מאז הבחירות מעניקה ממשלת נתניהו שפע של ויתורים לרש"פ, שמצידה לא רק שלא נתנה שום תמורה, אלא גם נקטה נגדנו בצעדים עוינים, בהתאם ליכולותיה.
כעת, כדי שהוד מעלתם מנהיגי הרשות, יואילו לשבת במחיצתנו לשיחות ישירות שבהם ידונו במסירת לב מולדתנו ל"עם הפלשתיני" שלא היה ולא נברא, צריכה ישראל לשלם בשלל מחוות והקלות.
גם לשיטת מצדדי נוסחת "שתי המדינות", יש לנהל מו"מ שבמסגרתו יגיעו למטרה הנכספת כתוצאה מהסכמה, קביעת נוסחה לשלום וויתורים הדדיים. מבחינת הרש"פ, אחת המטרות העיקריות היא קבלת חזקה מדינית על הקרקע. מבחינת ותרני ישראל, הויתור על הקרקע והשליטה עליה הוא האקט האחרון, הסופני ושיאו של תשלום המחיר.
אבו מאזן עדיין לא הואיל לפגוש את נתניהו וכבר קיבל בחינם הקפאת בניה רשמית, שערורייתית, המיועדת רק כלפי יהודים. קדמה לה התפנית ההיסטורית של נתניהו בעד מדינה פלשתינית, שעשה על דעת עצמו, ללא דיון, ללא הצבעה ובניגוד למצע מפלגתו והבטחותיו. למרבה הביזיון הקפיא נתניהו דה-פקטו גם את ירושלים.
יחד עם שרשרת הויתורים הללו ספג נתניהו וכל עם ישראל יריקה בפרצוף בדמות הטלת החרם הכלכלי על מגזר בישראל, ה
מתנחלים. השתיקה המשפילה של ה
ממשלה נוכח החרם מהווה השפלה ופגיעה במדינה כשהנזק למתנחלים הוא כלכלי בלבד, אם בכלל. נתניהו עצמו כינה את התנהגות זו של הרש"פ "מלחמה כלכלית", שאותה ספג ללא מחאה.
כעת הוא שוקל את האפשרות להעביר לריבונות הישות העויינת הזו שטחים בדרך לעיר הערבית "רוואבי", הנבנית מצפון לרמאללה. מעניין שבבניה הזו דווקא תומכת ממשלת ההקפאה בהתלהבות.
אין שום צורך אמיתי בהעברת השליטה בשטח כדי לסלול את הכביש לעיר. הערבים יכולים לנסוע בכביש בשליטה ישראלית כמו בכבישים רבים ביו"ש. מדובר בדרישה מדינית, שנועדה לקדם דה-פאקטו את הקמת המדינה הפלשתינית, גם באורח חד-צדדי. הם אומנם דורשים להעביר את השטח מA ל C , אבל מעבר ל-B אינו פחות חמור, B הוא כמו אור כתום ברמזור - תכף מתחלף.
להלן רשימת המפלות המגולמת בתוכנית זו:
א. בכך תחמיר ישראל את מסלול המחוות, לפיו אנחנו אלה שצריכים לשלם על עצם הנכונות לשבת אתנו למשא-ומתן - מסלול שכבר נחל כישלון-רבתי בפרשת ההקפאה, שלא תרמה מאומה להגמשת עמדות, או לקידום המו"מ.
ב. בעוד שההקפאה הייתה בלימה של אחיזה יהודית, העברת השטח היא בניה בשטח של אחיזה ערבית בעלת משמעות מדינית, על חשבון האחיזה היהודית.
ג. חמור מכך, בכך גם תחזור ישראל גם למסלול הנסיגות, שפסקו בשנים האחרונות - הפעם האחרונה הייתה בתקופת רוה"מ דאז
אהוד ברק, שביצע את הסכם הנסיגה של נתניהו מוועידת וואי (למעט, כמובן, הנסיגה החד-צדדית בתוכנית ההינתקות).
ד. חמורה שבעתיים עמדת ראש הממשלה ולפיה ההחלטה בסוגיית הנסיגה תתקבל בקבינט בלבד, ללא דיון והצבעה לא בממשלה ולא בכנסת. עד היום, כל ההחלטות על מסירת חבלי ארץ ישראל לידיים זרות (הסכמי אוסלו, חברון, וואי, ואפילו תוכנית ההינתקות שלא כללה הסכם) התקבלו גם בממשלה וגם בכנסת. יש בכך משום זלזול במעמד הממשלה והכנסת, זילות של משמעות הנסיגה מחבלי מולדת והתחמקות מהעמדת המהלך במבחן דמוקרטי.
ה. מדוע הנסיגה הזו חמורה מקודמותיה:
1. מדובר בנסיגה שאינה במסגרת הסכם חתום, אלא מחווה על עצם הנכונות להידבר, כאילו המו"מ הוא אינטרס רק שלנו ולא של שני הצדדים.
