לא מזמן תפס את כותרות העיתונים סיפור פיטוריו של המדען הראשי במשרד החינוך לאחר שהסתבך באמירות כאלה ואחרות. כבר כאן אודה שבזמן אמת לא הייתי מודע למהומה, אם בכלל הייתה כזאת סביב העניין, כי לאחרונה אינני מרבה לעקוב אחרי החדשות. עם זאת, כאשר התוודעתי לעניין, תהיתי בדבר המניעים האמיתיים המסתתרים מאחורי הפיטורים המתוקשרים ועשיתי חיפוש בגוגל. מצאתי הרבה דברים מעניינים אבל בעיקר צד את תשומת לבי התאריך בו התפרסם דבר הפיטורין: 5.10.10. שזה בעברית: יום שלישי לפרשת נח, כ"ז בתשרי תשע"א. משהו שבין הפרשה בה מסופר על בריאת העולם והשחתתו עד כדי החלטה של הבורא יתברך למחותו, ובין הפרשה שבה מסופר על מחיית היקום והתחלה חדשה לאחר המבול.
לא פלא שכותרות העיתונים קשרו בגלוי בין הפיטורין ובין דעותיו של המפוטר בנוגע ל"תורת" דרווין. הוא העז להכריז על אמונתו במה שהתורה מספרת בפרשות הנ"ל ופיטוריו מלמדים כי משרד החינוך של המדינה שמתיימרת להיות יהודית מעדיף את תיאוריית דרווין, לשמחתם הרבה של חסידיו הקולניים. והנה בפרשה הזאת, הפרשה שקראנו בשבת שלאחר הפיטורין, מתוארת הידרדרות נוספת של המין האנושי שכעת הוא מורכב רק מבני נח; הם מחליטים וניגשים לבנות עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם (...) פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. זו הייתה מרידה גלויה באלוקים שהציל אותם מהמבול ובפירוש ציווה אותם להתפזר, להתיישב בכל מקום אפשרי [פרק ט']: [ז] וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ-בָהּ. זהו הסיפור של דור הַפַּלָּגָה.
על הסיפור הזה דיברנו בעבר לא מעט אבל מסתבר שהאקטואליות שלו נשמרת במלוא רעננותה. הנה ציטוט ממדרש, ילקוט שמעוני, שמתאר מה קרה שם: אמר רבי ירמיה בן אלעזר, נחלקו לשלש כתות; אחת אומרת נעלה ונשב שם, ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה. זו שאמרה נעלה ונשב שם - משם הפיצם ה', וזו שאמרה נעלה ונעשה מלחמה - נעשו קופים... לכל מהלך אנושי, בין אם זו החלטה לביצוע ובין אם זו תיאוריה מדעית (עם או בלי מרכאות) יש מניע. בהחלטות - קל יחסית לזהות מניעים ואפילו אם הם מוסתרים. בתיאוריות זה הרבה יותר מסובך, בייחוד כשמדובר בתיאוריה הזויה מסוג התיאוריה שבה זילזל המדען שפוטר. המניע המעשי של אנשי דור הפלגה ידוע, הוא כתוב בתורה בפירוש, אבל גם התיאוריה שלהם התפרסמה כבר, ובעבר ציטטנו את רש"י המביא את החרדות שהניעו אותם לבצע את המהלך הכושל.
העניין הוא שלא הסתפקו בהתחייבות האלוקית שלא להביא עוד מבול, רצו ליצור בטחונות שזה לא יבוא שוב. השכל שלהם נראה להם עדיף על דברי הבורא יתברך והבטחותיו. נו, אז דרווין לא חידש הרבה וגם חסידיו המתהלכים בינינו לא המציאו שום דבר חדש. מי שבאמת חידש היה אברהם אבינו, הוא בחר לעצמו נתיב שעד אז לא היה מוכר כלל. וזה לא רק העובדה שהיה צדיק, היו צדיקים גם לפניו. הרי העולם אינו יכול להתקיים כלל אם אין איזה צדיק שבזכותו הוא מתקיים. את זה למדים חז"ל מדברי החכם באדם [משלי י']: וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. גם בימיו של אברהם היו צדיקים ידועים, שֵׁם ועֵבֶר למשל, אבל התורה לא מתייחסת אליהם יותר מדי, כי הם היו צדיקים לעצמם. מי שרצה ללמוד מהם - בבקשה, הם היו זמינים בשבילו בבית המדרש שהחזיקו. מי שלא רצה ללמוד - לא צריך, לא ניסו לקרב אף אחד.
