שוב נחשפו, ובמקרה, חלק מהנורמות המקובלות אצל בכירי פרקליטות המדינה שלנו. רונית תירוש רצתה שיסידרו לה אישור רטרואקטיבי לשמירת זכויות מימיה במשרד החינוך, מה שהיה מסדיר לה פנסיית ענק מקופת המדינה, אבל העסק לא היה חוקי ונציבות שירות המדינה סירבה לתרגיל.

אבל לתירוש הייתה חברה בשם נורית אלשטיין, עו"ד בכירה בשירות המדינה, שהכינה עבור נציבות שירות המדינה "חוות דעת פנימית" בנושא. יעני יעוץ משפטי פנימי של פרקליטות המדינה לנציבות. רק שבמקרה נתפסה התכתבות סודית שהתרחשה במקביל בין אלשטיין (עובדת המדינה) לתירוש (התובעת את המדינה) ומתברר שהשתיים היו "מתוקות" זו לזו. הטיוטא הפנימית של הפרקליטה, שהועברה בסתר לתירוש לתיקוניה והערותיה, נתגלתה כשהיא נושאת עדות לחילופי ביטויי חיבה שבמצב רגיל אתה מוצא אותם במצעד הגאווה, לא במסמכים של משרד המשפטים.

מישהו אמר משהו על הפרת אמונים של אלשטיין? מישהו אמר משהו על ניגוד עניינים? מישהו אמר משהו על ניסיון להונאת קופת המדינה בכמה מליוני שקלים?

ואל תחשבו שהמקרה של תירוש ואלשטיין הוא בודד. חצי פרקליטות עסוקה בהסדרת דברים כאלה לחברים. מה הסיכוי שמישהו יגלה אי פעם איך הוסדרו למישהו קרקעות, אחוזי בניה, ביטול הליכים, תוספות לפנסיה, חנינות תמורת תשלום, עסקות כופר או אישור לברוח לחו"ל (וד"ש לדן כהן, שופט וידיד).

במדינות פרה-היסטוריות ומיושנות כמו אנגליה, גרמניה או שויץ היו שתיהן, אלשיין ותירוש הולכות הביתה כשבעקבותיהן התובע הכללי. במדינות חסרות סיגנון כמו ארה"ב הן היו עפות מייד לידי מחלקת חקירות פדרלית וחבר מושבעים גדול. רק שפה הן התיישבו שתיהן בכנסת. תירוש כח"כ ואלשטיין כיועצת המשפטית שלה, כשלצידן צוחק ח"כ נחמן שי, שעשה תרגיל הרבה יותר מוצלח ולוקח לכיס פנסיה מצה"ל. באישור היעוץ המשפטי, כמובן.

והכי חשוב שתקשיבו לפרקליט המדינה משה לדור, שיחזור ויסביר לכם למה אסור להקים יחידה שתחקור שחיתויות ורמאויות בפרקליטות המדינה. הוא יודע למה. ביום שזה יקום הפרקליטות תיוותר ריקה.

פלייבוי משיקים אתר אינטרנט חדש שיהיה בלי פורנו, כדי שעובדים יוכלו לגלוש אליו בגלוי גם במקומות העבודה שלהם. זה התחיל עם שוקולד ללא סוכר וממשיך עם פלייבוי ללא סקס. העולם בפלסטיק.

בנובמבר 2009 פרסם ראש ישיבת "עוד יוסף חי" מיצהר ספר המסביר איך מותר להרוג גוי כהלכה. בטח ספר יסוד חשוב מאד ביהדות, ומדריך שימושי לציידי האדם החמושים בגבעות השומרון.

כמה ארגונים הגישו תלונה נגד המחבר בגין הסתה וגם עתירה (שנדחתה) נגד הפצת הספר בטענה שהוא מסית לרצח. זה שאת תלמידיו של הרב שפירא הזה לא צריך להסית לרצח ערבים זה לא רלוואנטי לענייננו. המשטרה התבקשה לחקור והיא חוקרת.