2. חמור במיוחד שרעיון זה עולה בתום 5 שנים להינתקות, אחרי שכמעט כל החברה הישראלית ובראשה ראש הממשלה
בנימין נתניהו, הפיקה את לקחי ההינתקות, ולפיהם אין לסגת ללא תמורה.
3. זוהי נסיגה המנוגדת להחלטות ממשלה, שהתקבלו בממשלת נתניהו הראשונה (בינואר 1998), כהכנה להסכמי וואי. הממשלה ערכה אז בדיקה מדוקדקת ביותר של הנתונים, השתתפה בסיורים מוסקים, ניהלה ישיבות עם מיטב המומחים, וקיבלה 2 החלטות (החלטה מס' 3141 והחלטה מס' 3153), בהן נקבע כי נסיגה מעבר ל 9% של השטח מסוכנת לאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, ולא תתבצע. החלטות אלה התקבלו עוד קודם לאירועי ספטמבר 2000, בעידן התמימות שלפני מלחמת אוסלו, והרבה לפני עליית החמאס. בפועל, בהסכם וואי ויתר נתניהו על 13%, אותם מסרנו עד תום. כל שטח נוסף שיימסר הוא חריגה מהמקסימום המותר, כפי שנתניהו עצמו הגדיר אותו. חריגה מהחלטותיו שלו בקדנציה הראשונה שמה ללעג כל החלטה ממשלתית על קווים אדומים כלשהם, ובכל נושא.
4. בניגוד לנסיגות הקודמות - זו נסיגה המוצעת לאחר תום עידן התמימות, למרות ולאחר כל מה שכבר למדנו על בשרנו בנסיגות הקודמות, על הקשר בין נסיגות ובין טרור, ולמרות שברור כי אנו מוסרים שטח להנהגה וירטואלית המסרבת לערוך בחירות מידע ודאי שהחמאס ייבחר. אין רמאות עצמית גדולה יותר. אף אחד משרי הקבינט שירימו אצבעותיהם בעד המהלך הזה, לא חושב באמת שהוא יביא שלום (ציטוטים לא חסרים). מדובר בחולשה והיעדר יכולת לעמוד בלחצים המובילים למהלך שכולו חוסר אחריות לאומית, ביטחונית ומדינית.
5. זו נסיגה המובילה בהכרח לעקירת ישובים. יצירת הגוש הפלשתיני הענק בין אריאל לירושלים תאיים לנתק את מזרח בנימין ממערבו, תפגע במרקם החיים של המתיישבים בבנימין, ותהפוך הישובים היהודיים הסמוכים (עטרת ונווה צוף) ל"מובלעות". זו בדיוק הייתה תוצאת הנסיגה האחרונה שביצעה ממשלת נתניהו הראשונה בצפון השומרון (במסגרת הסכם וואי), כאשר יצרה גוש פלשתיני ענק בין ג'נין לשכם, ובכך הפכה את ישובי צפון השומרון למובלעות, שבהמשך נעקרו ונהרסו במסגרת תוכנית ההינתקות של שרון.
6. מדובר כנראה בתחילת מסלול חדש של מסירת שטחים בעוד מקומות. אחד מהם הוא שטחם של הישובים שנהרסו בצפון השומרון, גנים וכדים, המוגדרים עד עצם היום הזה כשטחי c. מסירתם תיצור רצף מסוכן ביותר בין "ארץ הג'יהאד האיסלאמי" כפי שכינה ראש השב"כ את צפון מזרח השומרון שנמסר במסגרת אוסלו ווואי, לבין אזור ג'נין.
7. העיר רוואבי קמה - וזה רשמי! - כחלק מ"תוכנית פיאד" שמטרתה המוצהרת: בניית המדינה הפלשתינית דה-פאקטו, באופן חד-צדדי וללא צורך בהסכם. המיקום שלה נקבע בכוונה תחילה בדיוק בנקודה בה ניתן לחבר גוש פלשתיני ענק בין אריאל לירושלים, והדינאמיקה של ויתורים ללא מו"מ, כלומר ללא שום מחיר המשולם ע"י הצד השני, מובילה להקמת מדינה פלשתינית ללא כל מחוייבות מצידם.
מי שחושב שהתמונה הפסטורלית המיוחצנת של השלווה בערים הערביות תימשך לנצח, שוכח שהוא רק במערכה הראשונה. האקדח של הכוח הערבי הנבנה ע"י האמריקנים בתמיכת ישראל ושל החרם העויין והמשפיל שהופיע במערכה הזו יירה עלינו במערכה הבאה. התשובה של ממשלת נתניהו לתסריט כזה היא לשפוך בנזין על האש לבצע עוד ויתורים.