מה שחידש אברהם אבינו היה החינוך, המאמץ המתמיד להפוך את כולם לצדיקים, שכולם יהיו צדיקים כמוהו. זו הסיבה שהקב"ה מגלה כלפיו אהבה כל כך גדולה והוא אומר את זה בפירוש [בראשית י"ח]: [יט] כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט--לְמַעַן, הָבִיא ה' עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו. הרקע לאמירה הזאת נעוץ בהחלטה האלוקית לשים קץ לחגיגת השחיתות בערים סדום ועמורה. העובדה היא שאין מה או מי שיכול להניא את הקב"ה מעשות כל מעשה שימצא לנכון. אבל הקב"ה בחר להעלות את הנושא לפני אברהם ולשכנע אותו שזהו המהלך הנכון. והנימוק להחלטה הזאת כתוב בפסוק שציטטנו לעיל. יְדַעְתִּיו זה לשון חיבה, אומר רש"י, ומביא ראיות מפסוקים שבכולם אפשר לראות שמדובר בקשר נפשי. יְדַעְתִּיו אומר ה', כלומר אני קשור אליו.
והסיבה לכך שאני קשור אליו יותר מאשר לאחרים היא שהוא מיוזמתו עוסק בחינוך, ואין שום ספק שגם בעתיד יעסוק בכך: יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.
בדרך הטבע - טובעים
כאמור, מה שמייחד את אברהם אבינו מכל הצדיקים שהיו לפניו וגם במקביל אליו, היא יוזמתו החינוכית. יוזמה כזאת עשויה להיות טבעית לאדם ואין בכך שום רבותא, אלא שאם היא רק טבעית - היא תשאף לחנך בהתאם להשקפת העולם של המחנך. תשאלו, ומה רע בכך? המבוגרים מחנכים את הצעירים בהתאם לניסיון ולידע שצברו בשנות חייהם הרבות יותר, מה רע?! מה שרע זה שחוץ מידע וניסיון יש גם נטיות טבעיות ובהן מככבת האנוכיות שהיא הכי טבעית לכל נברא. מכיוון שכך, המחנך בהתאם לטבעו בלבד, די סביר שלא יעסוק בחינוך עצמי כלל. הוא הרי מחנך אחרים, מה יש לו עוד להתחנך? ומי שאינו עוסק בחינוך עצמו - לעולם לא יצליח בחינוך זולתו, אפילו אם מדובר בבניו ובנותיו. חינוך טבעי, אנוכיי, זה מה שהיה בסדום ועמורה, ולא נעים להגיד שזה גם מה שיש אצלנו למרבה הצער.
על הפסוק [בראשית ב']: [ד] אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם: אומרים חז"ל שבאות ה', שהיא האות האחרונה משמו יתברך, נברא העולם הזה ומוסיפים שהמילה הזאת בְּהִבָּרְאָם, הן הן אותיות באברהם, בשביל אברהם נברא העולם. מה הרעיון שנברא באות ה' ומה הרעיון שהן אותיות באברהם? על כך אומר ה'שם משמואל': והנה העולם הזה נברא שיתנהג בטבע, ועל כן נברא באות ה' שהיא פתוחה למטה לרמז שאדם המתנהג כפי טבע העולם יטבע למטה. בטבע העולם, אמרנו כבר, הכיוון הוא כלפי מטה; כי המבנה הרוחני של העולם דומה לאות ה' שיש לה פתח רחב למטה, כך שזהו הכיוון הטבעי. לכן 'טבע' זה מלשון טביעה, מי שזורם עם הטבע - עלול לטבוע. ומה הפתרון, כיצד ניצלים מהטביעה הטבעית?
