והעיקר... לא לפחד כלל! קל להגיד – קשה לבצע

בשלושת החודשים האחרונים קיבלתי אל תיבת המייל הפרטית וידויים נרחבים וחושפניים ביותר של אנשי קולנוע ויוצרים בעשייה הטלוויזיונית והקולנועית, שמתבטאים בנוסחים המפורטים הבאים:

1. יישר כוח (שתי מילים)
2. כל הכבוד (שתי מילים)

ואחד שהפריז והכפיל:

3. עשית להם בית-ספר (ארבע מילים)

לאחרונה מישהו העז יותר, ממש הצליח להתעלות, להגזים, ולהרחיב – וכתב את הנוסח המפורט הבא:

• "האירוע שבגינו טבעת חותם נצחי על הסטרטוספרה הוירטואלית הוא משמעותי ופנים רבות לו. לפי הבנתי הדלה וצניעותי הידועה, האירוע הנ"ל נותר גלמוד אל מול חיי היום-יום האפרוריים והכה-רחוקים מאור זרקורי השטיח האדום. מה שאומר שאולי כעת אחרי שהוצף הנושא, השנוי במחלוקת מחד - אך הרחוק מפיתרון מחודד מאידך, אולי כעת ניתן להתפנות למה שמשמעותי ביותר לקבוצה גדולה ביותר של פועלי תעשיית הקולנוע - הקרנות וחלוקת המשאבים.
  
  והנה אחד העניינים שכה מאפיינים את יחסי ההון-שלטון של הקרנות:
  
  אני לא מבין התנהלות לפיה, מחד, חל חיסיון על שמות הלקטורים שחרצו גורל הצעה ספציפית בעוד, מאידך, ההצעות מוגשות כששם המגיש מתנוסס מעליהן.
  
  לאור הגודל, יותר נכון הקוטן, של התעשיה בציון, עולה שכל לקטור, ללא כוונת זדון, יהא נתקל בקשיים, שאינם ברי פיתרון, בהיותו מנסה לשפוט הצעה כלשהי המוטלת לפתחו.
  
  זוהי, לטעמי, התנהלות מושחתת ברמות - לאור מה שצריך שיהיה מתקיים:
  
  או ששמות הלקטורים יהיו ידועים - ואז זכאי המגיש להביע התנגדות מנומקת ללקטור זה או אחר - או שההגשות תהיינה אנונימיות לחלוטין.
  
  לקטורים אנונימיים? הגשות אנונימיות.
  הגשות שמיות גלויות? לקטורים גלויים.
  
  לאור הנוהל כרגע אין ספק שיש כר נרחב להתנהלות מושחתת ומאחר שמדובר בכסף ציבורי למהדרין אין סיבה להסכין עם כך.
  
  האם יש לך עמדה שסותרת את הנ"ל? אם כן - אודה לכך שתשתף אותי ואבין מה אני מפספס. אם לא - האם תהיה מוכן להציף את העניין?
  
  אני כעת בעיצומן של הגשות לקרנות ולא יכול לחשוף את עצמי בעניין הזה כרגע כי אם אהיה חשוף אקבל את כל הזי'ן בעין".

המסקנה שלי:

א/נשים בישראל, יוצרי קולנוע בשנת 2010 מלאים בחששות, בפחדים, בחרדות וברגש של כניעה כלפי הפקידים המנהלים את חלוקת כספי הסעד והתמיכה. לא/נשים פשוט אין ביצים להיחשף בשמם האמיתי, לצאת אל הוויטרינה הציבורית לשפוך ולספר את מרי ליבם הדואב אחרי שנים של קיפוח לכאורה, בלימה גסה, ואפליה מקצועית ואמנותית לכאורה ולמעשה.

אני מציע לאותם א/נשים – אם ברצונם לממש את עצמם ואת יצירתם – להפסיק לחשוש, ממילא אין להם מה להפסיד במצבם הנוגה והבלום. השמיעו קולכם ברמה, הרעידו את אמות הספים. האוחזים בהגה מלאים בפחד ובחששות לא פחות מכם. יש ביניהם שהם כה חרדים בגלל מעשיהם, שהם על נקלה יפעלו לתיקון ולהסתרה של מעשיהם הקודמים.

נסו ותיווכחו, זה בידיכם וזה קל. הכסף הוא של הציבור ולא של אלה שהתנחלו ליד עטיניו.

ד מ ו ק ר ט י ה וביטול שלטון ה פ ח ד.

בבקשה.