גיור כהלכה - לא גחמת הרגע

אל לנו לבטל את הגיורים הרפורמיים אשר נערכו בארה"ב שלא לפי ההלכה האורתודוקסית כלשונה, ועלינו להכיר במתגיירים הללו כמובן כיהודים; מאידך-גיסא, יש לחייב את המתגיירים הרפורמים המגיעים להתיישב במדינת ישראל לעבור עידכון חינוכי-הלכתי לפרק זמן מסוים עם הגיעם לישראל. זהו נוהג מקובל בנושאים אחרים כגון רפואה ועריכת דין. גם עורך דין או רופא המגיעים מישראל לחו"ל וההפך, חייבים בהשלמת לימודים. יש לחייב לעבור את השלמת הידע בנושא הדתי כך שיתאים לתנאים המקובלים והמוסכמים במדינת ישראל, אך אין לחייב את הבא-החדש להחזיק במנהגים אורתודוקסיים או רפורמיים, איש-איש באמונתו יחיה.

חשוב מכך, רבים מתושבי ישראל נוטים להתכחש לעובדת יסוד קיומית עבורם והיא, כי ללא יהדות התפוצות, קשה לראות כיצד מדינת ישראל הייתה שורדת משך שנות קיומה ואם בכלל הייתה קמה מכל וכל. הבה ונציג זאת בקצרה: "ללא יהדות התפוצות, אין למדינת ישראל קיום". ומן הצד השני של המטבע, ללא מדינת ישראל עצמאית בטוחה וחזקה כמדינת מקלט בעיתות חשרת עבים אנטישמית, גם מצבה של יהדות התפוצות לא היה, הווה ויהיה מזהיר ביותר.

הידברות והבנה הדדית למניעי כל צד, רפורמי כאורתודוקסי, הן צו השעה ואין הדבר נוגד את מניעיו ושיקוליו הלגיטימיים של כל צד; רוצה לומר, התפתחות הדיון בנושא הגיור למשבר פנים-ישראלי יחדיו עם יהדות התפוצות, הינו משגה חמור ויש להימנע קטגורית ממנו, יהיה אשר יהיה. ולמי שעדיין לא הבין, הפתרון לבעיה, זה, ניתן כאן במשפט האחרון:

חלקי העם היהודי תלויים סימביוטית האחד בשני בלא יכולת להפרידם. באם הבנה זו תחלחל בכל חלקי העם, במדינת ישראל ובתפוצות, הרי שיחסי גומלין תקינים בינינו ליהדות התפוצות יקבלו סיכוי לעלות על ישורת משותפת ומפרה הדדית.

הרב'ה (רבנית) הקונסרבטיבית ג'לי שונפלד, ראש "כנסת הרבנים של התנועה המסורתית העולמית", מאחזת עיני הציבור בישראל ונסמכת בכך על הבורות הישראלית בכל האמור ליהדות ארה"ב. טענתה כי ישראל מאבדת את הדור הצעיר האמריקני עקב חוק הגיור החדש, הינה אחיזת-עיניים ואינה נסמכת על עובדות.

מאידך-גיסא, אותה הבורות המסורתית והפניית כתף קרה של תושבי ישראל ליהודי התפוצות הינה משגה חמור. ראיית יהודי התפוצות כפרה חולבת, כאלו המשמשים מגן חיצוני, פוליטי, מדיני ובעיקר כלכלי למדינת ישראל אינה הוגנת, מסוכנת ואף ניתן לכנותה מאוסה. קשרי ישראל עם יהדות התפוצות חייבים להיות מושתתים על שותפות גורל, כבוד ואינטרס הדדי באשר אין זכות לאיש - לא בישראל ולא בתפוצות - לבקר או חס וחלילה לגנות מניעיו של כל צד בישיבתו באשר הוא יושב.

הפתרון שנכתב בהצעת החוק החדשה, אשר היוותה חלק מוסכם לכניסתה של מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה, הינו מידתי והגיוני ומביא בחשבון את צרכי כל הצדדים מבלי לוותר על עמדות עקרוניות. אין צד מנצח ומפסיד כאן, כל צד ויתר מעט מצידו וכך גם אמור להוות, בנושאים שאינם "יהרג ובל יעבור" לגבי דידו, על-מנת להגיע להבנה הדדית. העלאת הנושא לרמת משבר ממשלתי או כלל יהודי, הינה קלוקלת ואין לתת לכך יד. אל לנו לתת תחמושת נפסדת בידי גורמים מתייוונים אינטרסנטיים בינינו, המנסים לעשות שימוש נלוז בנוסח "קרדום לחפור בו" על-מנת לקדם אג'נדה אנטי-יהודית, דתית או חרדית בינינו. ישנם בינינו אשר אפשר שחפצים לשכוח ולהשכיח כי כולנו יהודים, החרדים, הדתיים, הרפורמים והחילונים, כולנו בנים לאותו עם ואומה יהודית.