ממשיך ה'שם משמואל' ומציע את הפתרון: אלא שיש להתנהג למעלה מן הטבע. חייבים להשקיע מאמץ בהתעלות מעל הטבע הראשוני, הוא אומר, ומוסיף שגם הפתרון הזה רמוז במבנה האות ה' שבה נברא העולם: וזה חזינא לספרי דווקנא דתלי לכרעא דה"א לרמוז שיאחוז אדם עצמו למעלה מטבע העולם ולילך דרך פתח הקטן למעלה. וזהו שרואים הקפדה יתרה של סופרים הכותבים ספרי תורה, לתלות באוויר את הרגל השמאלית של האות ה', לרמוז שאדם צריך להתאמץ תמיד לעבור דרך הפתח העליון דווקא, להתגבר על נטיותיו הטבעיות ולהתעלות מעליהן כלפי מעלה.ואיך זה קשור לרמז שבְּהִבָּרְאָם זה אותיות באברהם? והנה הדרש הזה מותאם עם דרש בהבראם באברהם, שאברהם התנסה בעשרה ניסיונות נגד עשרה המאמרות שבהם נברא העולם ובכולם הייתה הנהגתו למעלה מן הטבע.
עשרת הנסיונות שבהם התנסה אברהם אבינו, הם לאמיתו של דבר אירועים שבהם עשה את המעשה הנכון למרות שזה היה בניגוד לטבעו. במלים אחרות, הוא עסק בחינוך עצמו כל הזמן. רגע, אם המהלך הוא בניגוד לטבעו - מה הופך אותו למהלך הנכון? אולי הטבע שלו דווקא בסדר? או בניסוח אחר, מהו קנה המידה שעל פיו נקבעת אמיתותו, או נכונותו, של צעד כלשהו? ובכן, הפסוקים אומרים את זה בפירוש. בפרשה הקודמת קראנו [פרק י"ז] שהקב"ה אומר לאברם: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים. בהזדמנות קודמת הסברנו שהניסוח הזה, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, מלמד שאברהם חיפש מיוזמתו את המעשה הנכון, המעשה שיהיה לרצונו יתברך. לא חיכה להוראות מלמעלה אלא יזם ועשה מעשים שיעשו נחת רוח לבורא יתברך. עד כאן מהפרשה הקודמת.
בפרשה שלנו, בפסוק שציטטנו לעיל כתובה בפירוש מגמתו החינוכית של אברהם: וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'. לא הדעות שלו חשובות וגם לא המעמד החברתי, מה שחשוב זה שישמרו את דֶּרֶךְ ה' גם אם לכאורה זה מתנגש עם מוסכמות חברתיות, מדעיות, כלכליות ועוד מה שתוסיפו. הרי כתוב בפירוש מהי דרך ה': לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. צְדָקָה מקורה במידת החסד שהעניק הבורא יתברך לאדם וּמִשְׁפָּט שורשו במידת הגבורה שמטבעה נוטה להגביל את החסד, או להגבירו, ובלבד שזה יהיה על-פי רצונו יתברך, מתאים לדֶּרֶךְ ה'. אולי זה מיותר, אבל למרות זאת נציין את מה שנראה מובן מאליו, והוא שלַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט זה משהו שמסתדר רק עם דֶּרֶךְ ה', רק ממנה הוא עשוי לנבוע. הדרך הזאת אינה יכולה להסתדר עם תיאוריית דרווין או עם כל תיאוריה אנושית חליפית.
על-רקע החינוך העצמי המתמיד של אברהם, חינוך עצמי שהתבטא בדבקותו בחיפוש הדרך הנכונה תוך התגברות על נטיותיו הטבעיות, ניתן להבין את עובדת היותו מופת חינוכי מאז ועד בכלל. לעומת אברהם ודרכו, אנשי סדום ועמורה כמו דור המבול לפניהם, הקפידו לזרום עם נטיותיהם הטבעיות, ודרך הטבע מובילה למטה, הכי למטה שיש. למישהו יש עדיין שאלות בדבר הגורמים למצבה העגום של מערכת החינוך שלנו?
