אלתרמן היה פעם פציפיסט...

כיוון שלא מצאתי תשובה תקפה לשאלה מדוע דווקא בשנת 1934 נכתב השיר, יורשה לי להביא ניסיון תשובה משלי. כאמור, לאחרונה אני חושף ומברר את פעילותו של משורר היידיש הנשכח משה ליפשיץ. בהגיעו ארצה, במחוות ענק שעשתה לו מרגוט קלאוזנר, שהצילה אותו ממש ממוות, בשנת 1934 הוא התקרב מאוד לחוג המשוררים של שלונסקי, גולדברג ואלתרמן שסבב סביב הביטאון "טורים". ליפשיץ הביא איתו מנדודיו שירים ביידיש, אנטי מלחמתיים, פציפיסטיים, חריפים במיוחד. הוא היה עצור בידי השלטונות האוסטרים בעת מלחמת העולם הראשונה, כנתין רוסי, במחנה מעצר ליד וינה. מלך ראוויטש, סופר היידיש הידוע, זכריה ברגנר בשמו המקורי, אביו של הצייר יוסל ברגנר, כתב על ליפשיץ ממואר מעניין מאוד לאחר מותו. הפרק כונס בספרו "ספר המעשיות של חיי". ראוויטש מביא תיאור מרתק ומבדח על ימי המלחמה בווינה ועל ליפשיץ בעת המלחמה. ניתן בהחלט להבין מדבריו איך הגיע ליפשיץ לידי כתיבת שירים אנטי מלחמתיים חריפים.

בהגיעו ארצה התיידד מאוד עם אלתרמן, שגם כתב עליו מספד מרגש ונוגע ללב לאחר מותו המוקדם, באפריל 1940. הקרבה ביניהם בחמש שנות ישיבתו של ליפשיץ בתל אביב, הולידה כנראה שיתוף-פעולה וקרבת רוח בין השניים. אלתרמן אף תרגם שיר אנטי מלחמתי חריף של ליפשיץ - "הבלדה לחיילים האלמונים". הבלדה נדפסה לראשונה, במלאת חודש לפטירתו של ליפשיץ, בכתב העת הספרותי "השומר הצעיר", בעריכתו של שלונסקי. חלקים מהבלדה הזו הולחנו בידי המלחין סטיפן וולפה, שהיה מקורב אז לאלתרמן, והחזיק אף הוא בדעות פציפיסטיות ואנטי מלחמתיות קיצוניות. שלושת אלה, אלתרמן, ליפשיץ ו-וולפה, שיתפו פעולה גם בכתיבת שירי זמר נוספים.

כאן הפרסום המוקדם המודיע על היצירה, שנמצא אצל אליהו הכהן:

• ארבע בלדות למקהלה מעורבת
  פרטיטורה בשביל מקהלה
  
  מלים של מ. ליפשיץ
  מנגינה סטיפן וולפה
  
  השירים המופיעים הם אלה:
  שיר ראשון - זאת היא הבלדה
  שיר שני - על אדמתנו זאת הברוכה
  שיר שלישי - שים שלום
  שיר רביעי - החיילים צְאוּ ללחום
  אופוס 27 A

מה שנשמט, או הושמט, בפרסום, הוא שמו של המתרגם לעברית, הלא הוא - נתן אלתרמן! הנה השיר בעברית:

• פתיחה/ מתוך הבלדה על החיילים האלמונים/ מיידיש: נתן אלתרמן.
  
  השיר נדפס לזכרו של משה ליפשיץ, חודש לאחר מותו, בשבועון "השומר הצעיר", דפים לספרות, 16.5.1940. אלתרמן הוסיף ותרגם עוד שלושה חלקים מהבלדה.
  
  זֹאת הִיא הַבַּלַּדָה עַל הַחַיָּלִים הָאַלְמוֹנִים,
  יְסֻפַּר בָּהּ עַל עוֹלָם אֶחָד גָּדוֹל וְאֵין-אוֹנִים,
  עַל עוֹלָם גִּבּוֹר לִסְבּוֹל וְרַךְ-לֵבַב לָשֵׂאת גְּבוּרָה
  וְצוֹעֵד, סַהֲרוּרִי, אֶל תְהוֹם אוֹרֶבֶת פְּעוּרָה.
  הַיָּמִים עוֹלִים פּוֹרְחִים, בְּשֵׁלִים יוֹתֵר, יָפִים יוֹתֵר,
  הַמֶּרְחָק עַד פִּי-הַתְּהוֹם הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְהִתְקַצֵּר,
  וְאוּלַי נוֹתַר עוֹד רֶגַע, וְאוּלַי פְּסִיעָה נוֹתֶרֶת -
  וְעוֹלָם אוֹבֵד יָעוּף בְּמַעֲרְבֹּלֶת מִסְתַּחְרֶרֶת.
  
