|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האיש בבגדים החומים ("טריינינג" כמו של אסירים ביטחוניים) לא האמין שיירו בו באותו אירוע, הוא בכלל לא העלה זאת על דעתו במיוחד לא כשהיה מדובר באותם "נוכחים נכבדים" ולא באותו תפקיד ביטחוני בכיר רם ונחשק - לוֹ הוא היה מיועד אוֹ-טוֹ-טוֹ ועל לא עוול בְּכַּפּוֹ
|
|
שאול דישי [צילום: עדי כספי]
|
|
|
|
|
הייתי עד ראשי (חד-ראשי) ולא נחקרתי על זה. העדפתי, לטובת הכלל והעיקר, לפחות להעלות את זה על הכתב עכשיו. "איזו תועלת זה יכול להביא, האם זה ימנע את החיסול הבא?!" - קשה להאמין, הרי חלומות מן הסוג הזה באים והולכים ממש כמו תלונות על מעשים כאלה ש"הָיוּ" או לכל היותר או פחות -"הוכחשו".
זה התנהל בערבית מדוברת, לא שהם דיברו הרבה ולא זה שזה התנהל. לא הקשבתי במיוחד לחילופי הדברים שקדמו להתרחשות היותר בולטת שבאה שם ותבוא עוד מעט גם כאן בהמשך המיידי הקצר; הם גם היו קצת מרוחקים ממני על מרפסת הגג המוארכת.
"מה אתה מאיים?! הרי אתה לא תירה בי", אמר זה העומד בבגדים חומים ("טריינינג" כמו של אסירים ביטחוניים) אל מי שכיוון אליו מזווית נמוכה אקדח קטן שממש ניראה כמו אקדח צעצוע מפלסטיק עם נקודה אדומה. ללא שהות - הוא ירה לו כדור בראש.
האיש בבגדים החומים ("טריינינג" כמו של אסירים ביטחוניים) התקפל קצת קדימה - רק קצת והוא המשיך לעמוד כאילו רק זה מה שקרה. היורה שהיה רכון על ברך אחת ורגל שנייה פרושה לאחור, הרים קצת את היד וירה בו שוב לתוך הראש עוד שתיים או שלוש יריות. עכשיו שמעתי כאילו מישהו ("קורבן הירי") קצת בוכה אבל זה לא התפתח לבכי גדול, האיש עם ה"טריינינג" החום (כמו של אסירים ביטחוניים) קצת התחלק עם כפות הרגליים קדימה אבל המשיך לעמוד שָׁעוּן לאחור על מעקה הגג.
לא ראיתי דם ולא ראיתי נפילה שלמה. לא הייתי שם לבד על מרפסת הגג עם היורה והקורבן, עמדו שם עוד שניים או שלושה אנשים נוספים בבגדים קצת יותר מכובדים - מבלי שהייתה להם שם שום תכונה או אקטיביות מיוחדת - אחד מהם היה זה שקוראים לו:
"ראש שירותי המודיעין המצריים" והשני - ללא תואר שידעתי עליו כנראה העוזר שלו או "מישהו כזה". זה שהיה בבגדים החומים ונורה מספר פעמים בראש - היה מי שצריך היה להיות "ראש שירותי הביטחון של הרשות הפלשתינית" - כך נודע לי רק בהמשך מגלישה באתרי חדשות זרים. היורה ה"לגמרי לא הססן" - היה ונשאר "אלמוני" - שככל הנראה העלימו אותו עד למשימה הבאה שלו - שגם היא תוסיף ותעלה אותו ככל הבלתי נראה בסולם הדרגות הסמוי של שירותי המודיעין הכלליים.
קצת לפני הנקודה הזאת בה סופקו פרטים ראשוניים על הנוכחים באירוע זה ועל שהתרחש ולא התרחש בו, התעוררתי מעט מעורפל ועייף עם הבטחה לעצמי למהר ולכתוב את זה לפחות כ"עדות יבשה" ראשונית - לפני שאני חס וחלילה אשכח גם את מעט הפרטים שאני בכל זאת עדיין זוכר - מאותו אירוע באותו רגע של התעוררות ולעת עתה. אחר כך ומאז - כמו תמיד ובהתאם לנוהל המוכר והרגיל - הכול "הוכחש" וכאילו "לא התרחש", לא באמת בתוך הראש של האיש שהיה לבוש בבגדים החומים ("טריינינג" כמו של אסירים ביטחוניים) ולא בחלום שבתוך הראש של מישהו - כמו אני - שישן כבר שנים לגמרי בלי בגדים.
|
|
שאול דישי (C) 2010-09-11) כל הזכויות שמורות בפורמלין הפוליטי הבלתי פורמלי.
