בהולנד יש גוף וולונטרי שעוקב אחר גזענות באינטרנט ואוסף התבטאויות שניתן להגיש בעקבותיהן תביעות משפטיות. כמחצית מתוך 557 התבטאויות כאלה שזוהו בשנה שעברה כוונו נגד יהודים. האחראים על הגוף אמרו שאילו הקפידו לבדוק את האתרים המרוקָנים בהולנד הם ודאי יכלו להוסיף עוד אלף התבטאויות אנטישמיות.

בעקבות המאמרים הנזכרים בעיתונות ביקשה מפלגה נוצרית קטנה ליזום ויכוח פרלמנטרי בנושא. בעקבות הבקשה שיגר ארגון הגג של הקהילות היהודיות בהולנד,CJO , מכתב לחברי הפרלמנט על האנטישמיות המשתוללת.

הארגון ציין שעוד ועוד יהודים מסתירים את זהותם, וכי הבעיה קיימת בכל המדינה. עוד צוין שיש מידע מתמשך על תקריות נגד ילדים יהודים בבתי הספר, כדוגמת אלו שחווים נערים הומוסקסואלים או אפילו כאלה שנחשדים בהומסקסואליות. כמה ילדים אף החליפו בתי ספר בגלל ההצקות הבלתי פוסקות. תלמידים אחרים מצאו צלבי קרס על התאים שלהם. מנהלי בתי ספר לא פועלים נגד התופעה.

במכתבם מציינים נציגי הקהילות היהודיות שבכמה בתי ספר לא ניתן עוד ללמד על השואה בגלל מחאות של ילדים לא-יהודים, וכי הקהילה היהודית נאלצת לנקוט פעולות ביוזמתה על-מנת לאבטח את עצמה. אין שום קבוצה אחרת באוכלוסיה ההולנדית שחייבת לדאוג לביטחון בטיולי בתי ספר, באסיפות של ילדים או של זקנים או בכינוסים בעלי אופי דתי. ארגון הגג של הקהילות כתב שהנטל הכספי בשל כך נעשה בלתי נסבל. חותמי המכתב מזכירים שהיהודים היו חלק בלתי נפרד מהחברה ההולנדית במשך כ-400 שנה, וכי הממשלה נכשלה במתן תחושת ביטחון לקהילה.

התשובה של שר המשפטים והפנים הקתולי ארנסט הירש באלין הייתה חלשה מאוד. זאת הייתה אכזבה גדולה, דווקא משום שאביו של הירש הוא יהודי שמשפחתו ברחה להולנד מגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה. הוא הזכיר את חוסר המידע ואמר שלא ברור שניכרת עלייה בתקריות האנטישמיות. בסיום תשובתו הזכיר הירש ארגון משותף של יהודים ומרוקנים שהוקם על-מנת לטפל במשותף בבעיה. ברם, אילו הציץ מישהו מהפקידים שלו באתר של הגוף הזה, היה רואה שנכנסו בו אייטמים מעטים בתחילת 2006, ומאז לא בוצע בו שום עידכון.

צעיר יהודי ששמו יואל סרפוס שרואיין לאחרונה אמר שהוא וחבריו מזהים שלוש אופציות: "לקבל את המצב כמו שהוא ולהסתיר את זהותנו, להתבולל ולחדול מאמונתנו או לעזוב את הולנד". לדבריו, צעירים רבים כבר בחרו באופציה השלישית.