"קדימה - להשמיד את מדינת ישראל"

ראש הממשלה מחוסר ההכרה, אריק שרון, פעל יחד עם פורום החווה ויחד עם אנשי שיווק, פרסום ואסטרטגיה, ונקט בשיטת "אם אינך יכול לנצח אותם - הצטרף אליהם". וכך ראש הממשלה שרון החל להשתמש בתקשורת במקום שזו תשתמש בו. החלה להירקם מערכת יחסים סימביוטית בין התקשורת לבין פורום החווה, ובתקופת שרון עבר ניהול המדינה מהממשלה ומהכנסת למשרדי פרסום, תדמית ואסטרטגיה. עוד בטרם ההינתקות כולנו זוכרים כיצד "מותג" אריק שרון מחדש, כסבא חביב. דימוי זה ריכך את הזיכרון הצורם של רבים בציבור כלפיו. כמו-כן, שרון שמר על דממת אלחוט ביחס לתקשורת ומיעט להתראיין. טקטיקה זו, שיועציו האסטרטגיים, אדלר וארד, הגו עבדה היטב. אריק שרון הפך להיות ראש ממשלה נערץ שכל מוצא פיו הפך ליקר מפז.

התפנית החלה כאשר החלו להיערם כלפיו חשדות לשחיתות, האי היווני, עם דודי אפל, עם ילדיו ועוד ועוד. מרגע שתיבת פנדורה, ששרצה שדים רבים מבחינת אריק שרון, החלה לאט-לאט להיפתח, יועצי התקשורת והאסטרטגים מפורום החווה הגו תוכנית גאונית. וכך, הנץ המובהק, אבי ההתנחלויות, "דין נצרים כדין תל אביב", עשה למרות כל כובד משקלו, פליק פלאק מושלם ועבר לצד האולטרה שמאלני של המפה. באיבחה אחת שינה אריאל שרון את עמדותיו ומסיבות שלעולם לא נדע לאשורן, אלא אם כן יתעורר ויספר לנו, והוציא לפועל את תוכנית ההינתקות. תוכנית ההינתקות היתה, למי שעדיין לא הבין, מלאכת מחשבת של פרסום, שיווק, מיתוג ושימוש ציני בעיצוב דעת הקהל ובהטעיה מכוונת.

התקשורת השמאלנית מייד חיבקה את אריאל שרון, וכהודאתו ואמירתו המפורשת של אמנון אברמוביץ', התקשורת כולה "איתרג"ה את אריאל שרון, וכעומק החקירה כך הייתה עומק הנסיגה. כל החשדות לשחיתות ולפילים נעלמו וכל עוד מימש שרון את אג'נדת השמאל, נמחלו לו כל חטאיו.

לעתים אין צורך להסתבך יותר מידי ויש לראות את הדברים כפשוטם. אריאל שרון, שכבר היה זקן ודעתו לא הייתה צלולה כבעבר, הובל על-ידי בניו, יועציו, עורך דינו, דב וויסגלס, והוציא לפועל תוכנית אנטי דמוקרטית, שפגעה בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של אלפי מתיישבים ושהייתה מנוגדת לחלוטין לדרכו האידאולגית המסורתית.

הגדיל לעשות שרון ובאורח הכי לא דמוקרטי נטש את המפלגה שחישקה אותו מסיבות אידאולגיות והקים מפלגת בזק, מודולרית, שניקזה לתוכה את כל הפוליטיקאים הכי אופורטוניסטים שיש, ובמפלגה חדשה זו, שבסיסה שום אידאולוגיה אמיתית מלבד הנסיגה מעזה ורצונה לשמש קרש קפיצה לכל מי שהצטרף אליה.

וכך חברו להם יחדיו, אלי אפללו, רוחמה אברהם בלילא, הירשזון, דליה איציק, שאול מופז, ציפי לבני, אהוד אולמרט, אבי דיכטר ועוד כל מיני פוליטקאים שאין שום קשר ביניהם. מפלגה זו, במבחן הזמן התגלתה כשעטנז תמוהה, שמשמש כר נוח לעבריינים, כמו הירשזון ורמון, וכן בית מחסה לחשודים בשחיתות כמו אולמרט וצחי הנגבי. למפלגה זו גם חבר בר און, אותו אחד מפרשת בר און חברון. בקיצור אכסניא לא ברורה שמה שמשותף לחלק ניכר מחבריה, הוא נטייתם לשחיתות ולפלילים.

