הסופר והמאייר היהודי ברונו שולץ נרצח על-ידי הנאצים בגלל, ככל הידוע, סכסוך בין שני קציני ס.ס. הוא היה תחת חסותו של אחד מהם, קישט בציוריו את קירות חדר-הילדים שלו. כאשר אותו קצין שלח להשמדה יהודי שהיה בחסותו של נאצי אחר, האחר החליט על מדיניות של "תג מחיר": אתה הרגת את היהודי שלי - אני אהרוג את היהודי שלך. זוהי המשמעות המוסרית של מדיניות ה"תג מחיר" שנוקטים הקיצוניים מבין ה
מתנחלים.
יש להם סכסוך עם הממשלה, שזרועותיה בשטחים הורסות מדי פעם בנייה בלתי-חוקית שלהם ב"מאחזים". כתגובה הולמת מבחינתם, הם קבעו לכל מקרה כזה "תג מחיר". את המחיר הם אינם גובים מן הממשלה ומעושי שליחותה בשטחים, אלא מהפלסטינים שבחסות הממשלה, חסותנו. המקרה האחרון שהתפרסם השבוע היה באזור שכם והתנחלות "הר ברכה". במובלעת היהודית בחברון, שבה חיים עדיין יותר מעשרים אלף פלסטינים, "תג מחיר" הוא מדיניות כמעט רשמית הנמשכת כבר שנים, והשלטון לא גובה שום מחיר מהמתנחלים שם.
כל ישראלי שאיננו ממתנגדי המשטר, והממלא את חובות הנאמנות כלפיו, כולל שירות צבאי בסדיר ומילואים, יש לו חלק באחריות למצב זה. כמעט כל ישראלי כזה מתעלם מן המצב, משתדל לא לדעת, ומתנער מאחריותו המוסרית. גם בעניין זה נכון לעשות השוואה עם אנשים טובים במדינות-רשע שלא השתתפו בביצוע הפשעים, אבל השלימו, ואחר-כך התנערו מאחריות.
אלה בינינו שאינם מאבדים את עצמם לא-לדעת נקלעים למצוקה: עליהם לקבוע לעצמם מה לעשות כדי, מחד גיסא, למלא את חובת הנאמנות למשטר המקיים ואף מטפח הסדרים כאלה של רשע ופשע מאורגן בשמנו; ומאידך גיסא - למלא את חובת הנאמנות לערכים אנושיים בסיסיים, לכל מה שאהבנו ושמרנו עליו בארץ הזאת. ויש גם נאמנות לחוק, שהמשטר מפר בגלוי ובזדון ולאורך ימים, ומתכוון להמשיך בכך ככל שניתן לו. קיימת גם הבעיה האישית, שקשה יהיה לטאטא אותה מתחת לשטיח עד אין סוף: איך למלא את חובת כבודנו העצמי, איך נישא ראש להביט בעיני ילדינו ובעיני העולם, כאשר ישאלו אותנו "איפה הייתם אז?".
איך אפשר להיות מתנגד-משטר במציאות שלנו? - על כך כל אדם שרוצה בכך חייב לתת תשובה לעצמו. אין איש יכול לקבוע במקום זולתו מהו הקו האדום המוסרי שעליו "ייהרג ולא יעבור". אבל אפשר להציע כמה דרכי פעולה, לאלה שעדיין אינם רואים את הסתירה ואת התהום המוסרית בין נאמנותם למדינה ונאמנותם למשטר.
ראשית, למי שיש קשר לארגון פוליטי כלשהו, צריך לדרוש ממנהיגיו תגובה עכשיו, תגובה הכי חריפה שיש, כמו שמגיבים כשצריך להגן על עצם קיומה של המדינה מפני אויב נחוש שקם לחסל אותה כישות וכמהות. מדינה, כמו אדם, איננה רק גוף אלא גם נשמה, והמשטר של "תג מחיר" הוציא לישראל את הנשמה שבזכותה אנחנו מזדהים עם המדינה. הדרישה מהגופים הפוליטיים המדברים בשם דמוקרטיה, חוק, צדק ושלום, צריכה להיות אולטימטיבית, במשמעות זו: או שתעשו מה שנדרש כדי להציל את ישראל מהתדרדרות מוחלטת לפשע עכשיו - או שתאבדו בעינינו כל זכות מוסרית להיחשב לבני אדם ראויים לשמם, ולנציגינו.
אין כל ספק שאילו רצתה, הייתה הממשלה עושה סדר בשטחים. אין טעם לתת לנתניהו ולברק עצות ואין סיבה לכך, זה רק עניין של רצון אצלם, הם אינם רוצים. רק אם יכריחו אותם הם יהיו מוכנים לעשות שם סדר. והלוואי שהיה מתעורר זעם ציבורי, ולא לחץ חיצוני, שהיה מכריח אותם. העניין הוא בתחום האחריות האישית לא רק שלהם אלא של כל אזרח חופשי: לקבוע לעצמנו את הקו האדום, אשר אם יחצה אותו המשטר - לא נשתף איתו פעולה. בלי הקו הזה אין אפשרות של התמצאות מוסרית במציאות כמו שלנו, ולא יהיה גבול לגלישה במדרון.
