הכל מתועד בספר של אולמרט?

במקומות שונים וגם במוסף הארץ של סוף שבוע 19/07/08 פורסם שח"כ אולמרט, עדיין אופוזיציונר, טרם היבחרו לראש עיריית ירושלים, לווה בינואר 1993 הלוואה בסך 75 אלף דולר מאיש העסקים ג'ו אלמליח. עוד הלוואה. ממי? אולמרט נשאל על ההלוואה בחקירתו אז ביום 23/05/07. אולמרט נשאל מדוע לא טרח להחזיר את ההלוואה? בתשובתו טען כי מועד פירעון ההלוואה טרם הגיע. למרות שחלפו 15 שנים מיום נטילתה. הבנת את זה? האם זו היא "הלוואה עומדת"? שוב הפעם הלוואה שאין לה מועד פירעון? כלומר, האם יש קשר בין הון לשלטון? ממש לא. הכול הזוי... גם עניין זה מחייב הבהרה בהקדמה, בפרק הראשון של הספר.

לפני שלקח אולמרט את ההלוואה הוא היה חבר דירקטוריון בחברת "יואל", בבעלות ג'ו אלמליח. החברה עסקה בקידוחי נפט. למרות שקידוחי החברה העלו חרס, אישר הדירקטוריון לאלמליח הטבות בשווי מיליונים. האם יש קשר בין שתי העובדות? האם ייתכן כי יאיר לפיד, בעריכת הספר, יבהיר את הנקודה שאין כאן קשר בין הון לשלטון? בשנת 1996 חיסל אלמליח את רוב עסקיו בישראל. הוא מכר את חברת יואל ועבר לארצות הברית, שם המשיך בעסקיו. למרות זאת, נותרו יחסיו עם אולמרט חמים, והשניים נהגו להיפגש בביקוריו של אולמרט בניו-יורק, וכשאלמליח מגיע לישראל. ומה עם החזר ההלוואה?

בשנת 2003 הגיש אולמרט, שכיהן אז כשר המסחר והתעשיה ומ"מ ראש הממשלה, הצהרת הון כחוק למבקר המדינה, השופט העליון לשעבר אליעזר גולדברג. במסגרת דיווח זה, נכללה ההלוואה שנטל אולמרט מאלמליח. כששאל השופט גולדברג את השר אולמרט מדוע לא נפרעה עד כה ההלוואה לאלמליח? ענה אולמרט שהוא מתכוון להחזיר את ההלוואה כשיתאפשר לו. ביולי 2004, החתים השופט גולדברג את השר אולמרט על מסמך בו חייב את אולמרט להחזיר את הסכום עד 1 לינואר 2009. השר אולמרט לא העביר את המידע הזה לבדיקת היועץ המשפטי לממשלה. מדוע?

כפי שפורסם כך כבר ברבים, ב-1981 קיבל אולמרט הלוואה בסך 50 אלף דולר מחברת קש בבעלות יהושע הלפרין, שהיה יו"ר בנק צפון אמריקה. כספי הבנק הועברו לחברה בהוראת הלפרין. ההלוואה שקיבל ח"כ אולמרט התגלתה רק ארבע שנים מאוחר יותר, במסגרת חקירת המשטרה שנפתחה כנגד הלפרין, יו"ר הבנק, כשזה קרס, ברעש גדול.

במשפט הלפרין המורשע, "לוחם השחיתויות ח"כ אולמרט" העיד ואישר, שהתערב לטובת הלפרין "כידיד", אצל ראש היחידה לחקירות הונאה דאז, תנ"צ יורם גונן. ח"כ אולמרט ניסה לשכנע את תנ"צ גונן לצמצם את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא כנגד הלפרין. כלומר, האם בכלל יש קשר בין הלוואה הון ושלטון? אין ממש קשר, הכול הזוי...

כששאל השופט את ח"כ אולמרט האם הלפרין פנה אליו בבקשה שיחזיר את הכסף שלווה, ענה אולמרט:

"הוא אף פעם לא הרים טלפון ואמר, 'אהוד, לקחת הלוואה, למה אתה לא מחזיר', או 'אתה צריך להחזיר' או 'מתי מועד ההחזרה' או משהו כזה. לא".

אז אולי לא הייתה זאת כלל הלוואה? אז מה זה הייה? תרומה? האם קיים בנק בישראל, כל שהוא, שכאשר נוטלים ממנו הלוואה, אין התחייבות למועד הפירעון? היועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, משום מה החליט שלא להעמיד את ח"כ אולמרט לדין.

למרות הזיכויים וסגירות התיקים, כולל התיק הזה, תפיסת האחריות של ראש הממשלה "המתפוטר" אולמרט, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחקירות במשטרה ובעדויות בבתי המשפט בעניין זה, כבר מאז, אמורה הייתה לעורר חשש. האם ייתכן שאולמרט מיתמם? או תמים? או שבאופן כרוני האם הוא איננו מודע למעשיו? האם פרקי הסיום של הספר, אותם לכאורה עורך יאיר לפיד, כאמור לעיל, אמורים ליתן תשובה לכך?