כל אנשי השמאל וכל אנשי התקשורת תמכו במהלך ויצרו מצד אחד דה הומאניזציה למתישביי גוש קטיף, ומצד שני צבעו בצבעים הכי וורודים את הנסיגה מרצועת עזה ואת פירות גן העדן שיצמחו ממנה בניגוד לכל התחזיות השחורות והריאליות שהוצגו ולמרבה הצער התממשו ועוד יתממשו.

מבחן הזמן הוכיח מעל לכל ספק שהאידיאולוגיה האמיתית היחידה של מפלגת קדימה היא שחיתות ובזיזה חסרת רסן של אוצר הספינה הטובעת, לשיטתם. לדעתי, הם כבר זיהו מבחינתם מי ינצח במזה"ת והם בחרו צד. די היה לראות כיצד רמון מייעץ לאנשי הרש"פ נגד האינטרסים של המדינה ועוד מתגאה בכך.

כשקדימה הייתה בשלטון, מתקופת כהונת שרון ועד תקופת כהונת אולמרט. ראשי המדינה לא שלטו, אלא התנהגו כמו שודדים שחוטפים מכל הבא ליד, עד להתפקע. וכעת בפרשות הולילנד ושאר פרשיות שחיתות מגוונות, אנו רואים כיצד מתוך מפלגת קדימה, הפרי הרקוב, צצות התולעים, שחיתות קשה וריקבון שלטוני. בתקופת כהונתה של קדימה, שריה, פקידיה הגבוהים ויועציה התעניינו פחות ופחות בנו הישראלים, ואנשי המערכת השלטונית נהגו בדיוק כמו מנהיגי דרום וייטנאם בסוף דרכה - היינו, צבירת הון אישית - כדי שבעת ההתמוטטות הסופית ירווח להם ולמשפחתם. מי שחושב שדליה איציק, רוני בר-און, רוחמה אברהם בלילא, צחי הנגבי, גדעון עזרא, אלי אפללו וחיים רמון ואולי גם דן חלוץ בקרוב, באמת רואים לנגד עיניהם את טובת המדינה והעם, שיחשוב בשנית.

בינתיים השיח היחידי של מפלגה זו בכנסת הנוכחית זו השתלחות חסרת רסן בקואליציה, בצורה שלעיתים אינה מתיישבת עם ההגיון, האינטרס הלאומי והאחריות הלאומית. זו האמת לאמיתה הקשה. וכל שיח אחר הוא הונאה וזריית חול בעיני הציבור. רמון, אולמרט, הפירסומאים ארד ואדלר, עו"ד ויסגלס וחברי פורום החווה הם אנשים מושחתים ברמות בלתי נתפסות והם ממש מהווים סיכון למדינה. די לקרוא את הספר של בוגי יעלון "דרך ארוכה קצרה" כדי להבין את עומק השחיתות והמסוכנות של אנשים אלה למדינה.

הנה כמה מובאות:

• (עמוד 160) "ראש לשכתו (של שרון), דב ויסגלס, אמר לי באחת הפגישות שבהן ניסה לשכנע אותי לתמוך בהינתקות, שמעמדו הפוליטי של שרון בירידה, ולכן הוא צריך לעשות מעשה. מובן שחשתי שלא בנוח עם הצגת שיקולים שכאלה לרמטכ"ל. הייתה תחושה שאין לפוליטיקה גבולות, וברקע היו החקירות בעקבות החשדות לעבירות פליליות מצד שרון ושני בניו. לכן,עוד לפני שהתוכנית פורסמה במלואה – ללא כל התייעצות עם הרמטכ"ל ועם דרגי המטה האחרים – הייתה לי תחושה ששרון עלול ללכת למהלך שנראה לו שיציל אותו, פוליטית ואישית, גם אם הוא יהיה כרוך במחירים אסטרטגיים גבוהים. אז כבר חייתי את ההשחתה, וצברתי ניסיון וידע לגבי תופעת ההשחתה וההשפעה שיש לה על מקבלי החלטות בישראל...
  
