חשיבות לימוד התורה

בפרשתנו, פרשת ואתחנן, אנו למדים, בין השאר, על חוכמת העם היהודי, שנאמר: וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים: אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה [דברים ד', פסוק ו']. ונשאלת השאלה - מאין שואב העם היהודי את חוכמתו הרבה? האם יש גניוס יהודי?

התשובה היא פשוטה וחד-משמעית. חוכמת העם היהודי נובעת כתוצאה מלימוד התורה. ומפסוק זה אנו יכולים, בין השאר, ללמוד על חשיבות לימוד התורה.

אחד הנושאים החשובים והמרכזיים ביותר ביהדות הוא לימוד התורה, שעליו נאמר בגמרא [שבת קכו]: "אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם". ולא זו בלבד, אלא שלימוד זה, הוא למעשה מה שמחזיק את כל העולם כולו וקיום העולם תלוי בהבל פה של לימוד התורה. מכאן, שלימוד התורה הוא לא רק כדי לדעת אלו מצוות עלינו לקיים, והיאך עלינו לקיימן. אלא שלימוד התורה, הוא זה שבפועל מעמיד ומקיים את כל העולם. נובע שיהדות המשולבת עם לימוד תורה - היא היהדות האמיתית והנכונה.

הרמב"ם מחייב לימוד תמידי. לדבריו, כל אדם חייב ללמוד בעצמו עד סוף ימי חייו, גם אם הוא חולה וגם עיוור. כל אדם חייב ללמד את בנו ואת בן בנו ולהעמיד לו מלמדים. יש להרגיל את התלמיד ללמוד ביום ובלילה. הקהילה חייבת להעמיד מלמדים לילדים. יש הגבלה על מספר התלמידים, יש היררכיה בלימוד מן הקל אל הקשה. כלומר, החברה היהודית היא חברה לומדת.

העם היהודי היה העם היחידי שבניו ובנותיו ידעו לקרוא. עד סוף ימי הביניים היו רק שכבות עילית בכל החברות הלא-יהודיות בעלות יכולת לקרוא, יכולת שנתנה להן שליטה בידע - הכוהנים, האצילים, בעלי הממון. העם היהודי גם תמיד שאף להיות בעל ידע וחוכמה, והראיה לכך היא מעמדו הגבוה של התלמיד חכם. הוא זוכה לא רק לתהילה אלא לשידוכים הטובים ביותר. כלומר, לשאת בת עשירים שאביה יכול להבטיח קיום לבני הזוג. התלמיד החכם מוצא בת זוג שהנישואים עמה מבטיחים לו יכולת לימוד ארוכת שנים ללא הפרעה. ואם לבת הזוג יש גם שושלת יוחסין של משפחת רבנים מפוארת - עדיף. לבני הזוג נולדים ילדים רבים ההולכים בדרכי אבותיהם. יש הרבה דוגמאות של שושלות תלמידי חכמים. לרש"י, המפרש הגאוני של התנ"ך והתלמוד, היו שלוש בנות. שתיים מהן הביאו לו נכדים מפוארים: רבנו תם הבולט מבעלי התוספות, הרשב"ם, רבי יום טוב, הריב"ם, רבי יצחק הזקן מבעלי התוספות ועוד.

מעבר לחשיבות הרבה של לימוד התורה כאורח חיים, יש ללימוד יתרונות רבים אחרים. העובדה שעם ישראל, במשך אלפי שנים, ידע, למד, קרא, שינן וכתב, כאשר שאר הסובבים אותו היו בורים ועמי ארצות, גרמה להתפתחות המופלאה של העם היהודי. אומנם הקב"ה הבדילנו מן הגויים, אך אנו, בכוחות עצמנו, התעלינו מסביבתנו הפראית והלא מפותחת, וזיקקנו את נשמתנו, כמו גם את מוחנו, בזכות לימוד התורה, שחידד את מוחנו והשביח את יכולתנו.

יהודים בכל העולם, בכל מצב וכמעט בכל עת, בין במזרח ובין במערב, בין בעוני ובין ברווחה יחסית, בין תחת דיכוי והשפלה והן תחת חופשיות יחסית, תמיד, אבל תמיד למדו תורה, שאפו ללמוד, להחכים, להשכיל ולהבין היטב את העולם מסביב - שלא כמו הגויים סביבם, ששאיפתם הייתה לסיים את יום עבודתם, לקנות כוס יין טוב ולעלות על יצועם, ממש כמו הבהמות אותן גידלו.

לימוד התורה ורדיפה אחר חוכמה ועומק רוחני הם ייחודיים לעם היהודי, והראיה לכך היא, שגם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, יכולת הלמידה, השכל החריף וההבנה טמונים בהם כ"גרסא דינקותא". הדוגמה הטובה ביותר לכך, היא זוכי פרס נובל היוקרתי. העובדה היא שלא פחות מ-164 חתני פרס נובל הם יהודים, או ממוצא יהודי. המספר הכללי של הזוכים הוא 786 אישים - כלומר, שיעור היהודים בין מקבלי הפרס הגיע ל-20.9 אחוזים, בעוד ששיעורם באוכלוסיה העולמית מגיע ל-0.2 אחוזים. וכל זאת בזכות לימוד התורה. אם לא שלהם, בטח של אבותיהם.

יהי רצון שנדע להמשיך ולהחכים, להגדיל תורה ולהאדיר, תוך שילובה בעבודה, ונזכה לחיות באושר ובבטחה בארצנו.