|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אף שההיגיון הצבאי שולל את שחרורו של גלעד שליט בכל מחיר - מחייב הרגש לעשות זאת; ובמקרה המיוחד הזה צריך הלב לגבור על השכל
|
לא 200 אלף הצועדים הם שיביאו להחזרתו של גלעד שליט הביתה. גם לא ישיבה ממושכת של משפחתו באוהל-מחאה אל מול ביתו של ראש הממשלה. רק החלטה קרה, מרה, אמיצה ונחושה של ראש הממשלה, היא שעשויה לעשות זאת.
זוהי החלטה אכזרית מאין כמוה. איש, בוודאי, לא היה רוצה להיות בימים אלה בעורו של ראש הממשלה. גם לא בעורם של ראשי מערכת הביטחון, המשיאים לו את עצותיהם.
ללא ביטוח
צבא, בכל העולם, ובכלל זה גם צה"ל, אומנם איננו חברת-ביטוח. על-פי ההיגיון הצבאי, חייל המגוייס לשורותיו מפקיד את גורלו בידיו, לשבט או לחסד. וכשהוא נופל, חלילה, בשבי, צריך, אכן הצבא לעשות הכל כדי לפדותו ממנו, אלא שלא בכל מחיר. זו גם הסיבה שבנימין נתניהו החליט ששחרורו של החייל החטוף איננו שווה את המחיר היקר מדי שייגבה תמורתו: שחרורם של רבי-מרצחים, עם דם על הידיים, שכבר נידונו לכמה מאסרי-עולם.
אז נכון שההיגיון הצבאי הקר שולל בתנאים שכאלה את שחרורו של גלעד שליט. אימת המחבלים השפוטים אינה מרפה מן המחשבה שלאחר שחרורם הם עלולים לחזור לסורם, ואת המחיר היקר הזה לא מוצדק, לכן, לשלם.
רגש והגיון
ובכל זאת, במקרה המיוחד הזה, צריך הרגש לגבור על ההיגיון. גלעד שליט נמק בשבי החמאס, כבר ארבע שנים תמימות, לא משום שחצה ביוזמתו את קווי האויב. הוא התגלגל לשם בשל מחדל נוראי של אלה שעמדו בראש מערכת הביטחון הישראלית, ועל כן אין הוא צריך לשלם את מחירו. במחיר המחדל הזה צריכים לשאת אלה ששלחו אותו למשימתו הצבאית - אקטיבית או פסיבית, ככל שתהיה.
אז עכשיו צריך ראש הממשלה לחרוק שן ולחזור בו מהחלטתו הקודמת, גם אם קודמו, אהוד אולמרט, הוא שאחראי לפאשלה הנוראה. האחריות היא, בסופו של דבר, שילוחית ואין להימלט ממנה, גם אם מחיר השחרור יהיה, חלילה, אכזרי וכואב.
|
| תאריך:
|
09/07/2010
|
|
|
עודכן:
|
09/07/2010
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
לראובן לייב
|
10/07/10 00:35
|
|
|
|
2
|
|
יגאל נוב
|
10/07/10 22:05
|
|
|
|
|
|
|
בקרוב תתקבל החלטה על המבנה החדש של החוק לעידוד השקעות הון ועקרונות התמיכה הממשלתית בהשקעות ליצוא.
|
|
|
|
|
"שומר מסך" פועל כשהמחשב שובת. אין לפעולתו של השומר הזה כל תנובה ויבול מלבד המתנה רגועה עד שמישהו ייגע באחד המקשים ויגרש אותו מהמסך. איש אינו זקוק לשומר מסך ממש ודומה שכל שומר מסך משעשע רק את עצמו. פעם בכדור הנע מצלע אל צלע, פעם בתמונה מרהיבה של הרים מושלגים ויש כמוני ששומר המסך שלהם הוא ציור צבעוני. כאמור אין לשומר המסך כל ערך מועיל וכל עניינו מתגשם במילה אחת - סתם.
|
|
|
|
|
לפני זמן לא רב, ביולי שנת 2009, יצא מפי השופט יצחק עמית, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, פסק דין אשר קובע כי ילד אשר לקה במה שנדמה בהתחלה כ'התקף פסיכוטי', ישוחרר מן המוסד הפסיכיאטרי בו נכפה עליו טיפול פסיכיאטרי כפוי, ויקבל בביתו - באמצעות אימו המסורה - טיפול אלטרנטיבי מתחום המדיטציה. בפסק הדין ההוא, הכיר השופט עמית באפשרות כי מה שנחזה בתחילה כ'מצבו הפסיכוטי של הילד', אינו אלא 'סוק לונג', היינו, תוצר לוואי של עודף מדיטציה, וכפי שמדיטציה הביא את הילד למצב זה, כך גם מדיטציה תוציא אותו ממצב זה - בבחינת "מי שבישל את הדייסה יודע גם איך לאכול אותה", או "מי ששחרר את השד מהבקבוק יודע גם כיצד להשיבו לשם". פסק הדין ההוא, למעשה - הכיר בנסיבות מסוימות, בעדיפות הרפואה המשלימה על פני רפואה קונבנציונלית. מהו המנגון המשפטי שאפשר זאת? באותו פסק דין היה זה עיקרון המידתיות אשר מכוחו נדרש השופט לבחון - בלא משוא פנים - טיפול רפואי אשר יתאים לצרכיו הקונקרטיים של אותו ילד - עיקרון המידתיות הביא את השופט יצחק עמית דאז לבחון את התאמת הטיפול הפסיכיאטרי שנאלץ הילד לעבור בכפיה - למצבו - ומכוח אותו עיקרון קבע השופט עמית שטיפול כפוי ל"ילד שגודל לחופש" - אינו יכול להתאים. באותה פרשה לא התיימר בית המשפט - כמו אותם ביטניקים של שנות השישים - לקרב עצמו לתורות המזרח או לשיטות ריפוי אלטרנטיביות - הוא פשוט הפעיל באופן ראוי עיקרון משפטי מוכר. הוא לא היה רדיקל. הוא היה שופט ממוצע, שמרן, אשר אמון על המסורת המשפטית ועל בחינת החלטות מנהליות לאור עיקרון המידתיות, ולאור זאת הוא מצא שכליאה במוסד פסיכיאטרי וסימום כפוי אינה יכולה להתאים לילד שגודל לחופש, וכי הגדרתו של הילד כ"לוקה במצב פסיכוטי" אינה עולה בקנה אחד עם מכלול הנסיבות שהוצגו ועם מכלול הנתונים הרפואיים והאחרים של הילד, אשר הצביעו על אפשרות כי מצבו הוא מצב הנובע מ'עודף מדיטציה' ואשר ידוע, מוכר ומטופל בטיבט ובקרב קהילת המודטים בארץ.
|
|
|
|
|
נמרוד רינות, 46, הוא יזם נדל"ן ותיק, שפעל תחילה בישראל, וב-10 השנים האחרונות העתיק את מרכז פעילותו, וגם את מגוריו, למזרח אירופה. יחד עם יולי עופר הקים מערכת חברות ופרויקטים בהונגריה, סלובקיה ומדינות שכנות. עתה החליט לחזור לישראל ולהשקיע גם בה. זוהי חשיפה ראשונה שלו, המבוססת על ראיון ועל הרצאה שנשא השבוע בפורום סגור בתל אביב.
|
|
|
|
|
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
