שלום מדומיין: ישראל, הפלשתינים והסכסוך שלא ייגמר

לדידי אני סבור, כמו רוב העם היהודי החי בציון, כי הסכסוך לא ייגמר בשיחות הללו וגם לא בשיחות שיבואו לאחריהן. סכסוך לא יכול להיגמר כל עוד אחד הצדדים, או שניהם, לא מכיר בעובדות שהעלות בהמשך הסכסוך עולה על התועלת. ישראל היא החזקה באזור וראוי שתנהג בצורה זו. אינטרס של מדינה פלשתינית הוא פלשתיני, לא ישראלי. נכון שהאליטות התקשורתית והאקדמית בעלות האוריינטציה השמאלנית המובהקת, לא יבלבלו את הציבור הישראלי עם העובדות לגבי מיהו הצד החזק ושל מי האינטרס במדינה פלשתינית. ההנהגה הישראלית צריכה להראות נחישות ויכולת עמידה בפרץ, כפי שעד עתה עשה ראש הממשלה נתניהו. מדינה פלשתינית, כפי שמוצעת, יכולה להיות הרת-אסון, וזאת מבלי לדבר על רעיון ההינתקות החוזר והנושן שעולה חדשות לבקרים בתקשורת השמאלנית, שהוא אף יותר גרוע מהרעיון הראשון. הצעות לפתרון הסכסוך הן כבר נושא למאמר אחר; יחד עם זאת, מן הראוי ששקר השלום ייפסק, ויובהר ששלום לא ייכון בין הצדדים, לא עם ההנהגה הפלשתינית הנוכחית ובטח לא בתנאים הנוכחיים.

שר החוץ אביגדור ליברמן אומנם פעל שלא-כראוי בעת שנאם בעצרת האו"ם בניגוד לעמדה הרשמית של הממשלה; למרות זאת, לפנים משורת הדין, דבריו מהווים את הלך הרוח של הרוב בישראל; הגיע הזמן שיבינו זאת בממשלה, הרי לא הגיע הזמן שתקשורת תבקר ממשלות שפועלות בניגוד למצע שלהן? כנראה שלא, הרי ישראל היא מזמן לא דמוקרטיה, אלא "שמאל-קרטיה" בשירות המיעוט. אם לא ייפסק השקר, לכל הפחות שייפסקו הנסיעות המשמימות לארה"ב, קרי בואכם להצגת השלום הישראלי-פלשתיני בברודווי; עדיף כבר לקנות כרטיסים להבימה, לפחות שם אנו כבר יודעים עם מי יש לנו עסק - נציגי הסירוב והאליטה של ה"שמאל-קרטיה" ומשטרת המחשבות.

הנה, בעוד בבית הלבן מנסים לשבור את הראש - או את ביבי - שני אירועים מעניינים מאוד התפרסמו בתקשורת ההמונים; האחד- ידיעה שהוועד הפועל של אש"ף הכריז שבגלל חזרת הבנייה יש להפסיק את המשא-ומתן לאלתר, והשני- הרבה יותר מרעיש, הגיע מהנשיא לשעבר ביל קלינטון, אותו קלינטון שזעם ורתח על הולכת השולל של ערפאת להגיע להסכם ישראל, שמצא לנכון לומר ל"אוזני" התקשורת האמריקנית שהמתנחלים והרוסים לא יאפשרו להגיע להסדר ולהחזרת שטחים, וככל הנראה יכשילו את המשא-ומתן "המאוד פרודוקטיבי" בין הצד הישראלי והפלשתיני. בעוד שהידיעה הראשונה לא מפתיעה, כי אם קיימת הזדמנות להחמיץ הסכם עם ישראל, ההנהגה הפלשתינית תעשה כל מאמץ כדי לחרב כל אפשרות לפשרה בתואנות שונות ומגוונות. אבל הנשיא קלינטון, שהיה שם, דיבר ופעל למען השלום המיוחל וראה כיצד קיבל מאותם פלשתינים ובראשם ה"ראיס" ערפאת, קיתונות של בוז, מאשים את הרוסים והמתנחלים במניעת השלום; זה כבר לעג לרש ותרצנות אמריקנית מתחסדת. קלינטון הוא זה שהציע את אחת ההצעות מרחיקות-הלכת שניתנו לפלשתינים אי-שם ב-2001, בכללן ריבונות חלקית בהר הבית, החזרת רוב שטחי הגדה המערבית וחזרה סמלית של פליטים. מה ערפאת עשה? ברח כל עוד נפשו בו וההיסטוריה כבר נכתבה. קלינטון, שנכווה ברותחין, מנסה להיזהר בצוננים על-חשבונה של ישראל, ומאשים את הרוסים והמתנחלים. כמה עזות-מצח יש לנשיא אמריקני לשעבר, שישראל הייתה לו בת-ברית נאמנה ואף הוא לא יכול לומר את האמת הלא-עירומה.

