רחבעם זאבי לא היה "עוד פוליטיקאי", כפי שיש הנוהגים לומר במקומותינו. זאבי, שהיה אלוף בצה"ל ומנהיג ציוני, היה ונשאר בעיניי, וכך גם בעיניהם של רבים מאוד בעם ישראל - כסמל! סמל לאהבת הארץ, סמל לגבורתו של עם ישראל, סמל ליהודי הגאה; אותו צבר גאה העומד מול כל העולם ומול האויב הערבי כשהוא זקוף-קומה, ראשו מורם, מלא ביטחון בצדקת דרכנו הציונית, ומלא בגאווה יהודית לאומית ציונית. התנהגות המצופה מכל מנהיג יהודי ציוני.
וכך, כציוני אמיתי ונלהב, האוהב את הארץ אהבת-אמת, והמכיר והבקיא היטב גם בכל שביליה, לא היה זה פלא שגם יקרא את חמשת ילדיו בשמות: יפתח פלמח, סייר-בנימין, מצדה, צאלה וערבה; שמות השאובים מנופיה של ארצנו האהובה וממאבקו של עמנו למדינה עצמאית וריבונית בארץ ישראל, ארצו של העם היהודי מאז ועד היום, וכך גם לנצח נצחים.
גנדי היה מכובד - כמצודה איתנה! בדיוק כשמו של הרחוב הזה אשר ניצב פה מאחורי, רחוב המצודה, אשר בו תוקם כאמור בעתיד בעזרת השם הכיכר אשר תישא את שמו.
גנדי, בן למשפחה מסורתית, נצר מצד אביו לחסידי גור, ובן לאם ממשפחה שומרת מצוות, נולד בירושלים, בשכונת ימין משה, שמול חומת העיר העתיקה. היה מגדולי אוהביה של ירושלים, וכבר מילדותו ספג בבית הוריו את אורה של ירושלים, ואת חינה וזיווה של המורשת היהודית והציונית של עמנו.
בתאריך 6.6, לפני 43 שנה, בשנת 1967, פרצה מלחמת ששת הימים, המלחמה בה נחל צבאנו את הניצחון הגדול על צבאות ערב, ובה גם שוחררה וחוברה לה יחדיו בירתנו הקדושה והנצחית ירושלים. במשך שנים רבות, מאז הכריז עליה באומץ דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון, כעיר הבירה, הייתה בירתנו ירושלים מחולקת. זאת, כאמור, עד לאותה מלחמת ניצחון גדולה, מלחמת ששת הימים, שעם סיומה החליטה ממשלת ישראל לספח את ירושלים המזרחית ולחבר את ירושלים מחדש.
מפת העיר המאוחדת שאישרו הממשלה וכנסת ישראל, הייתה, למי שאינו יודע, מעשה ידיו של גנדי ז"ל; גנדי, שהיה אז אלוף בצה"ל ועוזר ראש אג"מ, הוא אשר הופקד לנצח על מלאכה חשובה זו.
גנדי, שנולד בירושלים, העיר שכה אהב, מצא בה גם את מותו על-ידי מחבלים שפלים בני עוולה, ובה גם נקבר, בחלקה הצבאית שבהר הרצל. בהר הרצל שבירושלים, בהר נורא ההוד הזה, מקום מנוחתם של לוחמים וגיבורים גדולים בעמנו, שם נקבר ואבד לנו בטרם עת מפקד ומנהיג ציוני אמיץ לב, דמות מופת והערצה לאהבת הארץ, וליהדות שורשית ארץ-ישראלית.
עמדותיו הפוליטיות של גנדי היו כאמור שנויות במחלוקת; גנדי, אשר התחנך בבתי הספר של תנועת העבודה והיה לוחם בפלמ"ח, הקים את תנועת "מולדת", וטען שהפתרון לסכסוך עם האויב הערבי הוא "טרנספר מרצון". היפרדות, הינתקות, לאמור - אנחנו פה והם שם, ועל כך זכה לקיתונות של בוז ואיבה, ולכינוי 'גזען'.