בתקשורת אצלנו ובעולם בכלל, מרבים לעסוק בזכויותיהם של אלו המכונים פלשתינים. מדברים הרבה על גזל אדמותיהם ר"ל בידי יהודים, בידי "מתנחלים" ליתר דיוק, ועושים כל מאמץ לצמצם את אחיזתנו ב"שטחים הכבושים" עד לביטולו המוחלט של "שלטון הכיבוש". למטרה זו הוקמו אירגונים שונים והם פועלים במרץ בלתי נדלה לקעקע את אחיזתנו בנחלת אבותינו, בחבלי הארץ שכבשנו מידי הממלכה הירדנית במלחמת מגן שנכפתה עלינו. אחד האירגונים הפעילים, אולי הבולט ביותר בתחום זה של שמירה על זכויות הפלשתינים, הוא ארגון שבחר לעצמו את השם "בצלם". הנחתי שמקורו של השם הוא בספר בראשית, ומצאתי שאכן זה מה שכתוב בויקיפדיה.

(בראשית א'): כז וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ. מפסוק זה לקחו לעצמם את שמם ומכאן שיש להם יחס חיובי לתורה הקדושה ולהוראותיה. נראה, שנקודת המוצא שלהם היא ההנחה כי מכיוון שבתורה כתוב שהאדם נברא בְּצֶלֶם אֱלֹקִים - זה מחייב. זה מחייב לשמור על כבודו כאדם ובתחום זה הם פועלים ללא לאות. השאלה היא רק אם פעילותם מתיישבת עם הוראות התורה בכלל. כי לקחת אבן אחת ועליה לבנות בניין שלם - זו חצי אמת הגרועה משקר. בעצם, עוד קודם לכן צריכים לשאול אם פעילותם מתיישבת עם הפסוק שממנו נלקח שמם. כי מדוע זה התורה מספרת שאלקים ברא את הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקִים? מה היה חסר אם היה כתוב רק וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ? או לחילופין, מה היה חסר אם היה כתוב רק וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת-הָאָדָם בְּצֶלֶם אֱלֹקִים?

ומהו בכלל "צלם"? לא מזמן היה צום שבעה עשר בתמוז ואחד המאורעות הקשים שלזכרם צמים הוא שבבית שני, זמן קצר לפני ששרפו אותו בתשעה באב, העמידו צלם בהיכל בשבעה עשר בתמוז. על מנשה מלך יהודה, בנו של חזקיהו הצדיק, כתוב שהעמיד צלם בהיכל וזה לא נאמר כמחמאה לו. אז מהו הצלם הזה שבו מתהדר הארגון שדואג כל כך לזכויותיהם של הרשעים? אולי אם נלמד פסוק מתהלים, נוכל להבין מה זה צלם. בפרק טל כתוב: [ז] אַךְ-בְּצֶלֶם, יִתְהַלֶּךְ-אִישׁ-- אַךְ-הֶבֶל יֶהֱמָיוּן; יִצְבֹּר, וְלֹא-יֵדַע מִי-אֹסְפָם. הפסוק הזה מתפרש לשני כיוונים; הראשון, שיש לאדם פוטנציאל גבוה מצד צלם אלקים שבו, והוא מבזבז אותו על הבלים. השני, שהוא הולך בצל עמוק, בחושך, ועל כן מתעסק בהבלים מבלי לדעת שמדובר בהבלים. ושני הפירושים משלימים זה את זה, כי מכיוון שיש לו צלם אלקים, יש לו היכולת לבחור בהבלים, יכולת שאין לבהמה למשל.

הנה תמצית מפירושו של בעל 'הכתב והקבלה' לפסוק זה: צלם אלקים מתייחס לחלק הרוחני שבאדם והוא נקרא כך כי הגוף מחשיך, מטיל צל, על אותה רוחניות, כך שמצד עצמה היא בלתי נראית. הדרך היחידה לזהות את קיומה היא באמצעות תנועות הגוף וחיותו. אותו גוף שמחשיך עליה, הוא זה שמעיד על קיומה. הוא מוסיף ומציין מה שכנראה לא יודעים באירגון הזה, בצלם, וכן בלשון ערבי נקרא החשך צלם. האם זה מלמד על יחסם האמיתי של הערבים לדורשי טובתם כביכול? לא אתפלא אם יתברר שהתשובה חיובית. ולשאלה אודות הכפילות בפסוק, בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים, מסביר אור החיים הקדוש כך: ירצה לומר כי (הבורא) ברא (את) האדם בב' צלמים, הראשון צלם הניכר בכל אדם ואפילו בבני אדם הרקים מהקדושה אשר לא מבני ישראל המה, ועליהם אמר בצלמו פירוש (צלמו) של הנברא. והב' הם בחינת המאושרים עם ישראל נחלת שדי, כנגד אלו אמר בצלם אלקים בראו, הרי זה בא ללמדנו כי יש בנבראים ב' צלמים צלם הניכר וצלם אלקים רוחני נעלם:

העולה מן האמור עד כאן הוא שהשם עלול להטעות אפילו את נושאיו. יתכן מאד שלאנשי האירגון הזה יש כוונות טובות, אבל בפועל - הם בחרו שם שלמצער הוא דו משמעי, וזה עוד לפני שדיברנו על הצלמוות שנגזרת מאותו שורש. אומנם הם בחרו שם מן התורה, אבל מה שהם עושים אינו מתיישב עם הוראות התורה בכלל ועם הוראותיה בפרשות השבוע מַטּוֹת וּמַסְעֵי בפרט. בפרשת מַטּוֹת אנחנו קוראים (במדבר ל"א): [א] וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. [ב] נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ. [ג] וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם לֵאמֹר, הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא; וְיִהְיוּ, עַל-מִדְיָן, לָתֵת נִקְמַת-ה', בְּמִדְיָן. ה' אומר למשה שצריכים לנקום את נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל במדין ומשה אומר לבני ישראל שצריכים לנקום את נִקְמַת-ה' בְּמִדְיָן. ללמדנו שהיינו הך. מי שפוגע, או אפילו רק מנסה לפגוע ביהודים, פוגע בה' יתברך כביכול וגם להיפך. ולא מוותרים לו. ואין שום בעיה לפגוע בו כי הוא ויתר על צלם אלקים בעצם הניסיון שלו לפגוע בנו.

כיבוש הארץ הוא התכלית

מדובר בשנה האחרונה במדבר, שנת הארבעים, על סף הכניסה לארץ. המלחמה במדין מהווה סגירת חשבון ישן לפני שפותחים דף חדש. ואכן, החשבון נסגר בשלמות. [ז] וַיִּצְבְּאוּ, עַל-מִדְיָן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת-מֹשֶׁה; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר. כעת אפשר להתחיל בהתארגנות לקראת כיבוש הארץ. אבל רגע, כבר כבשו מידי סיחון ועוג את הגלעד ואת הבשן, למה לא להסתפק בזה? (פרק ל"ב) [ב] וַיָּבֹאוּ בְנֵי-גָד, וּבְנֵי רְאוּבֵן; וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. [ה] וַיֹּאמְרוּ, אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ--יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה: אַל-תַּעֲבִרֵנוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן. נראה כאילו הם מבקשים קיצורי דרך, חיים נוחים יותר, וכך בדיוק מגיב משה: [ו] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה. בסימן שאלה כמובן. מה זה פה, נהייתם סרבנים?

משה תוהה אם לא מדובר בהיסטוריה שחוזרת על עצמה, הוא מזכיר להם אירוע ישן מלפני כשלושים ושמונה שנים: [ח] כֹּה עָשׂוּ, אֲבֹתֵיכֶם, בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, לִרְאוֹת אֶת-הָאָרֶץ. [ט] וַיַּעֲלוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכּוֹל, וַיִּרְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וַיָּנִיאוּ, אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְבִלְתִּי-בֹא, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, ה'. וכעת אתם מנסים לעשות את אותו תרגיל? טוב לכם בארץ שכבר נכבשה ולא בא לכם להילחם על חבלי ארץ נוספים? אתם ודאי זוכרים מה היו התוצאות של אותה סרבנות עתיקה: [יג] וַיִּחַר-אַף ה', בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה--עַד-תֹּם, כָּל-הַדּוֹר, הָעֹשֶׂה הָרַע, בְּעֵינֵי ה'. זו הייתה התוצאה אז, וכעת אתם חוזרים על אותה טעות [יד] וְהִנֵּה קַמְתֶּם, תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם--תַּרְבּוּת, אֲנָשִׁים חַטָּאִים: לִסְפּוֹת עוֹד, עַל חֲרוֹן אַף-ה'--אֶל-יִשְׂרָאֵל. ומה לדעתכם יקרה עכשיו כתוצאה מהסרבנות שלכם, איך יגיב ה' יתברך? [טו] כִּי תְשׁוּבֻן, מֵאַחֲרָיו, וְיָסַף עוֹד, לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר; וְשִׁחַתֶּם, לְכָל-הָעָם הַזֶּה.