השבוע, 8 חודשים אחרי שפורסם הספר, הגיעה המשטרה בארבע בבוקר לביתו של הרב שפירא בהתנחלות יצהר ועצרה אותו לחקירה על הספר. היא גם אספה 30 עותקים מהספר כראיה. וזה מריח רע. למה 4 בבקר? וכי היה חשש שאם הוא יוזמן טלפונית לחקירה הוא יגזוז זקן ופיאות, ימלט מהשטחים לארץ וימצא מחסה בבתי הקפה בשינקין? ולמה 30 ספרים? וכי יש הבדלים בין האותיות שנדרש להעבירם למז"פ?

איש לא טוען נגד זה שהמשטרה חוקרת כי זו חובתה, אבל למה היא מתעקשת תמיד לפעול בצורה כה מטופשת וחסרת פרופורציה? כדי להראות לתושבי השטחים שהם מקבלים ממנה אותו יחס שמקבלים ממנה גם הישראלים שבתוך הקו הירוק?

נבחרת תלמידי ישראל ירדה למקום ה-53 באולימפיידת המתמטיקה העולמי, כאשר לפני 10 שנים היינו במקום ה-11. הרמה הירודה הזו הייתה כאן אותו דבר גם לפני 10 שנים, אבל אז היו עדין בבתי הספר הרבה ילדים מהעליה הרוסית, והם שהביאו אותנו להשגים במתממטיקה. היום הרוב הם כבר ילדים תוצרת הארץ שלמדו כאן, והתוצאות בהתאם.

לשנה הבאה מתכנן משרד החינוך להכין נבחרת טובה יותר, ויעלה כמה שיעלה. בטח יביאו שחקני חיזוק, אולי תלמידים זרים שלמדו בסין ובארה"ב, כי מי שמלמד כאן מתמטיקה עם מורים שחתמו על חוזה להורדת שכרם לשעה כי חשבו שככה יעלה שכרם הכולל, שלא יתפלא שגם התלמידים שלהם לא יודעים חשבון בסיסי.

טורקיה, אגב, נמצאת במקום השמיני. אין קשר לתוצאות המשט, אבל יש קשר לרמת החשיבה והתכנון. אירן במקום ה-16, עדין 37 מקומות לפנינו . בואו נקווה שאין קשר בין רמת המתמטיקה לתוצאה הסופית, כי אם יש, אז הגיע הזמן שתבינו עד כמה רדודים ועלובים הם מי שמנהלים את מערכות החינוך שלנו ובעצם – עד כמה הם מסוכנים לעתידנו.

מבקר המדינה השתולל על אילן לוין, הממונה על השכר במשרד האוצר, שהגיע מיוזמתו לוועדה לביקורת המדינה בכנסת לטעון נגד שכרם המנופח של עובדיו של לינדנשטארוס. עובד ביקורת בישראל מרוויח יותר משר בממשלה ועובדיו של לינדנשטראוס לוקחים הביתה משכרות של 30-40 ואף 50,000 שח לחודש, וזה לפקידים שהולכים הביתה בשעה שלוש.

לינדנשטראוס, כמו כל עסקן הסתדרות משנות ה-50, השתולל נגד היוזמה לברר למה הפקידים שלו מרויחים יותר מתעשייני יצוא, ובעיקר זעם מדוע הודלף דוח ממירכז המידע של הכנסת, שגילה שהאוצר צודק והביקורת שודדת את הקופה הציבורית.

מרכז המידע של הכנסת נועד לאסוף נתונים לקבלת החלטות וברור שנתוניו חייבים להיות גלויים לציבור. רק כשמדובר בחשיפת מבושתם של אנשי הביקורת, נשכחים מלינדנשטראוס כל הדברים שהוא זועק עליהם נגד אחרים ובכללם חובת הגילוי הנאות ודיווח אמת. מסתבר שמתחת לקליפה החיצונית של יחסי ציבור מנופחים מסתתר הלינדנשטראוס האמיתי: עסקן של ועד עובדים שאוי ואבוי למי שיגע בחלקת האלוהים הקטנה שלו.