"קוֹל" חבר וחברה באקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה יקבע בעתיד (הקרוב או הרחוק) את עמדתו מול המחדלים שהתגלו או "התגלעו" השנה לאורכה של התחרות. וכל זה – אין לשכוח – למרות שיש גם כאלה מבין החברים (או העיתונאים!) שהעניינים המשובשים "דפקא" הולמים את מידותיהם ואת תכונותיהם והם "מתענגים" על
הברדק החוגג שהתגלה ל"קוֹל עין" גם כשהיא בלתי-מזוינת.
סרטים צריכים להיבחן בהישגיהם מול סרטים השייכים לקטגוריה שלהם. זה לא "קוֹל כך" מסובך, במיוחד כשיש בתקנון האקדמיה רק שתי קטגוריות.
הבעיה מתחילה מיוצרים עזי-מצח או סתם חצופים ש"לא נאה להם" להתמודד בקטגוריה התיעודית ה"צנועה יותר" או שלמאן דהו (חס וחלילה! וזוהי רק השערה פרועה שהועלתה על-ידי אחד המגיבים) - שלמישהו או למישהם ב"הנהגה הבכירה" - לא מתאים מראש או בדיעבד אקראי שהם יתחרו מול סרט היקר לליבו או לליבם.
החגיגה השנה תהיה "מעומעמת" תחת צל אפור כהה של היות "קוֹל מסכת הבחירה" (שלב א' ושלב ב') "משובשת" מבחינה מתמטית ודמוקרטית בגלל "נוכחותו" של סרט תיעודי בקטגוריה של הסרטים הבדיוניים העלילתיים – ה"פיצ'רים".
ומי שעדיין לא הבין זאת – פשוט "לא רצה להבין!".
"קוֹל הטקס" השנה יתנהל בצל העננה הלא נעימה הזאת; כולנו נוכל "להתבשם" בכך הערב וגם לאחר מכן עוד תקופה ארוכה – עד לתיקונים החיוניים המתבקשים בהתנהלותה של "האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה".
התגלגלותו המשונה של "חריג" תיעודי ("המדריך למהפכה") בתוך "ים הסרטים העלילתיים" היא לא העיקר; היא הייתה רק "הטריגר המכונן" שאיפשר את כל החשיפה של כל מה שהתגלה, עת הנושא המשיך להטריד א/נשים "מצפוניים" עם רגישות לחוסר תקינות.
למי שלא שם לב – התגלו השנה, למרבה הצער, העובדות הבאות:
- חברי הוועד המנהל הם א/נשים שלא מבינים את "הפרת התקנון" כפי שהיא הוצגה בפניהם – הם סבורים שהם נהגו כיאות וכמתבקש.
- יש לנו הנהלת אקדמיה – שהיא גוף מוסדי דמוקרטי – שמסתבר שכנראה אינה מסוגלת לפעול על-פי התקנון, ובכך היא פוגעת אנושות בתפקידה המקורי, שהוא קידומו של הקולנוע הישראלי והעלאת קרנו בציבוריות הישראלית והעולמית.
- הנהלת האקדמיה התגלתה כ"גולם שקם על יוצריו" והיא הפכה את המהות האמיתית שלה – זאת שצריכה הייתה להיות – ל"מועדון חברים להקרנת סרטים" בכמעט חינם (6.25 שקל ליחיד/ה) שבשיא פעילותו השנתית "טקס חלוקת פרסים" – אחד לטלוויזיה, ואחד לקולנוע.
- למרבה הצער והאכזבה, המועמדים לפרסים הם ברובם המוחלט א/נשים שמסרבים ו/או נמנעים מלהתבטא בפומבי נגד המתרחש למול עיניהם למרות שהם חשים ו"מריחים" את "תוצאותיו העבשות". בכך הם "יצרו במו ידיהם" והנציחו את המושג "שתיקת המועמדים".
חבל מאוד שזהו המצב, וכל זה התגלה בעטיו של סרט תיעודי אחד שהציב את עצמו בטעות או בכוונה תחילה כמתחרה ב"ליגה של הגדולים", בקטגוריה של הפיצ'רים העלילתיים.
יש להניח ולקוות שבטקס של השנה הבאה המצב יהיה טוב הרבה יותר. ההנחה האחרונה הזאת באה רק בגלל שאני אופטימי ומלא באמונה שצריך ואפשר –
בעצם חובה! – לתקן ולשנות דברים עקומים לטובה.