  (ע' 169) "עם השנים התחלתי להיות יותר ויותר מוטרד מדפוס ההתנהגות של אנשי שרון. נתקלתי בתופעות שעוררו אצלי סימני שאלה. מדוע ראש ממשלה שהתנגד לאורך שנים באופן נחרץ לרכוש גז מהמצרים, משנה לפתע את דעתו מהקצה אל הקצה? מדוע עו"ד דב ויסגלס, יד ימינו של ראש הממשלה, מבטיח לפלשתינים להחזיר להם את יריחו במלואה תוך התחייבות להסרת מחסומים שהיו שם גם לפני ספטמבר 2000, בניגוד לעמדת שר הביטחון, ראש השב"כ והרמטכ"ל, ומבלי לקיים דיון על כך - דבר שעשוי (ע' 170) לשרת את האינטרסים של הקזינו שלבעליו הוא מקורב? .... הייתה תחושה שמנהל לשכת ראש הממשלה, עו"ד דב ויסגלס, מנהל את ענייניה של ישראל באופן חסר אחריות. אמירות עמומות, לפעמים גם אמירות סותרות והכחשות, היו חלק מאופן ההתנהלות. לעתים הייתה תחושה ששיקולים אישיים ושיקולים זרים, בלתי ענייניים, משפיעים על האופן שבו מתקבלות החלטות בנוגע לביטחון ישראל, וכתוצאה מכך מתקבלות החלטות על חשבון אינטרסים של מדינת ישראל...
  
  ... מרגע שעלה רעיון ההינתקות, שרון היה ראש ממשלה אחר..לא היו דיונים כלל.. הייתה תחושה ששרון 'סגר מדפים'... היו דיונים על ההינתקות אבל הם היו ביצועיים, לא אסטרטגיים.. (ע' 171) גם מבחינה פיזית חל בשרון שינוי. תחילה לא הבחנתי בכך, אבל אחרים העירו את תשומת לבי ואמרו לי שהוא נראה חולה. ואכן הוא הפך לאדם אחר. הוא איבד את החיוניות שלו. גם קודם לכן סופר על הירדמותו בישיבות, אבל כעת היו יותר מקרים מסוג זה. לפעמים, אפילו בפגישות אישיות, הוא היה עוצם את עיניו. לפעמים לא דיבר לעניין. הינתקות לא הייתה רק השם שהעניקו יועצי התדמית של שרון לנסיגה החד-צדדית מעזה. הינתקות הייתה גם המונח שתיאר במדויק את אופן ההתנהלות של שרון עצמו בניהול המערכה מול הפלשתינים, מתחילת 2004 ואילך."
  
  (ע' 172) "יועצו של ראש הממשלה, דב ויסגלס, ניהל את המגעים המדיניים שנגעו להינתקות באופן חובבני וחסר-אחריות. לעתים הייתה תחושה שהוא ממדר את כל הגורמים הנוגעים בדבר, על-מנת שיוכל לנווט את הדברים כרצונו, כשהוא לא מגלה את האמת כולה אף לראש הממשלה עצמו. אופן ההתנהלות חסר היושרה וקל הדעת של ויסגלס גרם נזק בל ישוער לאינטרסים ישראלים חיוניים ביותר.
  
  (ע' 177) "מה עמד מאחורי התחייבותו של ויסגלס (להסיר את כל המחסומים מסביב ליריחו בניגוד למה שסוכם? א.ה.) : האם עסקי הקזינו היו קשורים לכך? האם העובדה שעו"ד ויסגלס ייצג בארץ את איש העסקים מרטין שלאף, האיש המרכזי בחברת "קזינוס אוסטריה", בעלי הקזינו, ומשרדו טיפל ( ואולי עדיין מטפל) בענייניו של שלאף בארץ, השפיעה על מה שארע? אין לי הוכחות לכך , אך אינני מוציא זאת מכלל אפשרות."
  
