כל הפרשנים מסכימים כי הפגישה השבוע בין נשיא ארצות הברית לראש ממשלת ישראל הייתה נוטפת ידידות ופיוס. הבסיס לנופת הצופים היה להיטותה של ישראל לניהול משא-ומתן ישיר עם הפלסטינים במהירות האפשרית, והסכמת הנשיא אובמה להסתפק במחוות סמליות מצד ישראל כלפי הפלסטינים כדי להצדיק את תחילת השיחות.
כאשר
בנימין נתניהו,
אהוד ברק ובעיקר
אביגדור ליברמן, מהללים את הצורך הדחוף במשא-ומתן ישיר, ומוחאים כפיים להסכמה הזו, אני נזכר בדברי מנהיג הסוציאל-דמוקרטים הגרמני ערב מלחמת העולם הראשונה, אוגוסט בבל: "כאשר הימין מוחא לי כפיים, סימן שאמרתי משהו לא צודק".
ההידרדרות המסוכנת במעמדה של ישראל בגלל תקיפת עזה ויירוט המשט, גרמה לפאניקה בצמרת הישראלית. השלישייה המובילה, נתניהו-ברק-ליברמן, בתמיכה מוחלטת של אליהו ישי, משוכנעים כי אילו הייתה ישראל ממשיכה במשא-ומתן עם הפלסטינים תוך כדי ביצוע אותן הפעולות התוקפניות, היה העולם עובר על כך לסדר היום. הם שוכנעו כי אם ישראל תנהל כביכול משא ומתן ישיר עם הפלסטינים - גם אם יהיה עקר וחסר תוחלת - זה יצדיק, בצמרת הקובעת במערב, את מעשי ישראל, וימנע פעולות נגדה.
האסטרטגיה החדשה של ממשלת נתניהו היא המשך הכיבוש ומדיניות הרחבת ההתנחלויות תוך רמיסת הפלסטינים, כשהיא עטופה בהינומה של משא-ומתן לשלום. ניתן לתמצת אסטרטגיה זו:
דבר על שלום, ופגע בפלסטינים ככל יכולתך.
כדי לאפשר מימוש אסטרטגיה זו, נתניהו מוכן לבצע מחוות שוליות, כהרחבת הייבוא לעזה והרחבת סמכויות הרשות הפלסטינית. המשותף לכולן - שהן הפיכות. ישראל יכולה בכל רגע לבטלן.
מדוע הסכימו ממשל אובמה והרשות הפלסטינית לשתף פעולה בהונאה הזו? לאובמה אין למעשה אפשרות אחרת, להוציא החרפת הלחצים על ישראל, והליכה בדרכו של הנשיא
ג'ורג' בוש האב - שהטיל סנקציות על ישראל כדי להכריח את ראש הממשלה שמיר להתייצב בועידת מדריד, שהייתה לפלסטינים מעין קונגרס באזל שבו נולדה התנועה הציונית.
הנשיא אובמה אינו ציוני, ושלום בין ישראל לשכנותיה אינו חלומו המועדף. סדר היום שלו קורס תחת התמוטטות המדיניות הכלכלית שלו, המשך שקיעת ארצו בעירק ובאפגניסטן, וחוסר יכולתו לנטרל את אירן ו
קוריאה הצפונית מהתחמשות גרעינית. פתרון הבעיות הבוערות הללו מותנה בתמיכה מאסיבית של סין, רוסיה, סעודיה, מצרים ואירן. מדינות אלו מתנות כל תמיכה בו - בהסדר מדיני במזרח התיכון. סעודיה ומצרים בטוחות כי הבעיה הפלסטינית היא הדלק המזין את כל התנועות הקיצוניות באיסלאם, המאיימות על שליטתן במדינותיהם. סין תלויה כולה בייבוא דלק מסעודיה ומאירן. רוסיה מושקעת כולה בברית עם אירן, סעודיה וארצות מרכז אסיה, כדי להשתלט על רוב מאגרי האנרגיה העולמית.
אובמה הצליח להעביר חלק ניכר מהבטחות הבחירות שלו, כרפורמות בביטוח הבריאות ובשוק ההון, והקלת המשבר הכלכלי. עם הישגים אלו, ולמרות שלא קיים את הבטחתו לצאת מעירק ומאפגניסטן, הוא יכול לזכות בבחירות הקרובות לקונגרס בנובמבר, אם ישכנע שהוא זקוק לעוד שנתיים להמשיך בדרכו. להגברת סיכוייו, עליו לקבל תמיכה מיהדות ארצות הברית, הקובעת במידה רבה את תוצאות הבחירות לקונגרס.
לשם כך עליו לדחות בשנה נוספת את היציאה מעירק ומאפגניסטן, שלא תיתכן בלי תמיכה סעודית, מצרית ואירנית. אם יצליח לעבור בשלום את הבחירות, יוכל אחריהן לחזור למדיניות של בוש האב.
כדי לרצות את המדינות הערביות יוציא מנתניהו כמה מחוות ריקות, וידאג שלא תהיה כל בנייה בשטחים הכבושים, כולל ירושלים. ממשלת נתניהו נאלצה להסכים לכך, כדי לקבל הכשר להמשך הכיבוש בהעמדת פנים של ניהול שיחות ישירות.
בסיומו של הסרט "קזבלנקה", אומר גיבור הסרט, ריק, למפקד המשטרה הצרפתי באזור, אחרי שהרג את מפקד הגסטאפו הגרמני ללא התנגדות הצרפתי: "לואי, אני מאמין כי זו עשויה להיות תחילתה של ידידות מופלאה".
ייתכן שנתניהו אומר זאת. אובמה ודאי שלא.