אל לנו להיכנס למלחמות דת. אנו עם קטן מדי מכדי שנוכל להרשות זאת לעצמנו. אפשר שבני הדת הנוצרית לא ראו פסול בכך. מלחמות דת פנימיות שיסעו וקרעו את הציבור הנוצרי לאורך ההיסטוריה. כך קתולים נלחמו בפרוטסטנטים. אנגליקנים בקתולים, הכנסייה היוונית והכנסייה הרוסית הפרובוסלבית לא מכירות האחת בשנייה, לותרנים מתעבים ישועים וידם של הכל בכל. לא אצלנו, מריבות דת מעין אלו תגרומנה נזק בלתי הפיך שאין להשיבו.

צודק הרב הראשי הספרדי מר שלמה עמאר, בטענו כי היהודים הרפורמים האמריקנים מנסים לנצל מצוקה מדינית-ישראלית, על-מנת להשיג גיור רפורמי בישראל. אפשר בהחלט כי הדבר נעשה בעידוד חוגים ישראלים הרואים שליחותם בקיעקוע יסודות מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומכוונים לקראת "מדינת כל אזרחיה" ברוח השמאל הקיצוני האנרכיסטי העולמי, תוך שמבצעים מחטף כוחני על כל עם ישראל. אל לנו ללכת שולל אחר פופוליסטים ושרלטנים מסוג זה. יהדות ארה"ב החלה וממשיכה בגיור הרפורמי ללא קשר לגיור האורתודוקסי הישראלי, אלא כתשובה לנהייה היהודית האמריקנית אחר חיים הדומים יותר ויותר לשכניהם הנוצרים. לא נושא הגיור הוא הגורם והסיבה לכך.

לא נושא הגיור, אורתודוקסי או רפורמי, הוא שיקבע את ריחוק או נהיית הדור הצעיר לעבר הדת היהודית. הטוען כך הינו שרלטן המנסה לטשטש עובדות יסוד בחברה האמריקנית, אשר מצידה מהווה אמצעי משווה אדיר בין אמונות ודעות שונות ומערבלת אותן יחדיו בין יהודים לנוצרים להינדו ולשינטו ואחרים (המוסלמים אינם מוזכרים כאן בכוונת מכוון, באשר אמונתם הרצחנית והמתנשאת אינה מתירה להם לגור בשלום עם בני אנוש אחרים).

צודק הרב הראשי הספרדי באומרו כי נושא הגיור, מול גיור כהלכה, אינו עניין למשחק פוליטי או ניסוי חברתי, ככל התנהלותנו הפוליטית ברגיל, בחיי היום-יום. נושא גיור כהלכה הינו בנפשו של העם. הגיור כהלכה הוא ששמר על העם היהודי במתכונתו הנוכחית משך אלפי השנים שחלפו, ואין כל סיבה לחשוב כי הדבר ישתנה גם בתקופתנו. ושוב צודק הרב עמאר בטענתו כי אל ליהדות ארה"ב לנסות להכתיב למדינת ישראל את אורחות חייה.

גם הדור הצעיר בצפון אמריקה אינו מנותק כליל מהוויות העולם. הוא עומד בפני בחירה קשה, אשר לאופן הגיור אין עימה דבר. הבחירה היא האם להתבולל ולהיטמע בחברה הנוצרית (או כל דת אחרת), תוך שמסתיר שורשיו. או להיות גאה ביהדותו ו"לסבול" יחס אנטישמי אפשרי מהסובבים אותו. שתי ברירות מחדל אלו אינן קשורות כלל באופי הגיור.

מכאן גם ברי כי אלו בתפוצות הקושרים גורלם עם היהדות, רואים במדינת ישראל את חוף המבטחים בעבור יהודים, כל יהודי שהוא בתבל, בפני תפניות חברתיות ושלטוניות בארצות שונות אשר עלולות באחת להפוך מדינה ליברלית ושוחרת שלום למדינה חשוכה שוטמת-יהודים ואנטישמית - וכבר היו דברים מעולם - אשר תהפוך באורח טבעי את ישראל לחוף מבטחים. יהודי העולם אינם אטומים לאפשרות זו. שוב, נושא הגיור אין לו ולו דבר עם המתואר לעיל.