  (ע' 184) "למדתי שראש הממשלה המעיט בקריאת עיתונים ומסמכים, וקיבל דיווחים בע"פ על הכתוב בהם. היה לי ברור שזה עלול להיות מקור למניפולציות, וחשדתי שראש לשכתו, עו"ד דב ויסגלס, עושה בזה שימוש."
  
  (ע' 186) "גם עומרי שרון, גם דב ויסגלס ואולי גם ראש הממשלה עצמו קיימו מגעים ישירים ולא ראויים עם קצינים בכירים ולא נשמרה ההפרדה מן הדרג הפוליטי לבין חלק מהקצונה הבכירה. היה לי ברור שמתרחש תהליך של השחתה: קצינים מקבלים הזמנות והצעות ... ולא כולם עומדים בפניהם. יותר ויותר קצינים מבינים שהמסר המועבר אליהם מלמעלה הוא שהקידום שלהם לא ייקבע עפ"י העבודה המקצועית שיעשו ותוצאותיה, אלא עפ"י מידת הקרבה שלהם ומידת הנאמנות שלהם לחוות שקמים."
  
  (ע' 187) "אחרי שבמשטרה התהליך כבר צלח, גבר התיאבון ועלה הרצון להשתלט גם על צה"ל. אלא שאני, ראש המטה הכללי של צה"ל, הייתי החסם בפני התהליך הזה. שרון ידע היטב שלא אניח לו להפוך את צבא הגנה לישראל לחברת-בת של חוות שקמים".

קדימה מציגה באופן גלוי עמדות של מפלגת מרכז, כאשר בפועל היא פעלה בצורה שסיכנה ממש את כל האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל. למי ששכח, אולמרט התחייב כי ישראל תיסוג לגבולות 67, תפנה כ-60 אלף מתנחלים המתגוררים באזורי ריכוז פלשתינים ובתמורה תספח גושי התיישבות כמו מעלה אדומים. עוד התחייב אולמרט כי ירושלים תחולק והשכונות המזרחיות יעברו לפלשתינים והמקומות הקדושים יעברו לשליטה בינלאומית.

אולמרט הסכים לשובם של 50 או 60 אלף פליטים פלשתינים ואף הסכים למסור לפלשתינים שטחים באזור הדרום כדי שהמדינה הפלשתינית תזכה לרצף טריטוריאלי באמצעות כבישים עיליים ותת-קרקעיים.

וכך חושף אבו מאזן בראיון לעיתון הרש"פ אל-איאם בהתייחסו לוועידת אנאפוליס בנובמבר 2007: הוא וראש הממשלה הישראלי דאז, אהוד אולמרט, היו קרובים מאוד להסכמה בשתי סוגיות היסוד של המו"מ, שהן קביעת הגבולות והסדרי הביטחון: "ביחס לגבולות, הסכמנו שהגבולות שעליהם נדון הם האדמות הכבושות. זה היה הסכם משולש שלנו, הפלשתינים, עם הישראלים ועם שרת החוץ האמריקנית הקודמת קונדוליזה רייס. הסכמנו על כך, וכל זה רשום ומתועד בפרוטוקולים, שהאדמה הכבושה היא רצועת עזה והגדה המערבית, ובכלל זה ירושלים המזרחית, ים המלח, נהר הירדן והאגן הקדוש. על סמך ההגדרה המדויקת הזאת של האדמות הכבושות התחלנו, אולמרט ואנוכי, לדון והחלפנו אחוזי תיקון ומפות, והיינו אולי קרובים מאוד, כך שכל צד ידע בדיוק מה יש אצל הצד האחר."

כל זה נעשה הרחק מעיני הציבור והמזל היחידי של מדינת ישראל הוא שאבו מאזן התמיד בסירוב הפלשתיני המסורתי לכל הצעות ההתאבדות של ישראל. סירוב זה בסופו של דבר משרת רק את ישראל בסופו של דבר ומציל אותה מאבדון.