החבר'ה המומים לגמרי מהנאום הנוקב הזה והם מתקפלים. הם לא מכחישים את פרשנותו של משה לרעיון המקורי שהעלו, לא טוענים שהעלה נגדם חשד שווא, שכן מלכתחילה הם התכוונו להשתתף בלחימה על הארץ כולה, שלא עלה בדעתם להתחמק מאחריותם לכלל. הם לא מכחישים וזה אומר שמשה הבין במדויק את כוונתם גם אם הם עצמם לא היו מודעים לה, רצו להתבדל מכלל ישראל. מהלך כזה הוא מסוכן מאין כמוהו לאחדות האומה וזה מה שהבהיר להם משה. כעת הם חוזרים בהם מהרעיון המקורי ומעלים הצעה חלופית: [טז] וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ, גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים, לְטַפֵּנוּ. [יז] וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר אִם-הֲבִיאֹנֻם, אֶל-מְקוֹמָם; וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר, מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. [יח] לֹא נָשׁוּב, אֶל-בָּתֵּינוּ--עַד, הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ, נַחֲלָתוֹ.

משה מקבל את ההצעה הזאת אבל משפץ אותה ביסודיות. הארכנו בכך בעבר (בשנת תשס"ז 2007) ומומלץ בחום גם לעין במקור ובפירוש רש"י. עד כאן נקודות מפרשת מַטּוֹת, פרשה ששמה רומז על חוזק ועוצמה כחוזקו של הַמַּטֶּה. בפרשה הבאה, פרשת מַסְעֵי, התורה מונה את כל המסעות שעשינו במדבר וכך זה מתחיל (פרק ל"ג): [א] אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. [ב] וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי ה'; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם. לפני כשנתיים דיברנו על כפל הלשון והיפוכה, מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם. נקודת העניין היא שנשמה של יהודי יורדת (- מוֹצָאֵיהֶם) בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ, לעולם הזה (- לְמַסְעֵיהֶם) כאשר התכלית היא החתירה המתמדת שלו אל היעד, מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם.

בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ פירושו שהעניק לו יכולת בחירה חופשית כזו שיש לאלקים בכבודו ובעצמו. אפילו למלאכים העליונים אין את היכולת הזאת של בחירה חופשית, ובזה נבדל האדם מכל הברואים שבכל העולמות. בעל התולדות יצחק מאריך בפירושו בעניין זה. הוא מתחיל בעניין הסכסוכים הפנימיים שיש לאדם עם עצמו ושואל: ויש להבין למה עשה הקב"ה זאת הרעה לאדם, שכל מעשיו או רובם יהיו במחלוקת (פנימית)? ובאמת, למה זה טוב, המחלוקת הפנימית הזאת? התשובה, שהוא לעשות לו כבוד גדול, ו(הכבוד) הוא שרצה לתת לו בחירה. ולפי שהוא בעל בחירה, יש מחלוקת במעשיו. שהבעלי חיים אין להם בחירה, והמלאכים אינן בעלי בחירה.

אז הצלם אלקים אכן מזכה את האדם בכבוד, כבוד האדם וחירותו (לבחור) אבל זה רק בתנאי שהוא אכן בוחר. בתנאי שאינו נסחף אחר יצריו האפלים ואינו מתמכר להם. הנה כי כן, הצלם יכול להיות צלם אלקים המזכה את האדם בכבוד, ובצדק גמור, אבל הוא יכול להיות גם החלק הראשון של צלמוות, או צלם בהיכל ר"ל. זו הבחירה שניתנה לאדם ובעיקר ליהודי. כאשר יהודים תומכים באלה שבחרו ובוחרים ברע, הם מעמידים צלם בהיכל. כדאי שיתעשתו ובמקום זה יתחברו לצלם אלקים.