ברור למה הפלשתינים הם מסכנים - הם לא יודעים אחרת, הם מפולגים, הם לא מערביים. הגזענות הזו כלפי הערבים היא פשוט מדהימה, אולי הגיע הזמן שנתייחס לפלשתינים כאנשים מבוגרים, בעלי חובות ולא רק כבעלי זכויות עתידיות. אולי, רק אולי, יום אחד יהיה עם מי לדבר בגובה העיניים ולא ממגדל השן המערבי המתנשא.

השאלה המעניינת ביותר מכל הסכסוך המתמשך בין ישראל לפלשתינים, שאינה זוכה לביקורת ציבורית או תקשורתית, היא השאלה מדוע צריך לקיים משא-ומתן במרחק אלפי קילומטרים מישראל, כאשר המרחק מרמאללה לירושלים הוא פחות מעשרים דקות נסיעה? בשביל מה צריך בזבוז זמן וכסף כה רבים בשביל שישראלים ופלשתינים יוכלו לנסות להגיע להסדר שלום? יש שיגידו שזה בגלל שצריך מתווך חזק שיוכל לגשר בין הצדדים המתדיינים, אבל בשביל מה צריך מתווך חזק אם גם ככה לא מצליחים להגיע להסדר כבר כמעט שני עשורים? במידה שה"ראיס" מחמוד עבאס יגיע לירושלים, מישהו חושב שיוצמד לו אקדח לרקה על-ידי כוחות הביטחון הישראלים כדי להגיע להסכם? במקום להשקיע כל-כך הרבה בנסיעות הגורמה לארה"ב, עדיף שהפלשתינים ייאותו להיפגש באזור "ארץ ישראל המנדטורית" עם הנציגים הישראלים. ככה ייחסך כסף, זמן ואולי הצדדים יוכלו להכשיל את השיחות בארץ המריבה, או לכל הפחות יעשו זאת בשיחת סקייפ פשוטה. כמובן שלשני הצדדים כיף יותר לנסוע לאמריקה, לדבר באנגלית אינטלקטואלית, ליהנות מהכנסת-אורחים מפנקת, כי הרבה יותר קל לנצל את התקשורת הליברלית בתפוצה רחבה הקיימת בארה"ב, כדי לכופף את ישראל. יחד עם זאת, למנהיגים הללו יש גם אחריות והם מייצגים את עמם, אז במקום להשחית זמנם לריק בנסיעות מיותרות, טוב תעשה ממשלת ישראל, שלהבא הפגישות עם הנציגים הפלשתינים יהיו ברובע הארמני בעיר העתיקה. עם כל הכבוד לפרובוקציות הטורדניות הפלשתיניות בדרגי-ביניים - והיא הנותנת אצל האדם הפשוט - יש תקשורת טובה כל הזמן בין ישראל לפלשתינים והשנאה כמעט לא מורגשת בדרגים אלו, אז אין סיבה שההנהגות לא יוכלו להיפגש אף הן, בצורה מושכלת ובוגרת. הברוגז המזויף של הפלשתינים, שבכללו האיומים על שבירת-הכלים אם תימשך הבנייה, עלוב לאור העובדות המראות שכל הזמן יש קשר רציף בין ישראל לפלשתינים ברמות התחתונות, ולא כולו מבוסס על הובלת עצירים למחנה עופר.

לא ברור מתי וכיצד לאורך ההיסטוריה הכתובה של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, הפכה מדינה פלשתינית לאינטרס ישראלי ואולי אף אמריקני בלבד. מדינה פלשתינית או כל ישות מדומיינת בנוסחה הערבית-מזרח-תיכונית לכשתקום, היא אינטרס של ההנהגה והחברה הפלשתינית. הליגה הערבית המפוברקת והלא-אחידה מעדיפה יותר להעמיק את הסכסוך מאשר באמת לפתור אותו. היוזמה הסעודית האנמית, שמשום מה בחוגי שמאל נחשבת להצעה שאין לסרב לה, מ-2002, לא הייתה יותר מהסחת-דעת מפיגועי ה-11 בספטמבר בארה"ב, בהם היו מעורבים אזרחים סעודים. בזירה המקומית יותר, ירדן ומצרים, על בעיותיהן החברתיות והפוליטיות, חוששות ממדינה פלשתינית הרבה מעבר למה שהן מוכנות לחשוף. אל לנו לשכוח שאותה ירדן ואותה מצרים מצרות צעדיהן של תנועות פלשתיניות ומוסלמיות מחשש למהפכה פנימית איסלאמית; אדרבה ואדרבה: אותן מדינות, כששלטו בעזה וביהודה ובשומרון, פעלו בכל צורה אפשרית נגד האפשרות שתקום מדינה פלשתינית בת-קיימא. כל זאת מבלי לדון עדיין באירן, בסוריה ובארגון חיזבאללה שלא טומנים ידם בצלחת ומנסים בכל כוחם ללבות את האש באזור, כ"ששלום ההזדמנות האחרונה" לא ממש בתוכניות ובאינטרסים הפוליטיים שלהם.

