יום-הולדת הזוי

השבוע נרתמה העיתונות ונרתם התיאטרון הקאמרי לחגוג את יום הולדתו ה-87 של שמעון פרס. אפילו אין מדובר ביום הולדת עגול. ובכל זאת היו מי שמצאו לנכון להתחכך זה בזה בהנאה ובצהלה בהצגה ההזויה של תיאטרון זה.

לפני חודשים אחדים מלאו 60 שנה לבנימין נתניהו. האם מישהו מן החוגגים השבוע מצא לנכון לחגוג יום הולדת עגול של ראש ממשלה מכהן? לא. נתניהו הוא שק החבטות של אותם חוגגים, למרות שהוא מנסה - בינתיים בלי הצלחה - להוציא את ישראל מן הבוץ האוסלואידי שבו הוטבעה ישראל על-ידי פרס ומרעיו.

האיפה ואיפה הנהוגה בקרב אנשי תקשורת רבים ו"אנשי רוח" רבים ידועה זה מכבר. עצוב שגם משפחה יקרה וכואבת נקלעה שלא בטובתה למציאות צבועה זו. הכוונה למשפחת שליט.

בין מצהלות החוגגים שהתקבצו באולם התיאטרון לא נשמע קולה של אביבה שליט, אמו של גלעד. רק לפני שבועות אחדים, כאשר משפחת נתניהו ציינה את יום הולדתו של בנה, נשמע קולה של אביבה שליט שהתריסה ברוב צערה שגם היא הייתה רוצה לחגוג את יום ההולדת של בנה. כאבה מובן. אבל, ההד שניתן לדברים על-ידי עדר התקשורת אינו משקף כאב כי אם עוינות פוליטית לנתניהו מצד מי שרוכבים על כאבה של משפחת שליט ומנצלים גם אותו לניגוח מכוער של ראש הממשלה.

היכן היה קולה של אביבה שליט והיכן היה קולם של שופרות התקשורת השבוע? מדוע לא נשמע קולה של אביבה שליט מתריסה לעבר שמעון פרס - נביא השקר של ה"שלום" - שגם היא הייתה רוצה לחגוג את יום ההולדת של בנה? מדוע התרסה זו שמורה רק לנתניהו ולאירוע הפרטי בביתו, אך לא לפרס ולאירוע מנקר העיניים שהתרחש השבוע? מדוע התמקמה משפחת שליט דווקא מול ביתו של נתניהו ולא מול ביתו של פרס, שבקרוב יצוין יום השנה ה-17 לאסון שהמיט עלינו ב-13 בספטמבר השחור 1993 ושאת פירות הבאושים שלו אנו אוכלים עד היום?