שאלת יכולת שיקול הדעת והתנהלותם של פוליטיקאים אחרים הועלתה על-ידי אולמרט בפרסום הראשון של חלקי הספר שכותב. ברם, בהמשך להצעה לעיל לתוכן ההקדמה ולפרקים הראשונים של הספר, כדי להשלים את החסר בהם, כבר עלתה שאלת התנהלותו של אולמרט, האם ייתכן שהוא במעשי ההלוואות מיתמם? או שמא הוא באמת אדם תמים? או שבאופן כרוני האם הוא איננו מודע למעשיו? כלומר, מה עם שאלת שיקול הדעת של אולמרט עצמו? האם הוא מאוזן בדעתו? פזיז? שטחי בהחלטותיו? האם ראוי לקחת את דבריו מהספר ברצינות? או ברחמנות? בסלחנות? הכול ראוי לדיון מעמיק בפרק הראשון לספר.

כדי להיעזר במתן תשובות לשאלות כאלה ודומיהן, מובאות להלן כעזרה, כמה ציטטות מדוח וינוגרד (הראשון) שנכתב בעקבות מלחמת לבנון השנייה בה כיהן אולמרט כראש ממשלה. הדוח פורסם באפריל 2007. להלן רק כמה דוגמאות אקראיות הלקוחות מהדוח. הקורא מוזמן להחליט בעצמו על יכולת שיקול הדעת ועל יכולת השיפוט העצמי וההתנהלות של אולמרט. וכך גם נכתב בדוח:

"ראש הממשלה כשל בכך שלא נתן משקל מספיק, כאשר ניגש לקבל החלטות בעלות השלכות מרחיקות לכת... לחוסר ניסיונו..לחוסר הידע המעמיק שלו.. בנוסף ראש הממשלה לא עשה די להשלים את החסר גם לאחר שהתקבלה ההחלטה הראשונית להתאים את ההחלטות להתפתחויות בשטח" (שם עמוד 130 סעיף 103).

"... מנהיג המוציא את צבאו לפעולה צבאית רחבה חב חובות למדינה, ללוחמי צה"ל.. לאזרחים... חובות אלה כוללות שיקול מעמיק לגבי הנחיצות של מהלך צבאי... ראינו כי ההחלטות המהירות על היציאה למלחמה שקבלה הממשלה בראשותו של אולמרט לא עמדו בתנאים אלה. בכך כשל ראש הממשלה כמנהיג הצריך להוביל את ארצו לפעולה צבאית יזומה מתוך שיקול דעת ואחריות". (שם עמוד 131 סעיף 106).

"... חובתו של ראש הממשלה הייתה לוודא כי המענה הצבאי שהיה בידי ישראל הלם את היעדים אותם ביקש להשיג... הסתמכות על כוחו של צה"ל מבלי להישען על נתונים מלאים ועל תוכנית פעולה שנבחנה ולובנה היטב, הייתה לקוי היורד לשורש שיקול הדעת של ראש הממשלה" (שם עמוד 132 סעיף 113).

"דרך קבלת ההחלטות של ראש הממשלה, כפי שנחשפה בפנינו במקרה זה, מצביעה על כשל ניכר" (שם עמוד 133 סעיף 122).

"... על סמך כל אלה אנו מוצאים את ראש הממשלה אחראי לעובדה שההחלטה על היציאה למערכה ביום 12 ליולי, וההחלטות האחרות במהלך התגבשותה, התקבלו במהירות וללא בחינה עמוקה של זירת המערכה ושל טעמי מדיניות ההכלה. הוא אחראי לכך שהוחלט לצאת לפעולה ללא תוכנית מעובדת היטב וללא מתווה אסטרטגי ברור. הוא אחראי לכך שמטרות המערכה לא נקבעו בבהירות ובזהירות, וכי לא נבחן, בצורה מסודרת, היחס בין יעדי המערכה והדרכים שננקטו להשגתם. הוא גם אחראי לכך שהיציאה למערכה כה מורכבת נעשתה ללא שוידא את רמת המוכנות הצבאית, מבלי שבוצעה ההיערכות הנדרשת בעורף, ומבלי שבוצע תאום הדוק עם משרד החוץ. כל אלה מצטרפים יחד לכשל חמור הנוגע להפעלת שיקול דעת, אחריות וזהירות" (שם עמוד 135 סעיף 135)

אשר על כן, אם נוסיף את התשובה לשאלה מדוע התפטר אולמרט? הרי שההקדמה והפרק הראשון לספר כבר מתגבשים היטב. בין אם הם ייכתבו על-ידי אולמרט או על-ידי משהו אחר. אולם נשאלת השאלה איך רוצה אהוד אולמרט שיזכרו אותו? כקומבינאטור של כרטיסי טיסה? כקומבינאטור של הלוואות עומדות? כמישהו שנכשל בשיקול הדעת, בחוסר אחריות ובחוסר זהירות? או כמתאבק בבוץ? ללא ספק, ראוי לו כי יבחר באופציה מכובדת יותר.

ועוד עצה לו: "גם כסיל בשתיקתו, כחכם ייחשב". והמבין יבין.

לעומת החלק האחרון של הספר, שאין אפשרות לכותבו, את חלקה המכריע של ההקדמה, וגם הפרק הראשון, לספר, ניתן כבר עתה להתחיל לכתוב ולגבש. להלן כמה הצעות ליאיר לפיד בארגון נושאי משנה לפרקים ראשוניים אלו שבספר. יצוין כי למרות שקטעים אלו שלהלן עדיין לא פורסמו במוסף של ידיעות אחרונות, במסגרת "זכות הציבור לדעת", גם לא ברור אם ומתי יפורסמו בעיתון זה.