הקפאה חד-צדדית בגלל נימוק זה אינה יכולה להיות קבילה. אם הנימוק הוא הצורך להימנע מקביעת עובדות בשטח, ההגינות מחייבת שההגבלה תחול על שני הצדדים. כאשר ההקפאה חלה על הצד הישראלי בלבד מדובר בקביעה מראש ששטחי יהודה ושומרון יוצאו מידי ישראל ויועברו לכובש הערבי. תום לב אין כאן.
האיוולת גוברת כאשר ישראל מתנדבת לסייע לבנייתה של עיר ערבית חדשה - רוואבי - בלב הארץ ומוסרת שטח כדי לאפשר כביש גישה אליה. ההדדיות, מושג שבעבר היה כה מקובל על
בנימין נתניהו, הייתה צריכה להוביל אותו להתנות הקפאת בנייה ליהודים בהקפאת בנייה לערבים. לקראת תום ההקפאה בסוף ספטמבר 2010, חובה עליו לסרב להמשך ההקפאה ולפחות לדרוש הקפאת הבנייה המתבצעת על-ידי רשות הטרור הפלשתינית, זו של המחבלים "הטובים" של ערפאת וממשיכי דרכו.
בימי יהושע בן-נון, כאשר הגבעונים שחיו לא הרחק מרוואבי ניסו להונות אותו, יהושע הפך אותם לחוטבי העצים ולשואבי המים לעם ישראל. בישראל של ימינו, הישראלים הפכו לחוטבי העצים ולשואבי המים, ספקי החשמל וחומרי הבניין, גובי המיסים ונותני השירותים ההומניטריים, עם מירכאות ובלעדיהן, לאויב.
חוסר ההדדיות הגיע לשיא נוסף כאשר ישראל, אשר מקפיאה בנייה ליהודים, הפכה היום לספקית מלט וחומרי בניין אחרים גם לטרוריסטים "הרעים", אלה השולטים בעזה. לא מדובר רק באיוולת מדינית אלא גם בפשע נגד חיילי צה"ל, שבעתיד ייאלצו להקיז את דמם על כיבוש הביצורים שייבנו בעזרת מלט תוצרת "כחול-לבן".
המשך ההקפאה יהיה איוולת צבאית, מדינית, מוסרית, משפטית וכלכלית. המשך ההקפאה יוביל לדרישות נוספות וקיצוניות מישראל. חובה על ישראל להפסיק את מצעד האיוולת, ולהבהיר כי מדינה פלשתינית נוספת, ממערב לירדן, היא ההיפך המוחלט משלום.