המסקנה הכי ברורה שעולה מהתנהלותם של ציפי לבני ואהוד אולמרט בתהליך המדיני שערכו עם אבו מאזן זה שהנוסחה "כעומק החקירה, כך עומק הוויתורים" היא נכונה ביותר. מכאן ניתן להבין את המנטרה הקבועה של ליבני שהמצב המדיני של ישראל הוא בכי רע רק כי אין תהליך מדיני. האם תהליך של מכירת חיסול של מדינת ישראל הוא הערובה היחידה לשיפור מצבנו המדיני? או שפשוט נתניהו אינו חשוד בשחיתות ובפלילים אז אין לו מניע להיכנס לתהליך מדיני שמוותר מראש על כל האינטרסים החיוניים של המדינה?

לסיום, אם העובדה שראש ממשלה לשעבר ושר אוצר לשעבר, אחד חשוד ואחד מורשע באשמה חמורה של בזיזת הקופה הציבורית, אינה מהווה בעיני הציבור הוכחה חותכת לאופיה המושחת של קדימה, והוכחה שטובת המדינה היא הדבר האחרון שעומד לנגד עיניה, אז אני לא יודע מה יהווה הוכחה. וכעת כשציפי לבני תוקפת את ממשלת נתניהו על כל צעד ושעל, נשאלת השאלה, כיצד היא מסבירה לעצמה את העובדה שהיא ישבה באותה ממשלה עם שר אוצר, שכעת יושב בבית הסוהר בעוון מעילות ענק ושחיתות חסרת תקדים, עם שר משפטים, שביום פרוץ מלחמת לבנון השנייה, בחר לבצע עבירה מינית בקצינת צה"ל והורשע על כך בבית המשפט והוא כעת עבריין מין מורשע, עם ראש ממשלה לשעבר ששובר את כל השיאים בחשדות השחיתות נגדו, עם צחי הנגבי שהואשם בעדות שקר, עם בר און שהיה חבר לתרגיל המסריח בר און חברון ועוד ועוד? מאיפה יש לאישה הזו את החוצפה לבקר ממשלה שסוף סוף דואגת לאינטרס הלאומי באמת ולא מבצעת וויתורים בכל מחיר לפלשתינים שמוכיחים השכם והערב שאין פניהם לשלום אמיתי? האם הרצון שבעולם יקבלו אותנו ויאהבו אותנו מחייב את ממשלת ישראל להתאבד? האם לשיטת לבני התהליך המדיני הוא פתרון קסמים שיפתור את כל בעיותיה של מדינת ישראל? או שמא מעורבים בשיקוליה גם מניעים כלכליים מושחתים כמו של שותפיה אולמרט, הירשזון ושרון? אני לא מאשים אותה חלילה בשום דבר, אני רק מעלה תהיה מושכלת...

ההיסטוריה הרחוקה והקרובה, הוכיחה שאנשים במוקדי כוח יכולים לעתים לכרות ברית עם השטן ובשביל תאוות בצע, שחיתות ורדיפת כבוד, יעשו פשעים נגד עמם. אני בהחלט חושב שקדימה יצאה משליטה ומי שמנהל אותה באמת הם בעלי הון אינטרסנטים ומושחתים שהאינטרס היחידי שלהם הוא לבזוז את נכסי המדינה ולהביא לחיסולה ואת זה יהיה להם הכי קל לעשות עם ממשלת בובות בראשות לבני. כנראה שרמון וחבר מרעיו ממשרדי הפרסום למיניהם, כבר השלימו עם כך שהמדינה שתהיה פה תהיה בסופו של "תהליך שלום" מדינת ישראטין, והם רוצים להבטיח לעצמם כיסא בממשלת ישראטין בראשותו של סלאם פיאד. או שמא הם בכלל רוצים לרפד לעצמם את חשבונות הבנק ולהכין לעצמם מפלט נוח למקרה שיצטרכו לחיות בגלות כממשלה הגולה של מדינת ישראל לשעבר שהם מכרו בחינם לערבים.