  בֶּחָזֶה אֵימָה נִלְחֶצֶת, וְהָרֹאשׁ בִּכְפוֹר עָטוּף,
  אֵין אֲוִיר לִנְשׁוֹם... לְפֶתַע מִתְבַּרְזֶל הַדָּם בַּגּוּף,
  וּבוֹקַעַת מַחְשָׁבָה, פּוֹעֶמֶת כְּפַטִּישׁ מוּרָם -
  לַעֲצוֹר, לִשְׁמוֹר הַפַּעַם, לְהַצִּיל אֶת הָעוֹלָם!
  
  בֹּקֶר שָׁב, מַגִּיעַ עֶרֶב, הַשָּׁעוֹת נוֹבְלוֹת כַּגָּן.
  אֵין רָצוֹן מִפֹּה לָלֶכֶת. תְּנוּ לְהִשָּׁאֵר עוֹד כָּאן.
  מַה לִצְעוֹק? לְאָן לָרוּץ? וּמִי יִשָּׂא לַפִּיד מִנֶּגֶד
  לָעוֹלָם לִקְרוֹא: עֲמוֹד, כִּי לְרַגְלֶיךָ תְּהוֹם שׁוֹתֶקֶת.
  
  לֹא אֶחָד וְלֹא מֵאָה! הַחַיָּלִים הָאַלמוֹנִים!
  בּוֹאוּ! פֹּה דְרוּשִׁים מִילְיוֹנִים! הֲמוֹנִים וַהֲמוֹנִים!
  תִּתְיָצֵּב חוֹמָה מִִילְיוֹנִית, עוֹלָמוֹת שֶׁל חֵיל אָדָם -
  לַעֲצוֹר, לִשְׁמוֹר הַפַּעַם, לְהַצִּיל אֶת הָעוֹלָם.
  
  נדפס לראשונה ב"השומר הצעיר", 16 במאי 1940.
  המקור ביידיש:
  די באַלאַדע פֿון די אומבאַקאַנטע סאָלדאַטן
  פּראָלאָג
  אין פֿלאַנדערן בײַ בואַסאַן
  דעם גערטנערס ליד
  
  שטאַמען (תּל־אָבֿיבֿ, 1936-1939)
  יוני 1936

הפרסום הזה, הוא המקור ביידיש לשיריו הפציפיסטיים המתורגמים.

לא רחוק אם כך להניח, שאלתרמן כתב ופרסם את שירו "אל תתנו להם רובים", בהשפעתו של ליפשיץ. הקרבה הרבה שביניהם, באמצע שנות השלושים, הולידה גם תרגומים נוספים של אלתרמן לשיריו של ליפשיץ. אריה אהרוני, המתרגם והעורך הוותיק מבית אלפא, זוכר ששמע מפי ליפשיץ עצמו, בערב של נערי השומר הצעיר על שפת ימה של תל אביב, בשנת 1938 את הדברים הבאים:

• וכן הוסיף אריה אהרוני מן הזכרון, תרגום מקוטע של השיר: בפלאנדריה ליד בואסאן:
  
  שָׁם בִּפְלַאנְדְרִיָה, לְיַד בּוּאַסַאן,
  יֶשְׁנָה מִסְעָדָה עִם תַפְרִיט מְצוּיָין:
  מָנָה רִאשׁוֹנָה, הִתְכַּבְּדוּ אֲדוֹנִים,
  קְצִיצוֹת שֶׁל מֵעַיִים בְּמִיץ כִּידוֹנִים...
  
  מָרָק שֶׁל 'דוּמְדוּם' וּשְׁנִיצֶל עוֹפֶרֶת

ויש לשאול, כמובן, האם זהו תרגומו של ליפשיץ עצמו, או שמא, בדומה לשירי המחאה האחרים, נתן אלתרמן הוא שתרגם? זהו בית חריף מאוד, נוקב מאוד, שמזכיר בהחלט את התיאורים הקשים משירו של אלתרמן.

כך או כך, יש לברר היטב, לעניות דעתי, האם הקרבה למשורר הנשכח משה ליפשיץ, ותרגום שיריו הפציפיסטיים החריפים מיידיש לעברית, האם גם הם נמנים בין אלה שדחפו את נתן אלתרמן לכתוב ולשחרר לפרסום את שירו החריג "אל תתנו להם רובים".