חשוב שבמשא-ומתן ידגישו הנושאים ונותנים הישראלים, שמדינה או אוטונומיה פלשתינית עצמאית, הן אינטרס פלשתיני! מדוע שישראל תפחד כל-כך שלא תקום מדינה שכזו? הרי המצב כיום הוא טוב לישראל בהרבה, כאשר היא שולטת בכל יהודה ושומרון ועל הגבול עם ירדן, משתפת פעולה עם המשטרה הפלשתינית מבחינה ביטחונית וממשיכה לפתח את האזור לא רק לטובת המתנחלים, אלא גם לטובת אותם פלשתינים שלא תמיד רוצים לשתף פעולה עם הרשויות המקומיות הישראליות.

כל אותם מקטרגים שזועקים 'חמס' מהאפרטהייד הישראלי, יכולים להפסיק ליילל; ישראל יכולה לבטל מחסומים, לאפשר מרחב-חיים מודרני לפלשתינים, שיקבלו - אם ירצו - אוטונומיה על המרחב שבו הם שולטים. השטח שנכבש ב-1967, ראוי להבהיר, מבחינה חוקית נתון למרותה של מדינת ישראל. מכורח הסיבות ההיסטוריות, השטח לא היה שייך לפלשתינים ואף לא הוכר כשייך לירדן, זולת בריטניה ופקיסטן. השטח נכבש כתוצאה ממלחמה צודקת שנכפתה על ישראל, וכחלק מסעיף 51 לאמנת האו"ם לישראל הייתה זכות לכבוש את השטח כחלק ממתקפה מקדימה. אם כן, הסוגייה שיש לדון בה, היא זכויות האזרחים הפלשתינים ולא האם לישראל זכות לבנות או לא, כי למעשה יש לה. יש לשאול, ובצדק, גם מה המדיניות הישראלית בכל הקשור להמשך הבנייה ביהודה ובשומרון, כחלק מהצורך להבין מה הפתרון לאוכלוסיה הפלשתינית, שעדיין, נכון להיום, בחזקת ישראל, אך ללא זכויות. לכן חשוב שישראל היא שתקבע מה ברצונה לעשות עם האוכלוסיה הפלשתינית, שאכן צריכה לקבל זהות והגדרה עצמית - שבפועל כבר קיימת - לכן פשוט יהיה לתת להם ריבונות על השטח הקיים, אוטונומיה מדינית שבה הם יהיו אזרחים פלשתינים ובעלי זכויות מלאות. כל ההצעות לאזרח את הפלשתינים בטלות בשישים, ישראל לא חייבת להכריז על כל האזורים שנכבשו ב-1967, ולכן מתוך חשיבה לעתיד וחוסר רצון לאזרח אוכלוסיה ערבית-מוסלמית ועוינת, מן הראוי לתת להם את האזורים שבהם קיים רוב פלשתיני, בהם ייהנו האזרחים הפלשתינים מסוברניות עצמונית. אם הפלשתינים ימשיכו להתעקש על חזרת הפליטים, ירושלים כבירה ועוד שטחים שמגיעים להם, מכאן המשך הסירוב להגיע להסכם, שיבושם להם.

בניגוד לחוסר הפרגמאטיות הפלשתינית, ישראל היא כבר מדינה לתפארת למעלה משישים ושתיים שנה, בעלת צבא חזק, כלכלה בצמיחה מתמדת, תרבות מפותחת, בתי משפט בעלי שם, דמוקרטיה יציבה, אוניברסיטות מובילות ופורצות-דרך. האבות המייסדים של ישראל ידעו לקבל החלטות קשות בעזרת מנהיגים פרגמאטיים. בניגוד לישראל, האבות המייסדים של התנועות הלאומיות הפלשתיניות, בעיקר הפת"ח, שרויים בתוך ביצה אידיאולוגית קיצונית שלא מקדמת אותם לשום מקום, זולת גסיסה ממושכת של החברה והתחזקות התנועות האיסלאמיות. אז מדוע שישראל תדאג כל-כך אם השיחות יתפוצצו? הפלשתינים לא רוצים מדינה? אין בעיה, שיתבססו בתוך עצמם, ישראל תמשיך להשקיע ביהודה ובשומרון באזורים הקיימים, תשקיע בעזרת שיתופי-פעולה בינלאומיים באזורים הפלשתינים, בעזרת חינוך ומקומות עבודה; בסופו של דבר, אולי ההשקעה תניב הנהגה צעירה וחסרת רגשות נחיתות מישראל. במידה שתהיה אינתיפאדה שלישית, שהיא כבר חזון למועד, בכל שיחות המועד-האחרון-בהחלט עם הפלשתינים, ישראל תדע להתמודד גם ולצאת מחוזקת. ראוי שיובהר להנהגה הפלשתינית, שאם לא יגיעו להסדר, הם לא יפגעו באף אחד, זולת בעצמם. כל הניסיון המתמשך ללחוץ את ישראל לפינה, בתמורה לשק הטבות שהנשיא ברק אובמה הבטיח או לא הבטיח, מחזק את הקיצוניים בישראל וברשות הפלשתינית, ומחליש כל אפשרות להגיע להבנה ולהסכמה בין הצדדים, שגם ככה נראית כבלתי אפשרית במצב השורר כיום.