השעון, ההון והטבע

בכל שנה, כשמתחילים להריח את סיומו של הקיץ המעיק וכמו על-פי רפלקס קולקטיבי מתחילה התנפלות על שר הפנים התורן; הרשע התורן השתא הוא כמובן אליהו ישי.

ישי, שיושב על תקן ה"גרגמל" הממשלתי שבמקרים שונים גם הרוויח את התואר ביושר, אינו שונה ולא אשם יותר מכל קודמיו – מאיר שטרית, רוני בר-און, אופיר פינס, אברהם פורז, חיים רמון, נתן שרנסקי וכך אוכל למנות שדרת שרים מפוארת עד לאב הקדמון יצחק גרינבוים. לא כולם היו חרדים, אפילו לא כולם היו דתיים וגם לא כולם היו מסורתיים, והייתי מסתכן ואומר שרובם היו חילונים גמורים ואיש מהם לא ביטל את שעון החורף וגם לא דחה את הנחלתו "אחרי החגים".

ההתנפלות על אליהו ישי אינה הוגנת. אני הייתי מרכז את האנרגיה האנטי-אישית למניעת גירוש 400 הילדים - נושא ראוי שיש לו יסודות הומאניים, מוסריים ולכן יהודיים במובן הטוב של המילה.

מה רוצים ממנו?

מה אתם רוצים מאליהו ישי בעניין שעון החורף. ראשית, מדובר בפעולה מעוגנת בחוק. שנית, זו פעולה שחופפת את חוקי הטבע. לפני המצאת השעון היה האדם הים תיכוני משכים בבוקר לקריאת התרנגול ולעוף הזה אין שעון כידוע. ואם התרנגול לא צלח במשימתו, אז ההשכמה הייתה עם עלות השחר, גם השחר לא "ספר" את שעון הקיץ ולכן ההתאמה של השעון לשעות האור והחושך היא מסונכרנת עם השעון הביולוגי; והשעון הביולוגי, שהוא מרכיב מרכזי בבריאות האדם, מותאם לעונות השנה ולא לשינויי זמן גחמניים. המעבר לשעון החורף מהווה תיקון לספירת זמן כפויה של האדם על הטבע. בדיוק כמו תיקוני לוחות שנים מעוברות וחודשים מעטי ומרובי ימים. שם איש אינו רוטן למה יש פתאום אדר א' או 28 ימים בפברואר.

כל טיעוני הבזבוז האדיר שנגרם בגלל שהלילה מקדים אינם משכנעים במיוחד, יש לזה ריח קפיטליסטי של "מה יהיה אם לא נעשה מספיק כסף". אז תעשו פחות. העיקר הבריאות. זה די נלעג לשמוע שכמה בעלי הון יעשו דין לעצמם וינהלו בועה על-פי שעון הקיץ. ההצהרה הזאת רק מחזקת את דעתי לגבי המניעים האמיתיים של "לוחמי השעון" (גם לשמאל המזדעק מיותר להתייחס כי מניעיו שקופים - הזדמנות לכסח את שס) אנחנו גם מתוכנתים לחיות כמו וורקוהוליקים, עובדים כאחוזי דיבוק מצאת החמה ועד צאת הנשמה. תרגיעו. באירופה חיים לפי שני השעונים ומתחילים את היום בתשע, מסיימים בחמש ויוצאים לסוף שבוע לשלוש יממות. הם לא חיים רע כל-כך. כשהייתי מתעורר בלונדון בשבע בבוקר (כמנהגי בארץ הצבי), ציפור לא צייצה, עוף לא פרח, שור לא געה ואופנים לא עפו. חשבתי שחייזרים שאבו את התושבים מהבתים. דממת מוות וכולם "חורפים" בכיף.

כעת מנסים להעלות בצרפת את גיל הפרישה ל-62 והצרפתים עולים על בריקאדות. אנחנו משכנו את העבדות עד גיל 65 וביבי בהינף קולמוס העלה אותו ל-67 (אכזריות חסרת-תקדים בכל קנה מידה) - מישהו צייץ? מישהו מחה? מרבית הקשישים פלטו גרגור של שביעות-רצון, איזה יופי, עוד שנתיים, העבודה היא חיינו, נעשה עוד כמה ג'ובות וגם לא נשתעמם למוות. כי כמובן שאין חיים אחרי הפנסיה, עאלק. ציפיתי ממפלגת הגמלאים הפתטית שיפעלו נגד האקט הדרקוני הזה. איפה? תן להם לנהל את העולם מחדר הטראומה.

והטיעון הבטיחותי – אנשים יחזרו לעבודה בחושך ובשל כך יהיו יותר תאונות דרכים. בולשיט. אותי מדאיגים יותר הילדים שיוצאים ללמוד בחושך ועולים להסעות של נהגים מנומנמים שספל הקפה שלהם מונח על לוח השעונים.

אז אל תהלכו עלי אימים ב"כפייה דתית", בקנוניות של שס, בקריסה כלכלית ובקטסטרופות. הסתיו מגיע סוף-סוף, הקיץ הדביק והבלתי נסבל מתחיל לארוז, החגים באבם, מריחים את הגשם, לכו לישון מוקדם יותר והשכימו רעננים לעבודת הבורא. במקום לקטר ולהילחם בטבע – לכו לצידו. וגם, באימאשכ'ם, הניחו לאליהו ישי (בנושא הזה), הוא עדיין לא קובע זמנים לעונות השנה. חג שמח.