לשמאל הישראלי נמאס מרבין

אז זהו זה. כעבור חמש-עשרה שנים החליטו ככל הנראה לבטל את העצרת בכיכר מלכי ישראל ביום הזיכרון לרצח יצחק רבין. חמש-עשרה שנים מאוחר מדי. במשך כל השנים הללו התעלל השמאל הישראלי בזכרו של הנרצח, חילל את שמו וסחר בו כבסחורה מקולקלת. הכל עשו בשביל להשניא, להמאיס, לטנף ולהחליא את זכר יצחק רבין המסכן על הציבור שלהם. בית רבין ברחוב רבין פינת רבין בשכונת רבין בכפר רבין בפלך רבין על דרך רבין תחת שמי רבין על שמו של רבין. כן, זו הסיבה שהחליטו לבטל סוף-סוף את העצרת המזיקה הזאת. נמאס להם.

מי אינו מואס במיאוס? אנחנו חייבים להסכים עימם בדבר מיאוסה של ההתכנסות השנתית הזאת. "בשנים האחרונות חדלתי לפקוד את הכיכר, כִּנְסֵי מחזור בכל שנה מדכאים אותי" - כותב יוסי שריד בגילוי לב. "בשל האדישות השוררת בציבור, זו תהיה העצרת האחרונה בכיכר, במתכונתה הנוכחית" - אומרים המארגנים. "...אז אין פלא שהרצח כולו הפך ל'אירוע עבר רחוק ומעורפל' כפי שאמרה דליה רבין" - כותבת זהבה גלאון בהתחסדות. גם עכשיו הם חוששים להודות שפשוט נמאס להם. להתאבל על הרצח לבדו זה לא מעניין, וכמה זמן אפשר למשוך עלילה שלא היתה? הם אינם שואלים את עצמם, כפי שהיו חייבים לשאול, מדוע שוררת אדישות בציבור ומדוע נמאס להם.

מבחינתם הם עשו הכל כל-כך נכון, עד כדי כך שהמסקנה הנחלצת מחייבת החלפת כל הציבור הטועה והאדיש. לא יכול להיות שהם היו פשוט טמבלים גמורים חמש-עשרה שנים ורק עכשיו הם התפקחו. לא יכול להיות שאירוע נוטף שנאה יוקדת ירחיק אנשים, כולל אנשי שלומם. מה יותר הגיוני מן העובדה שהבלים חלולים ומסיתים פלוס כמה פזמונים יקבצו מאות אלפי איש ואישה זקן ונער? עכשיו אולי ישבו וידונו עד לשנה הבאה במתכונת הראויה לכבד את זכרו של ראש הממשלה המנוח. חמש-עשרה שנים מאוחר יותר יגיעו אולי למסקנה שהתחייבה מלכתחילה. אֵבֶל חרישי. זיכרון מכובד. בלי רעש וצלצולים. בשקט.