הכול נכתב מהראש ללא שום עילה ואו סיבה לפגוע במאן-דהוא בכיר או זוטר, או במדינה כלשהי הגובלת או שאינה גובלת בגבולותיה המסומנים והבלתי-מסומנים של מדינת ישראל וגם לא במדינת ישראל עצמה. קול קשר בין הכתוב לבין אירועים שהיו באמת או לא היו בכלל הוא מקרי ואקראי לחלוטין.
|
|
|
|
הכותב הוא צלם, משורר, תסריטאי, במאי ומפיק של סרטים תיעודיים(!) ועלילתיים(!!).
|
|
| תאריך:
|
11/09/2010
|
|
|
עודכן:
|
11/09/2010
|
|
שאול דישי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ליאוניד ורמוס
|
11/09/10 18:30
|
|
|
|
2
|
|
עוזיה כליפי
|
12/09/10 16:06
|
|
|
מסתבר שחרם האמנים על התיאטרון החדש בהתנחלות אריאל, יוזמה המונעת מטעמים פוליטיים-מצפוניים, עורר תרעומת בין השאר דווקא אצל אנשי שמאל מובהקים, שבוודאי אינם נופלים מן המחרימים במידת עוינותם למפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, בלשון ההמעטה.
|
|
|
|
|
בשבוע הבא תתכנס בשרם א-שיח' שבמצרים ועידת פסגה נוספת שהיא המשכה של פסגת וושינגטון שבה הושק המשא-ומתן הישיר בין ממשלת נתניהו לרשות הפלשתינית.
|
|
|
|
|
שנים ארוכות פעלו נשים, בעיקר בעולם המערבי, לקידום זכויותיהן. זכויות בסיסיות לנשים - דוגמת הזכות לבחור ולהיבחר, שוויון בתעסוקה, אי-הדרה ממקצועות רבים, שוויון הזדמנויות באקדמיה ועוד - לא היו מובנות מאליהן. מאבק אלמנטרי זה על זכויות בסיס לנשים קונקרטיות, שקיפוח והדרה הם מנת חלקן, היה והינו מאבק צודק וראוי. הוגות והוגים שונים התייחסו לבעיה על מכלול מאפייניה והעלו הצעות רבות לשיפור: מכסת נשים, חקיקה ותיקון של חוקים, אפליה מתקנת ועוד. ישראל, כמדינה צעירה, הייתה דווקא יוצאת דופן ביחסה החיובי לנשים בהשוואה לנוהג במדינות מערביות שונות. בזמן שאצלנו הייתה ראש ממשלה ושרת חוץ אישה, יכלו נשים במדינות רבות, כולל ארה"ב, רק לחלום להגיע למעמד נשגב זה, השמור באופן מסורתי לגברים, ובחלק ממדינות העולם המערבי, עדיין שקלו אם להעניק זכות הצבעה לנשים.
|
|
|
|
|
לא רק ביבי נתניהו אלא גם כל ראשי ממשלות ישראל בעבר ידעו שבעצם לא קיימים שום תנאים בסיסיים לשלום עם הפלשתינים, אבל תמיד באו ל"פגישות", ל"שיחות" או "לכינוסי פסגה" כדי להיענות לצרכי הדיפלומטיה האמריקנית או האירופית, להראות "רצון טוב", לדחוף קצת תעמולה פרו-ישראלית, ובעיקר להראות לעולם שלא אנחנו הם "סרבני השלום" ואולי גם לבלף ש"מביטים לעתיד בתקווה" - אין זה שונה גם הפעם.
|
|
|
|
|
כדי להבין את המקור למיאוס שמרבית הציבור חש כלפי השמאל הפנאטי, צריך לקרוא את ה"סאטירה" הגבלסית שפרסם אחד, אריאל קיריל, ב"וואלה תרבות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איתמר לוין
שופט המעצרים בנימין הירשל-דורון מפגין בקיאות רבה - לעיתים יותר מנציגי המשטרה - ושם לב לכל מילה הנאמרת באולמו  אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
ביידן מחצין אינטליגנציה רגשית גדולה (אביגיל..), אך בגלל מחדלו גואה במשמרתו האנטישמיות בקמפוסים כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
|
|
|
|
|
בצלאל סמוטריץ'
הסכמה לעסקה המצרית היא כניעה משפילה, והיא הענקת ניצחון לנאצים על גבם של מאות לוחמי צה"ל הגיבורים שנפלו בקרב, היא גוזרת גזר דין מוות על החטופים שלא נכללים בעסקה, ומעל לכל - מהווה סכ...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
