בימים אלה נחשפו פרוטוקולים מישיבות ממשל גולדה/דיין משעות/ימי המלחמה הראשונים. רבים מאזרחי ישראל הזדעזעו מתוכן הפרוטוקולים. אנו, לוחמי יום כיפור, הכרנו את התוכן מהנעשה בשדה הקרב ולא היינו זקוקים לחסדי הצנזור הנכבד, להסרת הצנזורה מהפרוטוקולים, שאת ההחלטות המתוארות בהם אנו נושאים כצלקות חיות על גופנו ובנפשותינו, יום-יום ושעה-שעה!
ממשלת ישראל ממשיכה במדיניות הפקרת פצועים בשטח, מאז הוראתו/הערתו של משה דיין, תוך מילוי ההוראה עד תומה בעקשנות ראויה לציון. אם במלחמת יום כיפור היה מי מהשרים שערער או לא קיבל בלב שלם את מסקנתו של דיין, כי יש להפקיר פצועים בשטח, אזי מסיום המלחמה, לאחר שנוכחה הממשלה שלמרות ההוראה הגנו הלוחמים בגופם ובנפשם על הפצועים בשדות הקרב, תוך מלחמות אישיות קשות וחסרות פשרות, באומץ לב בלתי ניתן לתיאור בחילוץ פצועים ממצבים אבודים או שנראו אבודים; חילוץ לוחמים פצועים בגופם, אשר כמעט תמיד הפכו גם לפצועים בנפשם, על-ידי לוחמים אשר נפצעו פיסית בעצמם, במהלך פעולות החילוץ או נורא יותר - נפגעו נפשית בגין פעולתם שנים רבות מאוחר יותר.
ממשלת ישראל החליטה באומץ לב לתת את הטיפול הנאות ביותר ללוחמים הנופלים, תוך הקמת מצבות אחידות לכולם, גינון והשקיית חלקות הקבר שלהם, תוך טיפוח מקסימלי של חלקות הקבר של הלוחמים שהפכו לפינות חמד ראויות בבתי הקברות. ממשלת ישראל לא שכחה גם להעלות טקסי זיכרון, לפחות פעמיים בשנה, עם חזן הממלא את מרחבי המשכב בקולו הערב, בעת חזרתו הבנאלית והמשועממת על "אל מלא רחמים".
ורק את נכי צה"ל, אשר הלוחמים שביניהם - מתי מעט הלוחמים, מקרב כלל נכי צה"ל - הופקרו פצועים בשטח זה עשרות שנים ואין אפילו מי שיקונן עליהם "אל מלא רחמים". רק נכי צה"ל, הלוחמים, אשר תרמו מגופם ומנפשם במלחמות ישראל, למען הגנת המולדת, כי כך למדו מהנפילים המכזיבים, רק לוחמי ישראל הופקרו שנית בשטח זה עשרות שנים!
למה צריכה לקום
עמותת "מצדיעים" לנכי צה"ל, על-מנת לאפשר שירותים משפטיים, רפואיים ונפשיים ללוחמים, לצורך מימוש הכרתם כנכי צה"ל, בלא שיפשטו את עורם שנית קבוצה של
עורכי-דין תאבי-בצע?!
למה צריכה לקום עמותת מצדיעים לנכי צה"ל לטפל בלוחמים שנזרקים מביתם, עקב אי-יכולתם לעמוד בתשלומי משכנתה שלקחו על עצמם, לפני שהומר מצבם עקב פציעתם?!
למה צריכה עמותת מצדיעים לנכי צה"ל לטפל בלוחמים אשר ממשיכים להיות מופקרים על-ידי המדינה, המנסה בכל דרך למנוע את זכויותיהם הלגיטימיות בטענות חסרות-שחר, תוך הסתמכות על הוראות ותקנות הסותרות זו את זו?!
למה צריכה עמותת מצדיעים לנכי צה"ל להילחם נגד התופעה המכוערת, אשר הנהיג ארגון נכי צה"ל, המעניק חבילות מזון בחגים לנכים נזקקים. חבילות מזון?! האם לוחמים פצועים צריכים לקבל נדבות, או שמא המדינה צריכה לדאוג להם?!
כיצד ייתכן שלוחמים פצועים מקבלים גמלה המבוססת על גובה שכר חודשי של כ-3,800 שקל?!
כיצד ייתכן שלוחמים אשר המדינה - אגף השיקום - פטרה אותם מאפשרות לעבוד, עקב פציעתם המוכרת, יקבלו דמי מחיה חודשיים בגובה 4,500 שקל ותיגזל זכותם לקבל תוספת, המגיעה להם על-פי החוק עם הגיעם לגיל 55?!
כיצד ייתכן שעשרות שנים לא היה מי מנציגי נכי צה"ל, אשר יאזור אומץ ויסגור את המדינה, על-מנת לשנות את המצב הקיים ולהפסיק את הפקרת הפצועים בשטח - קרי נכי צה"ל הלוחמים?!
כיצד ייתכן שגופים, כמו עובדי רשות התעופה או חברת החשמל, מצליחים, תוך ימים, להשיג את מלוא דרישותיהם, ואילו רק נכי צה"ל מצליחים, לאחר שביתה ארוכה,
לא להזיז לאף אחד ולהגיע להישג משמעותי אחד: כיסוי גירעון בגובה שלושה מיליון שקל לבית הלוחם בתל אביב, אשר הוקם מתרומות יהודים חמים לכלל נכי צה"ל ואשר רשאים להשתמש בשירותיו רק נכי צה"ל המשלמים דמי-חבר כבדים לחודש ואשר אחוזי נכותם מעל 20%?!