שתיקה רועמת

שמו המקורי של המחזה הוא "3 גברים טובים" בלשון סגי נהור. בעקבות תאונת פגע וברח, מגיעה אם הילד שנהרג בתאונה וננטש על-ידי הדורס, אל משרד השופט המכובד שידוע ביושרו, כדי לבקש שיפתח בחקירה כדי למצוא ולהעניש את זה שהרג את הילד בן השש.

השופט (שמעון מימרן המכובד ומקרין הסמכות), יושב באותה עת עם שותפו היהודי למערכת הבחירות, ד"ר ברנרדו בקרמן (אלכס פלג הוותיק והטוב), כשבכוונתם לנקות את האורוות מהסיאוב של המישטר הקיים, לכשיזכו בבחירות. האשה, דינה בליי במשחק מרגש ביותר בעומקו, נשמעת לעצת השופט, ופונה בשידורים בטלוויזיה וברדיו על-מנת לחפש את העד היחיד שהיה נוכח בתאונה, שאת מראה פניו היא לא זוכרת, רק את קולו העמוק והמרגיע.

הבחירה בעודד לאופולד לתפקיד העיתונאי\העד קולעת ביותר. לעודד אחד הקולות הייחודים על הבמה הישראלית, מעבר לכשרון המשחק הפנומנלי והרבגוני שלו. למישמע הודעת האשה, הוא מבין שהצילומים שצילם בעת הריגת הילד - הם אוצר בלום, ומספר על כך לאשתו (מלי לוי היפה). הזוג מתחיל לריב על הנושא, האם לגלות או לא את זהות בעל המכונית שדרסה. מה שכמעט גורם לגירושיהם. גם השופט וחברו דנים האם לגלות שמכונית החבר הייתה נהוגה בידי בנו השיכור של הד"ר, או לא. שלושת הגברים בעלי הכוונות הטובות, מגיעים למסקנה שאין לספר את האמת, כי אז הם יכשלו בבחירות, מה שימשיך את מצב השחיתות בשלטון. המשך התפתחות העלילה מפתיע.

המחזה, שתורגם בידי ליהיא ברזל ודניאל אפרת רב הכשרונות, ועיבד וביים אורי אגוז, עם המוזיקה של סרג'ו ווינקוף - תופס את הצופים בגרונם, במתח ובלקח המוטח בפניהם. לא נמשיך לספר, כי את ההצגה הזו צריך לראות כהצגה. איך יד רוחצת יד, איך בכירי המשפט והמשטרה עושים יד אחת עם השלטון, ואיך עיתונאי רודף צדק הופך את עורו ומתקרנף. המחזה המרתק כתוב היטב, מומחז נפלא ומשוחק מושלם ע"י כל השחקנים, כולם בעלי ניסיון ושם, מלבד מלי לוי הצעירה שעושה את ראשית דרכה בתיאטרון. בעלה, שמעון גרשון, היה שם לעודד.

נאחל להקראת המחזה המשובחת הזו לעלות כהצגה, כדי שהקהל כולו יוכל להינות, ולא רק באי הפסטיבל בסופ"ש זה והבא ב-Z.O.A.